יחסי גאנה – הממלכה המאוחדת: יחסי חוץ

חוף הזהב הבריטי

 

בריטניה החלה לגלות עניין בחוף כבר מראשית המאה ה-19 ויצרה בריתות אסטרטגיות עם עמים באזור שמרדו בשלטון אימפריית אשנטי. עד 1821 השיגה חברת מסחר בריטית ברישיון הכתר (African Company of Merchants) שטחים ומצודות בנקודות מסוימות בחוף, בפרט השטח שהשתייך לדנמרק קודם לכן. ב-1867 פורקה החברה ונכסיה הועברו לשליטה ישירה של הממשלה הבריטית. בריטניה, שביססה נוכחות אזורית בסיירה לאון וניגריה הצליחה להתיש את הברית ההולנדית-אשנטי ולבסוף הכניעה את הולנד ורכשה את המושבה ההולנדית כולה בהסכם ב-1872. גם לאחר מכן, התמודדה בריטניה עם מרידות האשנטי (במסגרתן נהרסה למשל אלמינה עד היסוד על ידי האשנטי ב-1873), להן שמה קץ ב-1900, כאשר מלך אשנטי נכנע ומסר לידי השלטון הבריטי את כס הזהב, סמל הריבונות. באותה שנה הפך אזר החוף של חוף הזהב למושבת כתר ("המושבה" - the colony) ושטחי יער הגשם שבעורפו היו ל"פרוטקטורט של אשנטי".

במהלך המלחמות עם האשנטי בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19, הרחיבה בריטניה את תחומי שליטתה מן החוף, הרחק פנימה וצפונה לתוך היבשת, תוך שהיא יוצרת נקודות מגע עם שטחי כיבוש של האימפריה הקולוניאלית הגרמנית והאימפריה הקולוניאלית הצרפתית. ב-1902 הכריזה בריטניה על השטחים הצפוניים, הפנימיים שכבשה כ"פרוטקטורט של הטריטוריות הצפוניות". שלוש הישויות הוכפפו למושל הכללי של חוף הזהב ותפקדו כיחידה מדינית אחת. מוצרי היצוא מהמושבה הבריטית הורחבו וכללו מלבד פלפל ושנהב גם עפרות מתכת, יהלומים וקקאו. על מנת לשנע סחורות מפנים הארץ לחופים סללו הבריטים תשתית מסילות ברזל המשמשת את גאנה המודרנית עד היום.

לצורך החלת השלטון ברחבי המושבה, השתמשו הבריטים בהאצלת סמכויות לצ'יפים (מנהיגים מקומיים של שבטים), ויצרו אריסטוקרטיה נאמנה לשלטון, בעלת שורשים מכובדים מבחינה שבטית מחד ונאמנות שנקנתה בכסף, פריבילגיות וכיבודים מאידך. ב-1925 מוסדו מועצות שבטים לגיטימיות בכל שלוש הטריטוריות, להן הוקנו סמכויות רשמיות ושטחי שלטון מוגדרים היטב, נציגי המועצות נבחרו בבחירות. ב-1935 הוגדר במושבה ממשל נבחר בעל שלטון עצמי, הכפוף למושל הכללי. ב-1947 שב משכיל צעיר בשם קוואמה נקרומה מלימודיו בלונדון לאקרה, בירת חוף הזהב. הוא הושפע מתורותיהם של מרקוס גארבי, ג'ורג' פדמור ומהטמה גנדי והגיע למסקנה שממשל עצמי בראשות אליטה הנשלטת על ידי השלטון הבריטי איננה מספיקה על מנת לממש את הזכויות הפוליטיות של האפריקאים. נקרומה החל לארגן תנועה ציבורית רחבה לקראת מאבק לעצמאות, הראשונה מסוגה במערב אפריקה. נקרומה ייסד את מפלגת העם, שדגלה באי-ציות בלתי-אלים כלומר תהלוכות והפגנות, שביתות ומרי אזרחי שהעמידו את השלטון הבריטי בפני אתגרים מתישים. נקרומה נידון למאסר אולם הבריטים, שעמדו מול הפגנות ברחבי העולם והתנגדות גוברת ברחבי הארץ, החליטו לעזוב את חוף הזהב. ב-1951 ערכה בריטניה את הבחירות הכלליות הראשונות באפריקה עם זכות הצבעה כללית. למרות שישב בכלא, ניצח נקרומה בבחירות ברוב מוחלט ומפלגתו זכתה ל-34 מ-38 המושבים באספה המחוקקת. עתה, כמנהיג מפלגת השלטון, הוא שוחרר מכלאו ביום 12 בפברואר 1951. להצעת המושל הבריטי, צ'ארלס ארדן-קלארק, הסכים נקרומה להנהיג את הממשלה שתוביל את המדינה לעצמאות וחוף הזהב הייתה לדומיניון. לדומיניון של חוף הזהב צורפה המושבה טוגולנד הבריטית. ב-6 במרץ 1957 קיבלה גאנה, שהייתה איחוד של מושבת חוף הזהב וטוגולנד הבריטית, את עצמאותה והייתה למדינה השחורה הראשונה באפריקה שהשתחררה מהקולוניאליזם האירופי. יומיים לאחר מכן הצטרפה לאו"ם כחברה ה-81.

גאנה העצמאית

 

ב-1 ביולי 1960 כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטיים, כאשר גאנה הפכה לרפובליקה עצמאית. בשנת 1959 המלכה אליזבת השנייה, ראש חבר העמים, ביקרה בגאנה וזכתה לקבלת פנים ידידותית ביותר. בוועידת חבר העמים בשנת 1964 הציע נקרומה להקים מזכירות קבועה של חבר העמים, על מנת, כלשונו של נקרומה, "לגרום לקהילת חבר העמים להתאים לשאיפות המשותפות של חבריה." לדברי אחד המשקיפים, נקרומה האמין כי חבר העמים הוא דוגמה לאופן שבו אמורה לעבוד איגוד חופשי של מדינות עצמאיות. חבר העמים סיפק כלי להעברת טכנולוגיה ולשיתוף פעולה כלכלי ותרבותי.

נקרומה שוב הובילה בכוח את פרישתה של דרום אפריקה מחבר העמים בשנת 1961. בשנת 1965 נאלצה גאנה לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם בריטניה כדי לתמוך בהחלטת ה-OAU על הכרזת העצמאות החד-צדדית של רודזיה והקמת ממשלת מיעוט לבנה. היחסים חודשו בשנה שלאחר מכן, לאחר הפלת נקרומה.

לאחר מהפכת 31 בדצמבר 1981, גאנה איבדה את חברותה באיגוד הפרלמנט של חבר העמים, המקדם חילופי דברים והבנתם בין חברי פרלמנט במדינות החברות. גאנה התקבלה מחדש לאגודה בספטמבר 1993, באותה השנה שבה הוקבלה גם לאיחוד הבין-פרלמנטרי, מוסד נוסף של חבר העמים. עם קבלתה מחדש לשני הגופים הללו, גאנה הפכה לשחקן מרכזי בענייני חבר העמים. במאי 1994 אירחה גאנה ועידת חבר העמים בנושא ממשל מקומי שמשכה אליה משתתפים מכמה מדינות מערב אפריקה. בסוף השנה נותרה גאנה כמדינת חבר העמים היחידה במערב אפריקה עם ממשלה שנבחרה, ושלושת החברים האחרים - ניגריה, סיירה לאון, וגמביה - כולם תחת שלטון צבאי. כתרומה לדמוקרטיה הגאנית, חבר העמים, יחד עם ה-OAU ומרכז קרטר בארצות הברית, סיפקו צוותי משקיפים בינלאומיים לפקח על הבחירות לנשיאות בגאנה בנובמבר 1992.

היחסים של גאנה עם בריטניה המשיכו להיות טובים בדרך כלל תחת PNDC. שרת המדינה הבריטית לענייני חוץ וחבר העמים, גברת לינדה צ'אלקר, הגיעה לביקור רשמי מוצלח בגאנה בתחילת 1987, שהביא לסיוע הבריטי המוגבר לרפורמות הכלכליות בגאנה. מאז תחילת ה-ERP בשנת 1983, בריטניה העניקה לגאנה יותר מ-69 מיליון ליש"ט כתמיכה במאזן התשלומים. על פי הדיווחים גאנה זכתה לסיוע רב יותר מבריטניה מכל מדינה אפריקאית למעט זימבבואה. בריטניה, יחד עם מדינות מערביות אחרות וסוכנויות פיתוח בינלאומיות, סיפקו גם תמיכה טכנית, לוגיסטית וכלכלית נחוצה ליישום מאמץ הביזור הממשלתי של גאנה.

כיום שתי המדינות מקיימות יחסים חמים והן חברות בחבר העמים הבריטי.

• בריטניה מחזיקה בגאנה נציבות עליונה באקרה.
• גאנה מחזיקה בבריטניה נציבות עליונה בלונדון.