תפילת שמונֶה־עשרה היא התפילה העיקרית בסדר התפילה בימות החול והיא נאמרת בתפילות שחרית, מנחה וערבית.
תפילה זו היא אחת מתפילות העמידה והיא נאמרת בלחש כשהמתפלל עומד ורגליו צמודות זו לזו וישרות. בספרות חז"ל מציינת המילה "תפילה" את התפילה הזו במיוחד, ולא תפילות אחרות.
התפילה קרויה כך משום שבמקור היו בה שמונה־עשרה ברכות. בתקופה מאוחרת יותר, עקב התפשטות הנצרות נוספה לה ברכת המינים, אולם שם התפילה כבר השתרש ולפיכך לא שונה.
על פי המסורת תוקנה תפילת שמונה־עשרה בידי אנשי כנסת הגדולה כנגד הקורבנות, ולאחר חורבן בית המקדש השני עברה עריכה מחודשת ביבנה בידי שמעון הפקולי. במחקר שוררת מחלוקת לגבי זמן ואופן חיבור התפילה: יוסף היינימן גרס שהתפילה מוקדמת לחורבן הבית השני והיא תוצאה של התפתחות תפילות שונות לידי נוסח קבוע. לעומתו גורסים עזרא פליישר ואורי ארליך שחיבור התפילה וקביעתה כחובה לכל עם ישראל הם תגובה לחורבן.
בגמרא מובאות כמה דעות לסיבה שבגללה תוקנו דווקא שמונה־עשרה ברכות. על פי הרמב"ם, קביעת נוסח קבוע לתפילה נועדה לסייע למי שלא יודע להביע עצמו בשפה אחת כראוי עד שיערב עמה לשונות אחרות . לפני גישה זו, לפני תיקון התפילה, התפלל כל אחד בנוסח אישי. לדעת הרב ישראל שבתי שצ'יפנסקי תקנה זו נועדה לחזק את מקומה של השפה העברית[דרוש מקור].
בתקופת ישיבת הסנהדרין ביבנה, דעות החכמים היו חלוקות בנוגע לתפילת שמונה־עשרה. רבן גמליאל דיבנה סבר כי יש להתפלל את התפילה כפי שהיא - שמונה־עשרה ברכות. רבי יהושע סבר כי יש לקצר את התפילה ולהתפלל בכל יום רק מעין שמונה־עשרה - תפילה הכוללת את שלוש הברכות הראשונות של תפילת שמונה־עשרה, לאחר מכן תמצות ברכות הבקשה לברכה אחת, ולבסוף שלוש הברכות האחרונות של תפילת שמונה־עשרה המקורית [סה"כ שבע ברכות]. רבי עקיבא הביא דעת ביניים, וגרס כי אם האדם בקיא בתפילה הארוכה מתפלל שמונה־עשרה ברכות, ואם הוא אינו בקיא בה מסתפק בתפילת מעין שמונה־עשרה. להלכה נפסק כי מתפללים שמונה־עשרה ברכות, כרבן גמליאל, מלבד בשעת הדחק.
בתקופת זו נוספה ברכה נוספת, ברכת המינים, שהייתה מכוונת, ככל הנראה, כנגד הנוצרים הראשונים. הברכה תוקנה על ידי שמואל הקטן.
תפילת שמונה־עשרה מורכבת מ-19 ברכות המחולקות לשלוש קטגוריות:
כל הברכות נאמרות בלשון רבים כברכות על כלל עם ישראל.
בתפילות שחרית ומנחה נאמרת חזרת הש"ץ ובה החזן חוזר על התפילה בקול לאחר שנאמרה בלחש מפי כל הקהל. לדעת יצחק משה אלבוגן התפילה הייתה במקורה תפילת ציבור, ונאמרה רק חזרת הש"ץ, ובעניית אמן נחשב לציבור כאילו התפלל גם הוא. רבן גמליאל השני תיקן את אמירת התפילה בלחש, וכזכר למקור התפילה כתפילת ציבור משותפת נתקנה חזרת הש"ץ.
תפילת שמונה־עשרה נאמרת שלוש פעמים בכל ימי החול.
מי שהחסיר תפילה בשוגג או באונס חייב בתפילת תשלומים בזמן התפילה העוקבת.
This article uses material from the Wikipedia עברית article תפילת שמונה עשרה, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.