קתי אקר (באנגלית: Kathy Acker; נולדה Karen Lehmann, 18 באפריל 1947 - 30 בנובמבר 1997) הייתה סופרת ניסיונית אמריקאית, משוררת פאנק, מחזאית, מסאית, ופמיניסטית סקס-פוזיטיב.
היא הושפעה מהיוצרים דייוויד אנטין, קרולי שניימן, אלינור אנטין וויליאם ס. בורוז. וכן מהתופעות התרבותיות תיאוריה ביקורתית צרפתית, מיסטיקה ופורנוגרפיה.
לידה | 18 באפריל 1947 מנהטן, ניו יורק |
---|---|
פטירה | 30 בנובמבר 1997 (בגיל 50) טיחואנה, מקסיקו |
שם לידה | קארן להמן |
מדינה | ארצות הברית |
לאום | אמריקאית |
עיסוק | סופרת, משוררת פאנק |
מקום לימודים | אוניברסיטת העיר ניו יורק, אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, אוניברסיטת ברנדייס |
שפות היצירה | אנגלית |
סוגה | ניסיוני |
זרם ספרותי | Black Mountain |
יצירות בולטות | Blood and Guts in High School |
הושפעה מ | ויליאם ס. בורוז |
אקר נולדה בניו יורק לדונלד וקלייר להמן. דונלד נטש את משפחתו עוד לפני שאקר נולדה, והיא גדלה תחת השפעת אמה הדומיננטית, ובתחושה שהיא אינה רצויה או נאהבת. אף על פי שקלייר נישאה שנית כשנה אחר שניטשה, היא תמיד האשימה את בתה בעזיבתו של דונלד.
ישנו ספק לגבי שנת לידתה של אקר - הוא רשום לחלופין כ-1944, 1947, ו-1948. היה זה חלק מדמותה הספרותית הפאנקיסטית שהיא לעולם לא סיפקה תשובה לשאלה, כי כל רצונה היה לחתור תחת רעיון הזהות האישית.
בגיל 14 הייתה אקר כבר חלק מסצנת האוונגרד בניו יורק, ובגיל 18 היא עזבה את בית אמה והחלה לעבוד במופע מין בעיר. היא חברה לקבוצת משוררים מאסכולת "Black Mountain" (תנועה מבוססת מכללה ניסיונית באותו שם, אשר שמה אמנות במרכז). בגיל 19 נסעה לבוסטון ללמוד באוניברסיטת ברנדיס, שם הכירה את אנג'לה דייוויס, והתחתנה עם חברה הטוב רוברט אקר. אקר סיפרה פעם בראיון שהסיבה לנישואים הייתה כדי לקבל מלגות ללימודים בברנדיס, וכן שאמה ואביה החורג נישלו אותה מירושה בגינם. הנישואים החזיקו מעמד זמן קצר, וב-1965 עקרה לקליפורניה כדי להמשיך לימודיה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו. בסן דייגו למדה אצל הפסיכולוג המרקסיסטי, הרברט מרקוז, שאף הוא היה חלק מתנועת תרבות-הנגד של שנות ה-60.
בגיל 21 החליטה אקר להיות סופרת. ספרה הראשון, Politics, היה חצי שירה וחצי פרוזה, ומושפע משמעותית מויליאם בורוז. כל עבודותיה המוקדמות יצאו בהוצאה עצמית או בהוצאות מחתרתיות קטנות, ואקר הייתה הולכת מחנות ספרים אחד למשנהו כדי למכרם, ובגין זה זכתה לכינוי "טרוריסטית ספרותית". הייתה לה באותה תקופה האפשרות לעבוד באקדמיה, אך היא החליטה שזה יסיח את דעתה מהכתיבה, וסירבה.
כשאקר הייתה בת 30, אמה התאבדה. רק ארבע שנים קודם לכן חזרו השתיים לקיים את הקשר ביניהן, אך בינתיים קלייר אבדה את כל ממונה, ולא הצליחה להסתגל לעוני. מות אמה החל להיות נושא מרכזי בכתיבתה של אקר מאז ועד מותה.
בשנות ה-80, שוב הייתה אקר במרכז האוונגרד, והפעם בסצנת הפאנק, יחד עם אמנים כמו פטי סמית' ורוברט מייפלת'ורפ. בתקופה זו נישאה שנית, למלחין הניסיוני פיטר גורדון. ב-1984, עקרה ללונדון, שם חוותה הצלחה מסחרית וביקורתית משמעותית בפעם הראשונה, עם ספרה Blood and Guts in High School, אשר עבדה עליו במשך עשר שנים. ההצלחה וההכרה שקיבלה היו אולי הגורמים להתפרצות יצירתיות אצלה - היא התחילה לכתוב ספרים, מאמרים, תסריט לסרט, ואף ליברטו לאופרה. טקסטים שלה ליוו תערוכות אמנות, והיא הופיעה במגזינים ואנתולוגיות. ככל שנהייתה מוכרת יותר, כך גם עבודותיה יצאו בהוצאות מוכרות יותר, ודבריה החלו להופיע בעיתונים מסחריים ממוסדים, כמו הגרדיאן.
בתקופה זו, גילתה אקר משיכה לנושאים של אלימות, במיוחד בנקודת המפגש בין סקס לאלימות. היא עסקה רבות בגוף - גם בכתיבתה, וגם בחייה: היא הייתה לפרקים מפתחת שרירים, מתקעקעת, וכן עושה מגוון של פירסינג בגופה, כולל בלשון ובפות. היא ראתה במיוחד בקעקועים הצהרה אישית - כאשר באותה תקופה בלונדון קעקועים נחשבו, לדבריה, לסממן מעמדי, והיא ראתה בהם סוג של שלטי חוצות דרכם הגוף שלה מדבר לחברה.
בתחילת שנות ה-90 חזרה לארצות הברית כדי לעמוד בראש מחלקת כתיבה ב-San Francisco Art Institute, אך חזרה לאנגליה ב-1995. בעת חזרתה, גילתה שיש לה סרטן. היא עשתה כריתת שד כפולה ב-1996, אך סירבה לטיפול בכימותרפיה. הניתוחים הותירו אותה מוחלשת ודיכאונית, והיא העידה כי איבדה אמון ברפואה המערבית. היא חיפשה פתרונות אצל תזונאים, מטפלים בדקירה, וסוגים אחרים של רפואה אלטרנטיבית, אך כעבר כשנה, ב-1997, נפטרה אקר מהסרטן כשהיא במרכז טיפולי אלטרנטיבי במקסיקו.
פרס אקר מוענק כל שנה לאמנים מקהילת האוונגרד, "אשר תרמו תרומה משמעותית בדיציפלינה שלהם, בניגוד למוסכמות, או ששירתו את עמיתיהם האמנים באופן יוצא דופן".
ב-1997 יצא סרט תעודי על אקר בשם No One Can Find Little Girls Anymore: Kathy Acker in Australia, של ג'ונותן ופליסיטי דוסון. ב-2008 יצא הסרט הביוגרפי-תעודי על חייה ועבודותיה, Who's Afraid of Kathy Acker?, של ברברה קספר.
הסופר ניל גיימן ביסס את הדמות דליריום מהסדרה הגרפית The Sandman על אקר.
This article uses material from the Wikipedia עברית article קתי אקר, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.