סוג קוסקוס: סוג של יונק

הסוג הוגדר בשנת 1780, על ידי גוטליב סטור (Gottlieb Conrad Christian Storr), והוא הסוג בעל מספר המינים הגדול ביותר במשפחה. משמעות השם המדעי של הסוג היא עכביש, ומתייחסת לתופעת הסינדקטיליה ברגליו האחוריות. אף שהתופעה אופיינית לכלל הקנגוראים ואינה ייחודית לקוסקוס, היא צוינה דווקא בשמו המדעי מכיוון שהוא היה הכיסאי הראשון שתואר מדעית על ידי זואולוגים מערביים ובו הם נתקלו בתופעה המוזרה. השם קוסקוס מקורו בשם מקומי במספר איים באינדונזיה. הסוג קוסקוס קטן מהסוגים קוסקוס דובי וקוסקוס נמרי וגדול מהסוג קוסקוס גמדי.

קוסקוס
קוסקוס בגינאה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-קוסקוס
משפחה:	קוסקוסיים
סוג:	קוסקוס
מינים
13
שם מדעי
Phalanger ‏סטור, 1780

מיני הקוסקוס חולקים את התכונות הבאות: מבנה גוף גוצי, שמנמן וגמיש וראש קצר ומחודד דמוי אגס. האוזניים קצרצרות והעיניים גדולות ומותאמות לראיית לילה. הפרווה שלהם קצרה, עבה וצמרירית, וצבעה משתנה ממין למין וכולל שחור, לבן, חום, אפור, צהוב, אדמדם או מנומר. הזנב ארוך, דק ושרירי, וחציו השני חשוף משיער ומחוספס עם משטח אחיזה שמאפשר לו ללפות ענפים בחוזקה ולהשתמש בו כרגל חמישית. אורך הראש והגוף של המינים בסוג 31–54 ס"מ, אורך הזנב 27–42 ס"מ והמשקל נע בין 1 ל-5 ק"ג.

כמעט כל הקוסקוסים חיים על איים במלנזיה. רוב המינים חיים בגינאה החדשה ובאיי מאלוקו (פפואה ואינדונזיה), ומינים בודדים מצויים גם באוסטרליה או באיי שלמה. הם ממלאים תפקיד אקולוגי דומה ללמורים וקופים בעולם הישן. בתי הגידול של הקוסקוסים הם יער גשם טרופי, יער גדותיים או יער עננים, בשפלות, חופים או מדרונות הרריים גבוהים. רבים מהמינים הסתגלו לחיים בקרבת מגורי אדם.

הקוסקוסים פעילים לרוב בשעות הלילה, וניזונים מפירות, עלים, חרקים וביצים. להוציא מין אחד, כל המינים בסוג שוכני עצים מובהקים שיורדים לאדמה לעיתים רחוקות. לכל הקוסקוסים יכולת טיפוס מצוינת. תורמים לכך הטפרים המעוקלים והחזקים, כריות ההדבקה בכפות ואצבעות מפוצלות. התנועה שלהם איטית בדרך כלל.

הקוסקוס הוא מין פוליגמי שמתרבה לרוב לאורך השנה ללא עונה קבועה. ההיריון של הקוסקוסית נמשך 13 ימים לכל היותר, ולאחריהם היא ממליטה בין גור אחד לשלושה. אף על פי שבכיס שלה 4 פטמות, לרוב רק גור אחד שורד. הגורים מבלים בכיס מספר חודשים, ולאחר מכן עוברים לרכב על גבה של האם עד יציאתם לעצמאות. תוחלת החיים של המינים בסוג עד 11 שנים.

 

כל המינים בסוג מאוימים במידה זו או אחרת מבירוא יערות, ציד וסחר חיות מחמד. מבין 13 המינים הקיימים, הרוב במצב שימור ללא חשש בשל טווח תפוצה רחב, מין אחד במצב פגיע, שני מינים בסכנת הכחדה, ומין אחד בסכנת הכחדה חמורה, וככל הנראה נכחד מן העולם.

 

• קוסקוס אובי (Phalanger rothschildi)
• קוסקוס ג'ב (Phalanger alexandrae)
• קוסקוס דרומי (Phalanger mimicus)
• קוסקוס ההרים (Phalanger carmelitae)
• קוסקוס המשי (Phalanger sericeus)
• קוסקוס וודלרק (Phalanger lullulae)
• קוסקוס טלפומין (Phalanger matanim)
• קוסקוס כחול-עין (Phalanger matabiru)
• קוסקוס מזרחי (Phalanger intercastellanus)
• קוסקוס מקושט (Phalanger ornatus)
• קוסקוס צפוני (Phalanger orientalis)
• קוסקוס קרקעי (Phalanger gymnotis)
• קוסקוס שטיין (Phalanger vestitus)

  מדיה וקבצים בנושא קוסקוס בוויקישיתוף

• קוסקוס, באתר ITIS (באנגלית)
• קוסקוס, באתר NCBI (באנגלית)
• קוסקוס, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• קוסקוס, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• קוסקוס, באתר GBIF (באנגלית)
•   ‏תצפיות ותמונות של מיני קוסקוס בinaturalist.
• קוסקוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)