שיהאב-3: טיל בליסטי
שיהאב-3 (בפרסית: شهاب-3, נהגה שֵׁהוֹבּ-3; באופן מילולי: מטאור-3) הוא טיל בליסטי לטווח בינוני פרי פיתוח איראני, הראשון מסדרת טילי השיהאב האיראניים שמסוגל לפגוע בכל מטרה בשטח ישראל.
הטיל בגרסאותיו השונות מסוגל לשאת ראש קרב של בין 700 ל־1,000 ק"ג וראש נפץ בלתי קונבנציונלי.
.jpg) | |
| שיגור טילי שיהאב-3 במסגרת תרגיל צבאי | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| ייעוד | טיל בליסטי לטווח בינוני |
| ארץ ייצור |  איראן |
| תקופת השירות | 2003–הווה (כ־21 שנים) |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | חד שלבי, דלק נוזלי |
| משקל | בין 15,852 ל-16,250 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך | 16 מטר |
| קוטר | בין 1.32 ל-1.35 מטר |
| ביצועים | |
| טווח | בין 1,350 ל-1,500 ק"מ |
| תקרת גובה | כ-500 ק״מ |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | 760, 987 או 1,158 ק"ג חומר נפץ מרסק |
| ניווט | אינרציאלי |
היסטוריה
פיתוח טיל השיהאב-3 החל ב-1993, אחרי שטילי שיהאב-1 ושיהאב-2 נכנסו למבצעיות. בשונה מהטילים הקודמים בגרסה, השיהאב-3 פותח באופן מלא באיראן והוא מבוסס על הטיל הצפון קוריאני נודונג-1. ניסויי המנוע נערכו בשנת 1997, וטיסתו הראשונה של הטיל הייתה ב-1998 בניסוי שלא צלח, הטיל התפוצץ במהלך מעופו בשלב האחרון של הטיסה, דבר שגרם לתהיות במערב מחוסר ידיעה האם הניסוי כשל או שהפיצוץ היה מכוון. ניסוי שני נערך ביולי 2000 והוכתר בהצלחה. בספטמבר 2000 ערכה איראן ניסוי שלישי של השיהאב-3, אך הטיל התפוצץ זמן קצר לאחר השיגור. במאי 2002 ערכה איראן ניסוי נוסף, שהיה מוצלח. שר ההגנה האיראני עלי שמח'אני אמר שהניסוי שיפר את "העוצמה והדיוק" של השיהאב-3. ניסוי נוסף נערך רק חודשיים מאוחר יותר, ביולי 2002, והוכתר שוב בהצלחה.[דרוש מקור]
הטיל הפך למבצעי ביולי 2003, ועד מאי 2004 הצטיידה איראן ב-20 טילים, ב-9 בנובמבר באותה שנה טען שר ההגנה האיראני, עלי שמח'אני, שאיראן מסוגלת להכניס את הטיל לייצור סדרתי. ב-2007 טענו באיראן כי יש ביכולתם לשגר כ-600 טילים לעבר ישראל במידה וידרשו.
מאז מבצוע הטיל בוצעו בו ניסויים נוספים, שמטרתם לשפר את הטווח והדיוק של הטיל. ניסויים כאלו נערכו ב-2008, 2011, במסגרתו שוגרו טילים רבים והוכחה יכולת שיגור ממשגרים תת-קרקעיים, 2012 וב-2019.
מפרט סוגי טילי השיהאב
על פי הערכות מודעיניות, לטיל השיהאב-3 הבסיס יש 2 גרסאות משודרגות, שיהאב-3A, שהחל פיתוח ב-2002, ו-שיהאב-3B.
| שם | כניסה לשירות | אורך | קוטר | טווח | דיוק | גודל ראש קרב |
|---|---|---|---|---|---|---|
| שיהאב-3 | 2003 | 16 מטר | בין 1.32 ל-1.35 מטר | בין 1,350 ל-1,500 ק"מ | 450 מטר | 760, 987 או 1,158 ק"ג |
| שיהאב-3A | 2007 | 17.58 מ' | 1,500-1,800 ק"מ | |||
| שיהאב-3B | 16 מטר | כ-1930 ק"מ | כ-500 ק"ג |
נטען כי טילים רבים מתוצרת איראן מבוססים על טיל השיהאב-3, ביניהם טיל החורמשאהר, עימאד, קאדר וקאסד.
שימוש מבצעי
ייעודו המרכזי של טיל השיהאב-3 הוא בהרתעה ותקיפה אסטרטגית לטווח רחוק. המדינות הנכללות ביכולת התקיפה של הטיל הן ישראל, ערב הסעודית, הודו וכוחות צבא ארצות הברית במזרח התיכון.
במספר מקרים איימה איראן כי תשתמש בטילי השיהאב-3 לתקוף מטרות בישראל אם ישראל תתקוף בשטחה או אם תתקוף את בנות בריתה, כגון סוריה. זמן המעוף של טיל שיהאב מאיראן לישראל הוא 11 דקות.
ב-31 באוקטובר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, שיגרו החות'ים מתימן לעבר מדינת ישראל טיל בלסיטי, כנראה "חאדר", שיפור של שיהאב-3, לטווח של כ־1,600 ק"מ והוא יורט על ידי מערכת "חץ 2" מעל הים האדום.
ב־9 בנובמבר 2023, במלחמת חרבות ברזל המורדים החות'ים מתימן עשו שימוש בטיל ממשפחת שיהאב-3, כנראה ב"חאדר", בירי לעבר ישראל, ומערכת חץ 3 יירטה את הטיל בהצלחה.
ב-14 באפריל 2024, תוך כדי מלחמת חרבות ברזל ועל רקע חיסול בכיר איראני קודם לכן, שיגרה איראן משטחה 120 טילי שיהאב 3. הטילים יורטו ע"י מערכת חץ 3 מחוץ לאטמוספירה במה שנחשב הצלחת יירוט כבירה ותקדימית.
תפוצה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
This article uses material from the Wikipedia עברית article שיהאב-3, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.