תגובת הילחם או ברח

באופן ספציפי יותר, ליבת יותרת הכליה מייצרת מפל הורמונלי המוביל להפרשת קטכולאמינים, במיוחד נוראדרנלין ואדרנלין. ההורמונים אסטרוגן, טסטוסטרון וקורטיזול, וכן המוליכים העצביים דופמין וסרוטונין, משפיעים גם הם על האופן שבו אורגניזמים מגיבים למצבי סכנה.

תגובה זו עוזרת להתגוננות מטורפים אצל בעלי חיים ואנשים, אך לטווח ארוך היא גורמת לדחק קשה וקושי להירגע.

 

מערכת העצבים האוטונומית אחראית על ויסות פעולות שאינן מוכוונות באופן מודע, כלומר אינן נתונות לשליטת התודעה, ונמשכות גם כאשר אדם ישן או מחוסר הכרה (היא נשלטת על ידי גזע המוח), ועיקר תפקידה לשמור על הישרדות האדם בסביבה משתנה; מצד אחד שמירה על בריאות הגוף, איזון פעילות מערכות הגוף ושימור אנרגיה לאורך זמן (מערכת העצבים הפאראסימפתטית, Parasympathetic) ומצד שני הכנת הגוף לפעילות הישרדותית קצרת זמן במחיר תשלום גבוה (מערכת העצבים הסימפתטית, Sympathetic).

מלבד ויסות הפעילויות הפיזיולוגיות הרצופות, כגון נשימה ופעילות לב, עיקר אחריותה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית (Parasympathetic) לשמור על איזון מערכות הגוף כשגרה - על פעילות של שימור, עיכול, הפרשה, הגדלת מאגרי אנרגיה, התחדשות של תאים, הפרשת הורמונים של גדילה ומין ושל מערכת החיסון.

פעילויות אלה חשובות להישרדות לטווח ארוך, אך במקרה של סכנה מיידית נדרשת פעולה מהירה, בין בדרך של הימלטות מפני הסכנה או בדרך של עמידה מול הסכנה. זה מקור המושג "הילחם או ברח".

למען פעולה כזאת, במצב של לחץ או בעיתות חירום אל מול איום פתאומי וקיומי מערכת העצבים הסימפתטית (Sympathetic) אחראית להפעיל את תגובת "הילחם-או-ברח" המנתבת מחדש את מערכות הגוף לטובת ריכוז המשאבים אך ורק במערכות ואיברים החיוניים להכרעתו של המצב על חשבונן של מערכות שיגרה שאינן חיוניות להישרדות המיידית.

הכלי המרכזי שמפעילה מערכת העצבים הסימפתטית למטרה זאת היא מערכת האדרנל, בלוטות הממוקמות על הכליות, שדרך שחרור הורמונים שונים (קורטיקואידים) מביאות לאֶשֶׁד של שינויים קיצוניים בגוף; שינויים בזרימת הדם לטובת שרירי השלד בעבור השגת כוח ותגובה מהירה, הפסקת פעילויות העיכול, התחזוקה התאית והחיסונית, העלאת הדופק, לחץ הדם ורמת הסוכר בדם, כיווץ של כלי הדם בעור למניעת דימום, הרפיה של שרירי הנשימה, הפרשת אדרנלין, הרחבת אישונים ועוד. לאדרנלין גם השפעות מנטליות וקוגניטיביות רבות ושונות, כשבין השאר הוא עשוי לפגוע בכושר הריכוז ומקשה על חשיבה צלולה ומעמיקה, וכן הוא מחדד את התפיסה החושית וגורם לאדם מודעות גבוהה יותר לתחושותיו הגופניות.

הפעלת יתר של תגובת "הילחם או ברח" נחשבת לאחד הגורמים האפשריים להתפתחות דחק-כרוני (Chronic Stress), ולמחלות נלוות אליו כגון סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב שונות.

• הגנה עצמית
• דחק
• פחד
• חוק ירקיז-דודסון

  מדיה וקבצים בנושא תגובת הילחם או ברח בוויקישיתוף

• טלי מלקמן-זהבי, תגובת "הילחם או ברח", באתר מכון ויצמן למדע, 12 בינואר 2014
• איתי גל, דוקטור, מה קורה בגוף כשאנחנו פוחדים?, באתר ynet, 23 באוגוסט 2011
• רונן דנציגר, הילחם או ברח, לחץ, חרדה, פאניקה ומנגנון הישרדות
• קריסטן נאוז וד"ר טימותי לג, Fight, Flight, Freeze: What This Response Means, באתר healthline, ב-21 בפברואר 2020.
• תגובת הילחם או ברח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

  ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.