זברה מצויה: מין של זברה

מין זה הוא הנפוץ שבמיני הזברה ומכאן שמו.

זברה מצויה
מצב שימור
קרוב לסיכון (NT)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מפריטי פרסה
משפחה:	סוסיים
סוג:	סוס
מין:	זברה מצויה
שם מדעי
Equus quagga ‏בודארט, 1785
תחום תפוצה

כשמה, הזברה המצויה היא הזברה הנפוצה ביותר. בעבר ניתן היה למצאה מדרום אתיופיה ועד אנגולה והחלק המזרחי של דרום אפריקה. בעקבות ציד עבור בשר ועורות, הצטמצמה אוכלוסיית הזברות באופן משמעותי, ואפשר למצאן כיום בעיקר בשמורות טבע, אם כי עדיין מדובר במין הנפוץ מבין שלושת מיני הזברה.

• קואגה (Equus quagga quagga) - נכחדה
• זברה ברצ'ל (Equus quagga burchellii)
• זברה גרנט (Equus quagga boehmi)
• זברה חסרת רעמה (Equus quagga borensis)
• זברה צ'אפמן (Equus quagga chapmani)
• זברה קראושיי (Equus quagga crawshayi)

במקור סווגה הקואגה כמין נפרד, Equus quagga‏ (1778), והזברה המצויה סווגה כמין בשם Equus burchelli. במהלך 50 השנים שאחר כך תיארו חובבי טבע וחוקרים סוגים רבים של זברות. בשל השוני הרב בתבניות הפסים (אין שתי זברות שתבניות הפסים שלהן זהות), נאבקו הטקסונומים במספר רב של "מינים" שתוארו, ולא הייתה דרך פשוטה לקבוע מי מכל המינים המתוארים הם מינים אמיתיים, מי הם תת-מינים, ומי היו פשוט שינויים טבעיים באותו תת-מין. הקואגה היה בעל החיים הנכחד הראשון שחקרו את ה-DNA שלו. מחקר גנטי שנערך בשנים האחרונות בסמית'סוניאן הוכיח כי הקואגה לא הייתה מין נפרד כלל, אלא תת-מין שנפרד מהזברה המצוייה, לפני 290,000 שנים עד 120,000 שנים, והציע כי שמה המדעי של הקואגה ישונה ל-Equus burchelli quagga. עם זאת, כללי קביעת השם המדעי פוסקים שכאשר יש יותר משם אחד למין, מקבל השם התקין הראשון שניתן למין עדיפות. מכיוון שהקואגה תוארה כ-30 שנים קודם לזברת בורצ'ל, נקבע שהשם התקין לקואגה הוא Equus quagga quagga, והשם התקין של זברה מצויה הוא לפיכך Equus quagga burchelli.

הזברה המצויה היא בעלת גוף בינוני ורגליים קצרות יחסית. בוגרים משני המינים מגיעים לגובה של 1.4 מטר (באזור הכתפיים), אורך גופם הוא כ-2.3 מטר ומשקלם בסביבות 230 ק"ג. על פרוות הזברה המצויה יש דפוס של פסים רחבים, ולכל זברה דפוס פסים ייחודי משלה.

בטבע תוחלת החיים של הזברה המצויה היא כ-20 - 30 שנה. בגני חיות מתארכת תוחלת החיים עד ל-40 שנה.

בטבע הזברות ניזונות באורח כמעט בלבדי מסוגי עשבים שונים, בנוסף למעט עלים וזרדים.

הזברה המצויה היא בעל חיים חברתי מאוד, החי בקבוצות משפחתיות קטנות המורכבות מזכר בוגר אחד, מכמה נקבות, ומהסייחים מההמלטות האחרונות. ההשתייכות לקבוצה היא קבועה, וגודלה נקבע לפי אזור המחיה: באזורים דלים במזון הקבוצות בדרך כלל קטנות יותר.

מפעם לפעם, מתקבצות כמה קבוצות יחד, ויוצרות עדר גדול, לפעמים יחד עם חיות מרעה אחרות כגון גנו כחול או בובאל. כמו בעלי חיים אחרים, הזברות מתקשרות גם באמצעות קול: האמהות צוהלות כשהן מופרדות מהסייחים, וקולות בעת מנוסה מטורפים.

בטבע מגיעות הנקבות לבגרות מינית בין גיל שנתיים לארבע שנים. הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל ארבע בערך.

בעונת החיזור נלחמים הזכרים ביניהם על הנקבות תוך כדי נשיכות ובעיטות. אך אחרי שזכר ייסד לעצמו הרמון נקבות, רק לעיתים נדירות ינסו זכרים אחרים לעמוד תיגר מול בעלותו.

נקבת הזברה עשויה להתייחם ימים ספורים בלבד אחרי ההמלטה, כך שהיא יכולה להרות כל השנה. הריון הזברה המצויה נמשך כ-12 חודשים, בדרך כלל מומלט סייח אחד (ולעיתים נדירות שניים). הסייח נולד במשקל של 32 ק"ג, ויכול לעמוד על רגליו כמעט מיד. למרות שהסייח יכול לרעות כבר כשבוע אחרי הלידה, הוא ימשיך לינוק מאימו עד גיל 16 חודש. אחוז התמותה של הסייחים הוא קרוב ל-50%, כשרובם מתים מציד של אריות וצבועים.

  מדיה וקבצים בנושא זברה מצויה בוויקישיתוף

• זברה מצויה, באתר ITIS (באנגלית)
• זברה מצויה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• זברה מצויה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• זברה מצויה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• זברה מצויה, באתר GBIF (באנגלית)