קרב אנקרה

טימור לנג, אציל זוטר מונגולי-טורקי ביסס את רוב הלגיטימיות המוקדמת שלו כמנהיג, על קשר משפחתי לג'ינגיס חאן אשר הקים את האימפריה המונגולית, אף שקשר זה לא הוכח מעולם. הוא שם לו למטרה לחדש את ימיה של האימפריה המונגולית כמקדם. בשנת 1390 כבש טימור את גאורגיה וארמניה, והאימפריה שלו גבלה בשטחים שנשלטו על ידי העות'מאנים ואשר התפשטו למזרחה של אסיה הקטנה. הסכסוך הבלתי נמנע בין שתי האימפריות פרץ כאשר באיזיט הראשון דרש תשלום מיסים מנסיכות ביליקית פלונית שהצהירה אימונים לטימור. טימור פירש צעד זה כעלבון אישי, ובשנת 1400 בזז את העיר העות'מאנית סיוואס. שנתיים לאחר מכן, נפגשו הצבאות במרכזה של אנטוליה.

הצבא העות'מאני היה מבוסס בעיקר על חיל רגלים אך היו ברשותו גם פרשים שמספרם אינו ידוע, בעוד שהמונגולים היו רכובים ולוו במספר פילים. העות'מאנים התקיפו ראשונים, ואלפים מהם נהרגו או נכנעו כאשר הותקפו בחצים על ידי קשתים רכובים. טימור היטה את נחל צ'ובוק למאגר, ונישל את העות'מאנים ממקור מי השתייה שלהם. קיימת הסכמה כי אסטרטגיה זו היוותה את הגורם העיקרי להפסדם של העות'מאנים בקרב שנערך ביום חם בחודש יולי ברמת אנטוליה הצחיחה. העות'מאנים העייפים והצמאים ניגפו בקרב, אף שבאיזיט הראשון עצמו הצליח להימלט אל ההרים בלווית אלף מפרשיו. כוחותיו העדיפים של טימור הקיפו את ההרים ולכדו את הסולטאן.

התבוסה למונגולים עצרה את התקדמותם הצבאית והמדינית של העות'מאנים הן באסיה הקטנה שנכבשה ברובה על ידי הראשונים והן בבלקן, שכן העות'מאנים נאלצו לנייד את כוחותיהם משם על מנת לפגוש את האיום ממזרח. לאימפריה הביזנטית ניתנו 50 שנות חסד נוספות עד שמהמט השני "הכובש" הכריע וכבש את קונסטנטינופול ב-1453.

באיזיט הראשון עצמו נשבה והושפל על ידי טימור עד עפר, כאשר האחרון הציגו כשהוא כבול בשלשלאות בתוך כלוב כשלל מלחמה, ולפי גרסאות מסוימות אף עשה בו שימוש כהדום לרגליו. באיזיט הראשון מת שנה לאחר מכן, וייתכן כי שלח יד בנפשו. האימפריה העות'מאנית התדרדרה לתקופה בת 11 שנים הידועה כ"תקופת בין המלכים" (Fetret Devri), אשר אופיינה בחוסר יציבות ובמאבקי ירושה, ונחלצה ממנה רק בשנת 1413 כאשר מהמט הראשון תפס את השלטון והצליח לחדש את צמיחתה בכל התחומים.

  מדיה וקבצים בנושא קרב אנקרה בוויקישיתוף

• אתר אודות הקרב
• קרב אנקרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)