אחריות חברתית

האחריות החברתית עוסקת לרוב בשמירה על איזון בין התפתחות כלכלית במובנה החומרי, לבין רווחת החברה והסביבה. אחריות זו יכולה להיות סבילה, על ידי הימנעות מפעולות המזיקות לחברה, או פעילה, על ידי התנהגויות שמקדמות מטרות חברתיות באופן ישיר.

מקרה פרטי של אחריות חברתית הוא אחריות תאגידית, העוסקת באחריות החברתית של תאגידים.

מקובל לראות במדענים ומהנדסים אחראים חברתית להשלכות החיוביות והשליליות של יישומי הידע וההמצאות שלהם. ועדות של מדענים ומהנדסים מעורבות לעיתים קרובות בתוכניות מחקר ממשלתיות ותאגידיות, כולל כאלה המיועדות לפיתוח נשק וטכנולוגיה צבאית. איגודים מקצועיים, מוסדות להשכלה גבוהה וגופים ממשלתיים רבים מקיימים קווים-מנחים אתיים שנועדו לשמור על האחריות החברתית של המדענים והמהנדסים שעליהם הם מפקחים. יש לפיכך הכרה ברורה שלמדענים ולמהנדסים, כיחידים ובאופן קולקטיבי, יש אחריות חברתית מיוחדת וגדולה יותר מלאדם הממוצע, באשר ליצירה ולשימוש בידע מדעי.

כבר צוין בעבר שהמצב לא כה פשוט, ושמדענים ומהנדסים לא יכולים להיות אחראים לכל הנזקים הנוצרים על ידי ידע מדעי חדש וחידושים טכנולוגיים. ראשית, קיימת הבעיה השכיחה של פיזור וערפול אחריות. לנוכח חלוקת העבודה האינטלקטואלית והפיזית, פיזור הידע הנובע מכך, דרגת ההתמחות הגבוהה, תהליכי קבלת ההחלטות המורכבים וההיררכיה בתאגידים ומעבדות מחקר הממשלתיות, קשה במיוחד למדענים ומהנדסים יחידים לשלוט ביישום המצאותיהם. פיזור זה של העבודה ושל קבלת ההחלטות מביא לפיזור באחריות, עד כדי כך שניתן לעיתים לומר "כל המעורבים היו אחראים, אך אף אחד לא יכול לשאת באחריות".

בעיה נוספת היא בוּרות. מדענים ומהנדסים לא יכולים לצפות איך הידע החדש והחידושים הטכנולוגיים שלהם עלול להיות מנוצל למטרות הרסניות בעתיד. בעוד שתירוץ הבורות מתקבל במידת מה עבור מדענים העוסקים במחקר בסיסי מאוד, בו לא ניתן אפילו לדמיין שימושים אפשריים, התירוץ חלש הרבה יותר עבור מדענים ומהנדסים המעורבים ביישום מחקר מדעי וחידושים טכנולוגיים, כיוון שאז מטרות העבודה ידועות היטב. לדוגמה, רוב התאגידים מבצעים מחקר על מוצרים או שירותים מסוימים המבטיחים תשואה מיטבית למחזיקי המניות. באופן דומה, רוב המחקר הממומן ממשלתית הוא מוכוון-משימה, כמו הגנה על הסביבה, פיתוח תרופות חדשות או תכנון נשקים קטלניים יותר. בכל המקרים בהם יישום ידע מדעי וחידושים טכנולוגיים ידוע היטב מראש, מדען או מהנדס לא יכול לחמוק מאחריות על מחקר ועל חידוש טכנולוגי מפוקפק מבחינה מוסרית. כפי שכותב ג'ון פורג' בספרו "Moral Responsibility and the Ignorant Scientist" (אחריות מוסרית והמדען הבור): “Ignorance is not an excuse precisely because scientists can be blamed for being ignorant" (בורות אינה תירוץ בדיוק משום שניתן להאשים מדענים על בורותם).

לפי השקפה נוספת, האחריות נופלת על מי שמממן את המחקר והפיתוחים הטכנולוגיים - ברוב המקרים תאגידים וסוכנויות ממשל. יתרה מכך, היות שמשלמי המיסים מספקים באופן עקיף את המימון למחקרים בחסות ממשלתית, עליהם ועל הפוליטיקאים המייצגים אותם, כלומר על החברה בכללותה, לשאת באחריות על השימוש או הניצול של המדע. בהשוואה לתקופות בעבר בהן מדענים היו יכולים לעיתים קרובות לבצע את מחקריהם באופן עצמאי, המחקר כיום דורש מעבדות וציוד יקרים, מה שהופך את המדענים לתלויים במימון חיצוני.

• תומר ניב "תכלית החברה בעקבות מהפכת הדיווח הסביבתי" אתר משפט ועסקים (2015)
•   שוקי שדה, "אני מכיר יותר ממקרה אחד שבו בנק זרק מהבית משפחה שפיגרה בתשלומים, ואחרי זה שלח לה מוצרים לחג", באתר TheMarker‏, 11 בדצמבר 2015
• ארז קמיניץ, 2004 - שלושה בתים וגעגוע, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 11 באפריל 2019