ארכיבישוף

התואר הוענק לראשונה בוועידת ניקיאה בשנת 325 לספירה.

הפרובינציות הכנסייתיות הן היחידה הגדולה ביותר בחלוקה הטריטוריאלית של הכנסייה, בדומה מאוד לחלוקת הפרובינקיות של האימפריה הרומית. גודל הפרובינציות שונה באזורים שונים, וישנן פרובינציות בגודל של עיירה וכאלו בגודל של מדינה בת ימינו. הפרובינציות מתחלקות בחלוקת משנה לדיוקסיות אשר בראש כל אחת מהן עומד בישוף.

הארכיבישוף הוא הממונה על הבישופים בפרובינציה, והמפקח עליהם או מתייעץ עמם בענייני כנסייה שונים. הוא מבקר בכל הדיוקסיות כדי לפקח על חיי הדת בהן. הוא עומד בראש הכינוסים של הבישופים בפרובינציה - סינוד. בעת הצורך הוא ממלא את מקומם של בישופים בהיעדרם מהדיוקסיה שלהם. כמו כן הוא מנהל את טקסי הדת בקתדרלה הגדולה של העיר הראשית בפרובינציה. הארכיבישוף מקדש את הבישופים לאחר שאלו נתמנו לתפקידם. שאר תפקידיו זהים לאלו של הבישופים.

חלק מהארכיבישופים שישבו בערים גדולות וחשובות נקראו מטרופוליטנים. בכל מדינה נבחר ארכיבישוף אחד כבכיר מבין כל הארכיבישופים, והוא כונה פרימוס (למשל הארכיבישוף של ריימס בגרמניה או של קנטרברי באנגליה).

הארכיבישופים שהיו האחראים על אזורי הנצרות הקדומה - אנטיוכיה, קונסטנטינופול, ירושלים ואלכסנדריה כונו פטריארכים. לפטריארכים נתונה גם זכות להסמיך בישופים לארכיבישופים ולדון בערעורים על פסקי דין של ארכיבישופים.

היום קיים גם תואר של ארכיבישוף טיטולרי - ארכיבישוף של פרובינציה כנסייתית שאינה קיימת עוד בימינו או תואר כבוד שניתן לבישוף מצטיין מבלי לשנות את סטטוס הדיוקסיה שלו.