איטו הירובומי: סמוראי יפני, ראש הממשלה הראשון

הלאומן הקוריאני אן ג'וּנג-גון התנקש בחייו.

איטו הירובומי
伊藤博文

לידה	16 באוקטובר 1841 מחוז ימאגוצ'י, שוגונות טוקוגאווה
נרצח	26 באוקטובר 1909 (בגיל 68) תחנת הרכבת חרבין, אימפריית צ'ינג הגדולה
שם לידה	林利助
מדינה	יפן
מקום קבורה	טוקיו, האימפריה היפנית
השכלה	אקדמיית שוקסנג'וקה - יפנית, אמנות לחימה, אסטרטגיה וטכנולוגיה צבאית,מחשבה מדינית ומוסר יוניברסיטי קולג' לונדון - אנגלית, תרבות המערב ונימוסים מערביים, טכנולוגיה ופוליטיקה מערבית
עיסוק	סמוראי, פוליטיקאי, דיפלומט
מפלגה	אין, ריקן סייוקאי
בן או בת זוג	Itō Umeko Sumiko Ito
סגן שר התעשייה של יפן ה־2 1871–1873 (כשנתיים) תחת שר התעשייה של יפן ללא שר
שר התעשייה של יפן ה־1 25 באוקטובר 1873 – 15 במאי 1878 (4 שנים ו־29 שבועות) תחת נשיא ממלכת יפן סנג'ו סנטומי
לורד משק הבית הקיסרי ה־3 21 במרץ 1884 – 22 בדצמבר 1885 (שנה ו־39 שבועות) מונרך בתקופה מוצוהיטו
שר משק הבית הקיסרי ה־1 22 בדצמבר 1885 – 16 בספטמבר 1887 (שנה ו־38 שבועות) מונרך בתקופה מוצוהיטו
ראש ממשלת יפן ה־1, 5, 7, 10 22 בדצמבר 1885 – 30 באפריל 1888 (שנתיים ו־18 שבועות) מונרך בתקופה מוצוהיטו קורודה קיוטאקה ←
8 באוגוסט 1892 – 31 באוגוסט 1896 (4 שנים) מונרך בתקופה מוצוהיטו → מצוקטה מאסיושי מצוקטה מאסיושי ←
12 בינואר 1898 – 30 ביוני 1898 (24 שבועות ויומיים) מונרך בתקופה מוצוהיטו → מצוקטה מאסיושי אוקומה שיגנובו ←
19 באוקטובר 1900 – 10 במאי 1901 (29 שבועות ויום) מונרך בתקופה מוצוהיטו → יאמגאטה אריטומו סיונג'י קינמוצ'י ←
שר החוץ של יפן ה־2 ספטמבר 1887 – פברואר 1888 (כ־22 שבועות) תחת ראש ממשלת יפן עצמו אוקומה שיגנובו ←
נשיא המועצה המייעצת של יפן ה־1, 3, 8, 10 30 באפריל 1888 – 30 באוקטובר 1889 (שנה ו־26 שבועות) מונרך בתקופה מוצוהיטו
1 ביוני 1891 – 8 באוגוסט 1892 (שנה ו־9 שבועות) מונרך בתקופה מוצוהיטו
13 ביולי 1903 – 21 בדצמבר 1905 (שנתיים ו־23 שבועות) מונרך בתקופה מוצוהיטו → סיונג'י קינמוצ'י יאמגאטה אריטומו ←
14 ביוני 1909 – 26 באוקטובר 1909 (19 שבועות ויומיים) מונרך בתקופה מוצוהיטו → יאמגאטה אריטומו יאמגאטה אריטומו ←
נשיא בית האצילים של יפן ה־1 24 באוקטובר 1890 – 20 ביולי 1891 (38 שבועות ו־4 ימים) מונרך בתקופה מוצוהיטו
פרסים והוקרה
האימפריה היפנית קזוקו: רוזן, מרקיז, נסיך האימפריה היפנית הסרט הגדול של מסדר השמש העולה האימפריה היפנית הסרט הגדול ועיטור הצוואר של מסדר פרחי הפאולוניה האימפריה היפנית גנרו האימפריה היפנית מדליית כסף לזכר פרסום חוקת מייג'י האימפריה היפנית מדליית הכבוד - סרט צהוב (ישן) האימפריה היפנית הסרט הגדול של המסדר העליון של החרצית האימפריה היפנית מדליית הכבוד הצבאית על מלחמת סין–יפן הראשונה ועל מלחמת רוסיה–יפן האימפריה היפנית מדליית זיכרון לנסיך הקיסרי של קוריאה הדוכסות הגדולה של סקסוניה-ויימאר-אייזנך דרגה ראשונה במסדר הבז הלבן ממלכת פרוסיה דרגה ראשונה במסדר הכתר ממלכת פרוסיה הצלב הגדול של מסדר העיט האדום האימפריה הרוסית הצלב הגדול של מסדר העיט הלבן האימפריה הרוסית הצלב הגדול של מסדר הקדוש אלכסנדר נבסקי האיחוד השוודי-נורווגי הצלב הגדול של מסדר ואסה האימפריה האוסטרו-הונגרית הצלב הגדול של מסדר כתר הברזל ממלכת איטליה אביר הסרט הגדול של מסדר הקדושים מאוריציוס ולזרוס ממלכת איטליה אביר המסדר העליון של הבשורה הקדושה ממלכת פורטוגל הצלב הגדול של מסדר העיבור ללא חטא של וילה ויסוזה תאילנד אביר הצלב הגדול של מסדר הכתר הרסטורציה הספרדית הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי בלגיה הצלב הגדול של מסדר לאופולד הרפובליקה הצרפתית השלישית הצלב הגדול של לגיון הכבוד ארצות הברית דוקטור לשם כבוד במשפטים מטעם אוניברסיטת ייל הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט
חתימה

יפן זהו שם יפני; שם המשפחה הוא איטו.

איטו נולד להיאשי ג'וּזוֹ, סמוראי ממעמד זוטר מהאן צ'ושו (כיום מחוז ימאגוצ'י), ונקרא בילדותו היאשי ריסוקֶה. סבו שינה את שם המשפחה מהיאשי לאיטו, ובצעירותו קיבל איטו את השם הירובומי. איטו היה תלמידו של יושידה שואין והצטרף לסונו ג'וי, ביחד עם טקיושי קידו. הוא נבחר להיות אחד מבין חמשת בני נחלתו שנשלחו ללמוד בקולג' האוניברסיטאי של לונדון ב-1863, ובזמן שהותו בבריטניה השתכנע שעל יפן לאמץ את דרכי המערב. איטו שב ליפן ב-1864 על מנת להזהיר את נחלת צ'ושו מלצאת למלחמה כנגד המעצמות הזרות בנוגע לזכויות השיט במצר שימונוסקי.

לאחר רסטורציית מייג'י התמנה איטו למושל מחוז היוגו, שימש שר זוטר במשרד החוץ, ונשלח לארצות הברית ב-1870 על מנת ללמוד את המדיניות המוניטרית של המדינה. בשובו ליפן בשנה לאחר מכן, יסד איטו את מערכת המיסוי של יפן. באותה שנה הוא הצטרף למשלחת איוואקורה במסעה מסביב לעולם, במהלכה קשר קשרי ידידות עם טושימיצ'י אוקובו, אחד ממנהיגי רסטורציית מייג'י.

איטו התמנה לשר לעבודות ציבוריות ב-1873, וב-1875 היה ליושב ראש אספת מושלי המחוזות. בנוסף, הוא השתתף בועידת אוסקה באותה שנה. לאחר ההתנקשות בחייו של אוקובו, החליפו איטו בתפקיד שר הפנים, ובכך נטל מקום מרכזי בממשלת מייג'י.

איטו נסע לאירופה ב-1882 על מנת ללמוד את חוקותיהן של המדינות, ושב ליפן לאחר שמונה עשר חודשים. ב-1885 חתם איטו על הסכם טיינג'ין, שהסדיר את היחסים הדיפלומטיים בין יפן וסין הקיסרית.

בהתבסס על רעיונות אירופאיים, יסד איטו ב-1885 את שיטת הממשל של הקבינט, וב-22 בדצמבר באותה שנה הוא היה לראש ממשלת יפן הראשון. הוא פרש מתפקידו ב-30 באפריל 1888, אך עמד בראש המועצה הקיסרית, ולמעשה החזיקה בשלטון. הוא הפך לגנרו הראשון ב-1889 בחוקת מייג'י, שהתפרסמה בפברואר 1889, הוסיף איטו התייחסות לקוקוטאי, או "הישות הלאומית" של יפן, המספק הצדקה לסמכותו של הקיסר, בשל מוצאו האלוהי ושושלת הקיסרים שלא נקטעה, ובשל הקשר המיוחד הקיים בין הנתינים לשליט. התייחסות זו עמדה בניגוד להכרה האירופאית, לפיה שואבת החוקה את חוקיותה מהאזרחים, שאותה ראה איטו כאינה מתאימה ליפן.

במהלך כהונתו השנייה בראשות הממשלה (8 באוגוסט 1892 - 31 באוגוסט 1896) תמך איטו במלחמת סין–יפן הראשונה, ולקח חלק בהסכם שימונוסקי שסיים אותה ב-1896. בבואו לחתום על האמנה האנגלו-יפנית של מסחר וניווט ב-1894, הצליח איטו לבטל חלק מההסכמים הבלתי שוויוניים שהגבילו את פעילותה הבינלאומית של יפן החל מראשית תקופת מייג'י.

במהלך כהונתו השלישית כראש ממשלה (12 בינואר - 30 ביוני 1898) נתקל איטו בפוליטיקה מפלגתית. שתי המפלגות הגדולות התנגדו להצעתו להחלת מסי קרקעות חדשים, ובתגובה הוא פיזר את הדיאט והכריז על בחירות חדשות. בתגובה לכך, התאחדו שתי המפלגות למפלגת קנסייטו (憲政党, "המפלגה החוקתית"), זכו במרבית הקולות, ואילצו את איטו להתפטר.

איטו שב לראשות הממשלה לקדנציה רביעית באוקטובר 1900, אך התפטר מתפקידו לאחר שבעה חודשים בלבד. עם זאת, הוא נותר ראש המועצה החשאית. ב-1901 קיבל איטו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ייל.

עבור תרומתו למערכת החינוך של יפן, והפיכתה למודרנית, קיבל איטו את עיטור מסדר השמש העולה, בדרגות השלישית (1899) והשנייה (1907).

 

בנובמבר 1905, בעקבות מלחמת רוסיה–יפן, נאלצה ממשלת קוריאה לחתום על הסכם בו ויתרה על ריבונותה, ולמעשה הפכה למדינת חסות של האימפריה היפנית, בעוד איטו התמנה למושלה. הוא אילץ את הקיסר הקוריאני קוג'ונג לוותר על כסאו לטובת בנו, והצליח בכינון אמנת הסיפוח של קוריאה ליפן ב-1907, בו השתלטה יפן על יחסי הפנים של קוריאה. עם זאת, היה יחסו של איטו לקוריאה אמביוולנטי. מחד, הוא תמך בשליטה יפנית בקוריאה, כהגנה מפני נפילתה לידי רוסיה או סין, ומאידך, התנגד לסיפוח והעדיף להשאיר את קוריאה במעמד של מדינת חסות, על מנת לבנות שם ישות עצמאית הנאמנה ליפן. הוא התפטר מתפקידו כמושל ב-14 ביוני 1909.

איטו הגיע לתחנת הרכבת של חרבין ב-26 באוקטובר 1909 לפגישה עם ולדימיר קוקובצוב, שר האוצר הרוסי. כשירד מהרכבת, ירה בו אן ג'ונג-גון, לאומן קוריאני וחבר תנועת השחרור הקוריאנית. איטו נפגע בחזה שלוש פעמים ומת תוך זמן קצר. הרקע להתנקשות היה מעורבותו הרבה של איטו בשלילת העצמאות הקוריאנית.

דמותו של איטו הופיעה על שטר 1,000 ין מ-1963 עד 1984, וביתו בעיר האגי שבמחוז ימגוצ'י הפך למוזיאון.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איטו הירובומי

• איטו הירובומי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• איטו הירובומי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

•   איטו הירובומי, ברשת החברתית Goodreads