תיול

התיול זהים לכוהלים, אלא שבמקום אטום חמצן קיים בהם אטום גופרית; בכוהלים קיימת קבוצת הידרוקסיל (OH), ואילו בתיולים - קבוצת סולפהידריל (SH).

בעבר רווח השימוש בשם מרקפטאן (Mercaptan) במקום תיול. שמותיהם של התיולים זהים לאלו של הכוהלים, אלא שבמקום הסיומת -אוֹל משתמשים בסיומת -תיול: מתאנתיול (CH₃SH), פרופאנתיול (CH₃CH₂CH₂SH) .

לפי השיטה הישנה משתמשים בשם האלקיל (השייר הפחמני) ובסיומת מרקפטאן: מתיל מרקפטאן, פּרוֹפּיל מרקפטאן.

לתיולים יכולת ספיחה ספונטנית על גבי מתכות, בעיקר זהב. תיולים ארוכי שרשרת כגון Octadecanthiol ייצרו שכבה חד-מולקולרית צפופה על גבי משטח זהב. מידת הסידור של השכבה הנוצרת תלוי במידת החספוס (roughness) של פני השטח ובאורך השרשרת הפחמימנית של התיול. ככל שפני השטח של הזהב אחידים יותר (קרובים יותר למבנה האופטימלי (111)) וככל שהשרשרת הפחמימנית ארוכה יותר, כך תיווצר שכבה צפופה ומסודרת יותר. הדבר נובע מן האפשרות ליצור קישור בצורה אחידה יותר בין הקצה התיולי ובין המשטח ומנגד העלאת מספר הפחמימנים מעלה את מספרם של קשרי ואן דר ואלס שניתן ליצור.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תיול

• תיול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

  ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.