לוחית העופרת מהר עיבל

מגלי הלוחית טוענים שהיא כוללת כתובת עברית קדומה, אך פרשנות זאת התקבלה בסקפטיות בקהילה המדעית, והמאמר שפרסם את הממצא ופירש את הכתובת ספג ביקורות ממומחים בתחום. על פי הארכאולוג עמיחי מזר הלוחית היא משקולת ששימשה להשקעת רשתות דייגים במים, כמותה נמצאו באתרים רבים בישראל.

הלוחית הוצגה לתקשורת ב-24 במרץ 2022, טרם הפרסום המדעי של הממצא, ונטען לגביה כי היא מתקופת הברונזה המאוחרת, וכי כתובה עליה הכתובת העברית הקדומה ביותר שהתגלתה אי פעם. לדברי הצוות שהציג את הממצא, מדובר בקמע שנושא כתובת בת 40 אותיות בכתב "פרוטו-אלפביתי" ובשפה עברית קדומה, הכולל מספר פעמים את המילה "ארור" ופעמיים את השם "יהו", שעל פי אנשי הצוות הוא כתיבה עתיקה של השם יהוה. בניגוד למקובל בקהילה המדעית, בתחילה חוקרי הלוחית לא הציגו תצלומים של הכתובת, עקב זאת מספר אפיגרפים וארכאולוגים מתחו ביקורת על המתודולוגיה שלהם, והטילו ספק במסקנותיהם. ב-12 במאי 2023 פורסם המחקר, לאחר ביקורת עמיתים על טכניקות הסריקה אך לא על הפענוח או עצם זיהוי כתובת על החפץ, וזאת בכתב העת Cultural Heritage. הפרסום ספג ביקורת חריפה מצד אפיגרפים וארכאולוגים אשר טענו שמדובר בכתב עת שולי שאינו עוסק בפענוח כתובות או בארכאולוגיה מקראית; שלאחר בחינת הצילומים שפורסמו במחקר אין בידם ספק כי הלוחית לא מכילה כל כתובת, אלא שהסימנים שהוגדרו כאותיות הם חריצים שנוצרו בעופרת באופן טבעי כתוצאה מהתפוררותה במשך השנים; ושמגלי הלוחית חיברו בין הסימנים הפזורים על הלוחית באופן אקראי כדי ליצור מילים לפי משאלות לבם. גם אחד המשתתפים בפרסום, ד״ר פטר גרט ון דר וין, הסתייג מהפענוח שבמאמר וטען כי במקרה הטוב אפשר לזהות רק שש אותיות, ועוד יש להוכיח כי לא מדובר בשקעים וחריצים שנוצרו באופן טבעי. על הטענות הנוגעות על פענוח האותיות וצירופן למלים ומשפטים (אך לא על הביקורת הנוגעת לזיהוי החריצים כאותיות) השיבו מגלי הלוחית שהקושי לקבל את הממצאים מצד הקהילה האפיגרפית מובן, ונובע מהיותה של הכתובת כתובת פרוטו סינאית מאוחרת במיוחד, מהצורה הלא אחידה של אותיות בתוך הכתובת כנהוג בכתובות מאותה תקופה, ומהכתיבה הסיבובית של הכתובת, כמו בכתובות סינאיות ואף צפאיות (אנ').

  ערך מורחב – מזבח הר עיבל

בין השנים 1982–1989 נערכו חפירות ארכאולוגיות בהר עיבל על ידי משלחת בניהולו של פרופ' אדם זרטל, סביב המתחם הפולחני שהוא זיהה עם מזבח יהושע. במהלך החפירות נערמו באתר מספר שפכי עפר שהוצא.

בשנת 2019 בוצע סינון רטוב לעפר מהחפירות על ידי צוות מטעם הארגון Associates for Biblical Research (אנ') בראשות סקוט סטריפלינג, ראש הסמינר התנ"כי בקייטי (אנ'), טקסס. סטריפלינג שיתף פעולה עם הארכאולוג ההולנדי פיטר חרט ואן דר פיין (גר') מהפקולטה לתאולוגיה אוונגליסטית באוניברסיטת מיינץ, ועם ההיסטוריון וחוקר המקרא הישראלי גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה. במסיבת עיתונאים שנערכה ב-24 במרץ 2022 בסמינר התנ"כי בטקסס, פרסמו החוקרים הצהרה אודות לוחית עופרת בגודל של 2×2 ס"מ שנמצאה בעפר בדצמבר 2019. מאמר אקדמי הכולל ביקורת עמיתים על הממצא היה צפוי להתפרסם בהמשך שנת 2022 ופורסם לבסוף במאי 2023.

לוחית העופרת נמצאה מקופלת, וניסיונות לפתוח אותה נכשלו וכמעט שהביאו להתפוררותה. על פי הדיווחים, צידה הפנימי של הלוחית מכיל כתובת בת 40 אותיות, שלא ניתן להבחין בה בעין בלתי מזוינת, אך היא נחקרה באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת באקדמיה למדעים ברפובליקה הצ’כית בפראג. לדברי החוקרים, הכתובת כתובה בכתב "פרוטו-אלפביתי" (ככל הנראה הכוונה לכתב פרוטו כנעני), בשפה עברית קדומה. החוקרים לא הציגו תצלומים של הכתובת, אלא שרטוט של פיענוח חלקי, בו נראות לדבריהם האותיות הפרוטו-כנעניות "יהו", כתובות משמאל לימין.

מקורות שונים ציטטו גרסאות שונות של הטקסט שנמצא על הלוחית, אולם בתחילה לא פורסמה גרסה רשמית על ידי חוקרי הלוחית, צוטטו מספר גרסאות שונות ומספר חוקרים אחרים פקפקו בנכונות הפיענוח. במאמר המדעי המוכן צוטט הטקסט בשלימותו:

”אתה ארור לאל יהו ארור
תמת ארור ארור מת ת[מת]
[א]רור אתה ליהו [א]רור”

חוקרי הלוחית טוענים כי מדובר בקמע מתקופת הברונזה המאוחרת שעשוי להתאים לתקופת ההתנחלות שבה אירע על פי המקרא מעמד הר גריזים והר עיבל. לדברי גרשון גליל, הטוען לפיענוח הכתובת על הלוחית, המבנה הכיאסטי של הכתובת מעיד על יכולת ספרותית גבוהה. לדבריו, מוכיח הממצא שהעברים הקדומים ידעו כבר במאה ה-13 לפני הספירה לכתוב עברית בכתב הפרוטו-כנעני וברמה ספרותית גבוהה, בניגוד לטענות מבקרי מקרא שטענו שבאותה תקופה העברים לא ידעו קרוא וכתוב,^{[דרוש מקור][מפני ש...]} ואיחרו בשל כך את כתיבת המקרא.

הארכאולוג האמריקאי כריסטופר רולסטון (אנ') מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, מומחה לאפיגרפיה ולפלאוגרפיה של המזרח התיכון בעת העתיקה, סקר בבלוג הארכאולוגי שלו את הבעיות המתודולוגיות שישנן לדעתו בפרסום ובפרשנות של הלוחית. לדוגמה, הוא הצביע על העובדה הבעייתית שהלוחית לא נמצאה בהקשר של חפירה ארכאולוגית בשכבה מתוארכת באתר הר עיבל. רולסטון ציין כי אומנם בהצגת הממצא צוין כי נמצאו שאריות פחמן בתהליך הסינון, אך לא הוצגו ממצאי תיארוך פחמן-14. בעיות מתודולוגיות נוספות שציין רולסטון לגבי הצגת הממצאים הן:

• חוקרי הלוחית לא הציגו אף תצלום של ההדמיה הממוחשבת שנעשתה באקדמיה למדעים בצ'כיה, כלומר הוצגו רק טענות ללא עדויות ממשיות. לדבריו, בדרך כלל אפילו במסיבת עיתונאים על ממצא חדש מוצגת תמונה טובה או שתיים של הכיתוב. אבל במקרה הזה, הוצג במסיבת העיתונאים רק שרטוט של החוקרים המשחזר מופע בודד, שנטען שהוא מאיית את השם "יהו".
• השורשים הלשוניים "א-ר-ר", "מ-ו-ת" ו"א-ל" כולם נפוצים בשפות שמיות קדומות רבות, לדוגמה ארמית, אוגריתית, אכדית ועוד. לפיכך, הטענה כי הכתובת כתובה בשפה עברית קדומה יכולה להסתמך רק על האותיות "י-ה-ו", ואולם אף הן עשויות לאיית מילים שמיות נפוצות אחרות.
• בהצגת הממצא טענו חוקרי הלוחית כי הוא מוכיח שהתנ"ך נכתב בתקופה מוקדמת יותר ממה שמקובל להעריך במחקר העדכני. לדברי רולסטון, מסקנה זו אינה מבוססת. הוא ציין שהחוקרים כינו את הכיתוב "פרוטו-אלפביתי", בעוד המינוח המקובל הוא אלפביתי מוקדם או פרוטו-כנעני, והקונצנזוס האפיגרפי הוא שהאלפבית הומצא כבר במאה ה-18 לפני הספירה. האלפבית האוגריתי למשל מתוארך למאה ה-13 לפני הספירה.
• את טענת חוקרי הלוחית שכתובת בת 40 אותיות, המכילה ארבע מילים בסיסיות בלבד, מהווה טקסט משפטי ומוכיחה יכולת ספרותית לכתוב את התנ"ך כולו, הגדיר רולסטון כמרחיקות לכת וכ"אפילו לא קצת משכנעות".

לדברי החוקרים שפרסמו את הלוחית, היא מתוארכת למאה ה-13 לפני הספירה, הן על פי הכתב הפרוטו כנעני, והן על פי בדיקה של הארכאולוגית הישראלית נעמה יהלום–מאק מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית, לפיה העופרת מתאימה בהרכבה למכרות ביוון, שהיו פעילים גם בתקופת הברונזה המאוחרת. יהלום–מאק פרסמה מאמר בשנת 2023 בו ציינה כי אותם מכרות פעלו גם בתקופות מאוחרות יותר, כי "לעולם לא ניתן יהיה לקבוע חד משמעית" שמקורה של הלוחית במאה ה-13 לפנה״ס, וכי גם אם הלוחית אכן נוצרה אז, "לא ברור כלל שהכתובת, ככל שישנה, היא מאותו הזמן".

ארכאולוגים שונים התבטאו כנגד הסנסנציוניות של הטענות לתגלית. הארכאולוג הישראלי ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל אביב ביקר את "הטענות הסנסציוניות שמשנות כל מה שידוע לנו על התנ"ך והעת העתיקה בארץ ישראל" בלא שהממצאים הובאו לפרסום אקדמי, והזהיר מכך שיש פער גדול בין תיאור הממצא לבין ההשלכות שהחוקרים טוענים שיש לו באשר לחקר המקרא והארכאולוגיה. הארכאולוג הישראלי אהרון מאיר מאוניברסיטת בר-אילן טען בראיון מצולם כי אין ראיות לטענה שהכתובת המדוברת היא אכן בעברית ולא בשפה שמית אחרת, ואמר שגם אם הכתובת פוענחה כראוי, הרי שהיא רק תוכיח את התאוריות המקובלות.

חוקר היהדות העתיקה הסקוטי ג'יימס דווילה (אנ') מאוניברסיטת סנט אנדרוז, מומחה לפסודואפיגרפיה, המליץ להתייחס בזהירות לטענות חוקרי הלוחית. לדבריו, כיוון שהחוקרים לא הציגו סריקה של הלוחית, תעתיק של הכתב, או ניתוח פלאוגרפי, יש לנקוט בסקפטיות כלפי מה שהוא מכנה "ממצא שהוא המקבילה המחקרית לזכייה בלוטו" עד שיתפרסמו עדויות ממשיות.

לדעת חוקר המקרא הישראלי ישראל קנוהל, אם הכתובת פוענחה כראוי היא מהווה חיזוק לסיפור יציאת מצרים המקראי. לדבריו, בסקרים שנערכו בנחלות שבט אפרים ושבט מנשה נמצאו מאות כפרים זעירים חדשים מהמאות ה-12 וה-11 לפני הספירה. בעוד הארכאולוג אדם זרטל זיהה את המתיישבים החדשים עם בני ישראל שיצאו ממצרים, הארכאולוג ישראל פינקלשטיין ראה בהם נוודים כנענים שחזרו לאזור. לדעת קנוהל, אם הפענוח של הכתובת נכון, הרי שהיא מכריעה את המחלוקת לטובת דעתו של אדם זרטל. עוד כתב קנוהל שלכתובת מבנה ספרותי מרשים, ושיער שהיא נכתבה בידי כהן שגר במקום. עם זאת, לדעתו הכתובת אינה מהווה הוכחה לאוריינות רווחת בחברה הישראלית הקדומה, שכן ייתכן שרק יחידים מקרב האליטות המקומיות ידעו קרוא וכתוב. קנוהל הצביע על כך שהקללות שעל הקמע כתובות בגוף שני, בעוד הקללות של מעמד הברכה והקללה בהר עיבל הן בגוף שלישי. לפיכך הוא מציע שהכתובת אינה חלק מטקס ציבורי של כריתת ברית, אלא אירוע פרטי של גזירת דינו של עבריין. בדומה לחוקרים האחרים, הדגיש קנוהל שיש לחכות לפרסום מדעי מלא ואישוש הקריאה המוצעת.

הארכאולוגים מאוניברסיטת תל אביב עמרי יגל וארז בן-יוסף, במאמר מדעי העוסק בשימוש בעופרת בתקופות הברונזה והברזל, ציינו שקמעות קללה מעופרת (tabella defixionis) אינם מוכרים במזרח התיכון לפני המאה ה-6 לפנה"ס, מה שמטיל ספק באותנטיות של הלוחית.

במהלך החודשים שלאחר מסיבת העיתונאים טען גליל לשורת תגליות ארכאולוגיות "חשובות" נוספות בירושלים, חלקן בשיתוף עם הארכאולוג אלי שוקרון, של כתובות כביכול מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל. הודעות אלו נמסרו רק בכלי התקשורת ובדף הפייסבוק של גליל. תגובות גורמים מקצועיים ואקדמיים להודעות אלו היו מעטות ומסויגות.

בסוף דצמבר 2022 פורסם גילוי דעת, חתום על-ידי ארכאולוגים והיסטוריונים מכל האוניברסיטאות בישראל ומרשות העתיקות, לפיו ”כידוע לכל מי שעוסק במדע ומחקר, אבן יסוד של המחקר היא שתגליות ותוצאות מחקריות חייבות לעבור תהליך של ביקורת של עמיתים למקצוע לפני הפרסום.... אנו מבקשים לחזור ולהדגיש שכמו בכל תחום מדעי, עד שממצאים, תגליות וחידושים לא מתפרסמים בעיתונות מדעית, ועוברים ביקורת של ממש, כל טיעון ייחשב כלא מבוסס, שאף לא ראוי לפרסום בבמות פופולאריות.” בין החותמים אסתר אשל, יובל גורן, נעמה גורן-ענבר, בועז זיסו, יורם כהן, יגאל לוין, עודד ליפשיץ, אהרון מאיר, חגי משגב, נדב נאמן ויצחק שי. נוסח גילוי הדעת אינו נוקב בשמות או בפרסומים ספציפיים, אך גליל הגיב לפניית כתבים כי הוא רואה את גילוי הדעת כמכוון אליו.

בהרצאה מקוונת שנשא רולסטון בינואר 2023 במסגרת האיגוד האמריקאי למחקר מעבר לים, כלל את ההודעה על הלוחית, כמו גם את הודעותיו המאוחרות יותר של גליל, כדוגמה ל"טענות גרנדיוזיות" של כמה חוקרי ארכאולוגיה בשנים האחרונות לגבי גילוי כתובות עתיקות כביכול. רולסטון הדגים כי ההודעה על הלוחית חולקת מאפיינים משותפים עם הודעות "סנסציוניות" נוספות: הכתובת תכופות מקושרת למלך או לנביא מפורסם, או לירושלים ואף לבית המקדש, ונטען שהיא "הראשונה", "העתיקה ביותר" או "החשובה ביותר".

גם אחד החוקרים שהשתתפו במאמר המקורי על הלוחית ובמסיבת העיתונאים בה הוצגה, ד״ר פטר גרט ון דר וין, תקף את הפרשנות של גליל, ואמר כי אינו משוכנע שאכן יש אותיות על הלוחית, וודאי לא 48 האותיות שזיהה גליל. לדבריו, במקרה הטוב אפשר לזהות רק שש אותיות, ודרוש מחקר נוסף כדי לקבוע אם אכן מדובר באותיות מעשה ידי אדם ולא בשקעים וחריצים שנוצרו באופן טבעי. ון דר ויר סיפר בשנת 2023 כי ”גליל אמר לי 'אתה לא יכול לעבוד נגדי, כי אז אתה מודה שאין לנו קייס'. אמרתי לו שאני חייב להיות כן, ושאני אפילו לא בטוח שיש שם אותיות... אבל עבורו כל דבר זה אותיות. זו היתה סיטואציה גרועה וחשתי שאני רוצה לברוח מהפרויקט הזה... ככל שהמשכתי לשאול כך הוא נעשה יותר עוין.”

לאחר פרסום המאמר

גם לאחר פרסום המאמר ספגו החוקרים ביקורת מאנשי מקצוע. הארכאולוג והאפיגרף חגי משגב פרסם פוסט בו ביקר בחריפות את תארוך הממצא, את פענוח האותיות הבודדות ואת צירופן לכדי מילים ושורות. לסיכום כתב ”כללו של דבר, אני לא רואה בחפץ הזה שום דבר ממה שמפרסמיו רואים בו. אי אפשר לעבור סימן סימן, להתאים כל אחד בנפרד לאיזושהי מקבילה מעולם אחר (ולעתים להשלים את הסימן כדי שיתאים למקבילה), ואז להרכיב מזה טקסט שנראה כמו חידת תפזורת... זו לא הדרך לפענוח כתובות, זו לא הדרך לקריאת כתובות, ואין שום כתובת ידועה שנראית כך.” הפילולוג כריסטופר רולסטון (אנ') הגיב על המאמר במילים ”התמונות שפורסמו מראות חריצים ובליטות בעופרת, אך לא אותיות מזוהות... המאמר הזה הוא דוגמה קלאסית למבחן רורשאך, הכותבים השליכו על פיסת העופרת את הדברים שהם עצמם רצו להגיד.” גם הארכאולוג רוברט קרגיל פרסם סרטון בו תקף את המאמר מסיבות שונות - בין השאר משום שכתב העת בו הוא פורסם אינו עוסק בארכאולוגיה מקראית או בפילולוגיה, אלא בטכניקות דימות, ולכן ביקורת העמיתים עסקה בטכניקות הסריקה ולא בפענוח הכתובת. קרגיל הזכיר שאותו כתב עת מפרסם מאמרים תמורת תשלום, וטען כי אין כל כתובת על הלוחית אלא חריצים שנבעו באופן טבעי מהתפוררות של העופרת, אשר פורשו כאותיות, ולאחר מכן סודרו למילים בלי קשר לסדר שלהם על הלוחית. הוא הוסיף כי החוקרים שמצאו את הממצא אינם מומחים בפענוח כתובות, ופועלים מתוך אג׳נדה פונדמנטליסטית דתית ולא בהתאם לעקרונות מדעיים. קרגיל מסכם ”כמו בסדרה ״תיקים באפלה״, האנשים האלה ׳׳רוצים להאמין׳׳ שמשהו כתוב על הלוחית הזאת”.

לאחר פרסום הממצא בתקשורת, ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט פרסם בדף הפייסבוק שלו ”כתובת בכתב עברי קדום מימי המקרא עם השם המפורש שהתגלתה בהר עיבל, מעוררת התרגשות רבה בקרב החוקרים. דרישת שלום מרגשת מההיסטוריה של העם היהודי, ותזכורת חשובה לנוכחות שלנו כאן בארץ ישראל במשך דורי דורות”.

• מעמד הר גריזים והר עיבל

•   הקמע מהר עיבל - אמת או אגדה? עם ד"ר גד ברנע, סרטון בערוץ "אלכס צייטלין, באים אל הפרופסורים", באתר יוטיוב (אורך: 46:59)
•   פרופ׳ גרשון גליל הכתובת מהר עיבל רעידת אדמה בחקר המקרא, סרטון בערוץ "moadon ivri Paris", באתר יוטיוב (אורך: 01:46:11)
• אפרת פורשר, עדות למעמד הברכה והקללה? החוקרים פענחו את הכיתוב על הקמע ממזבח יהושע, באתר ישראל היום, 24 במרץ 2022
• יצחק טסלר ואלישע בן קימון, "זו רעידת אדמה בחקר המקרא": נחשפה "קללה" בת 3,200 מ"הר הקללה", באתר ynet, 24 במרץ 2022
• עדי זריפי, ‏"מות תמות לאלוהים": קללה או גזר דין? התגלתה הכתובת העברית העתיקה אי-פעם, באתר ‏מאקו‏, 24 במרץ 2022
•   שילה פריד, ‏קמע יהודי עתיק נמצא בשומרון, עדות נוספת לזיהוי הארכיאולוגי של מזבח יהושע, בעיתון מקור ראשון, 26 בינואר 2022
•   קללה עתיקה: סיפורו של הקמע שהתגלה בהר עיבל - ויצר סערה, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 3:52)
•   ממצא ארכיאולוגי נדיר: התגלתה הכתובת העברית העתיקה אי-פעם בהר עיבל שבשומרון, סרטון בערוץ "עכשיו 14", באתר יוטיוב (אורך: 9:19)
•   אחרי שעורר סערה בעולם הארכיאולוגיה: מי ישמור על הקמע שהתגלה בהר עיבל?, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 15:06)
• ישראל קנוהל, ‏הכתובת מהר עיבל: מסורת יציאת מצרים, תפוצת הכתיבה בישראל העתיקה וראשית הדת המקראית, הארץ, 6 באפריל 2022, באתר Academia.edu
•   ניר חסון, מתנחלים חגגו את חשיפת "הכתובת העברית הקדומה ביותר" בשומרון. הם הקדימו לשמוח, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2023