יחסי לטביה–רוסיה: יחסי חוץ

בשנת 1772 סופח אזור לטביה לשטחי האימפריה הרוסית, במהלך חלוקת פולין, והיא נותרה תחת שליטה רוסית עד לסיום מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918. ב-11 באוגוסט 1920 נחתם הסכם שלום בין הרפובליקה של לטביה לבין רוסיה הסובייטית, וכוננו יחסים דיפלומטיים בין המדינות.

הכיבוש הסובייטי של לטביה בשנת 1940, אשר כלל גירוש לסיביר של לטבים רבים, יצר שפל גדול ביחסים הלטבים-רוסים. בשנת 1941 נכבשה לטביה על ידי גרמניה הנאצית, ובשנת 1944 חזר הצבא האדום וכבש את לטביה. רבים מהלטבים ברחו עם נסיגת הגרמנים לגרמניה או לשוודיה. הכיבוש הסובייטי הגדיל משמעותית את מספר הרוסים המתגוררים בלטביה, וביטול הלטבית כשפה הרשמית במדינה עורר כעס גדול כלפי הרוסים.

בשנת 1991 הכריזה לטביה קיבלה על עצמאותה מברית המועצות, ועד לשנת 1994 הוציא הצבא הרוסי את כל כוחותיו ששהו בלטביה. בשנת 2007 נחתם הסכם בין המדינות, אשר הסדיר את עניין הגבולות ביניהם.

על פי דוח הלשכה להגנת החוקה של לטביה מ-2016 רוסיה מהווה את האיום הביטחוני המשמעותי ביותר על לטביה, המשתקפת בין היתר בתעמולה רוסית נגד נאט"ו וכוחות הביטחון בלטביה ובפעולות סייבר של רוסיה נגד מוסדות לטביים.

לאחר תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה, הדרדרו היחסים בין המדינות. לטביה שינתה את שם הרחוב הצמוד לשגרירות רוסיה לרחוב אוקראינה העצמאית. בהמשך סגרה את הקונסוליות שהחזיקה רוסיה במדינה.

רוסיה מחזיקה בלטביה שגרירות בריגה ו-2 קונסוליות בלייפאיה ודאוגבפילס. מאידך, לטביה מחזיקה ברוסיה שגרירות במוסקבה ו-2 קונסוליות בפסקוב וסנקט פטרבורג.

  מדיה וקבצים בנושא יחסי לטביה–רוסיה בוויקישיתוף

• יחסי לטביה–רוסיה, משרד החוץ הרוסי (ברוסית)
• שגרירות רוסיה בריגה (רוסית)(לטבית)
• שגרירות לטביה במוסקבה (באנגלית) (רוסית)(לטבית)
• רשימה של הסכמים (ברוסית)