יצחק עמית: שופט בבית המשפט העליון

כיהן כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25 וכשופט שלום ומחוזי בעכו וחיפה.

יצחק עמית

יצחק עמית, 2017
לידה	20 באוקטובר 1958 (בן 65) תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	יצחק גולדפריינד
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	צייטלין האוניברסיטה העברית בירושלים
שופט בית המשפט העליון 14 באוקטובר 2009 – מכהן (14 שנים) תחת נשיא בית המשפט העליון בייניש, גרוניס, נאור, חיות, פולגמן
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה נכנס למינוי קבוע ביולי 2002 אוקטובר 2001 – 2009 (כ־7 שנים)
שופט בית משפט השלום בעכו ובחיפה 1997 – אוקטובר 2001 (כ־4 שנים)

יצחק עמית נולד כיצחק גולדפריינד בשכונת שפירא שבדרום תל אביב. בן להורים ניצולי השואה, שהכירו ונישאו בישראל. למד בבית ספר היסודי ממלכתי-דתי "מוריה", ובבית הספר התיכון הדתי צייטלין שבעיר, וסיים את לימודיו התיכוניים ב-1976. שירת בצה"ל כקצין ביחידה 8200 והשתחרר בשנת 1980. בשנת 1981 החל ללמוד משפטים בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים את לימודיו לתואר ראשון בהצטיינות בשנת 1985.

לאחר שנתיים שבהן התמחה, הוסמך בשנת 1986 כעורך דין, ועבד כעורך דין עצמאי.

קריירה שיפוטית

בשנת 1997 נבחר לכהן בבתי משפט השלום במחוז חיפה, תחילה בעכו ולאחר מכן בחיפה. באוקטובר 2001 כיהן בפועל כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה וביולי 2002 נבחר לכהן כשופט בבית משפט זה.

בכהונתו בבית המשפט המחוזי בשנת 2003 חולל סערה כשקבע כי אף על פי שבתי המשפט השונים מחויבים לפסיקותיו של בית המשפט העליון, הלכה מסוימת ("הלכת שמש"), שאותה הגדיר "נושנה", בטלה: "הגיעה העת להכריז על הלכת שמש כעל הלכה ארכאית שנס ליחה במהלך השנים ואינה מחייבת. הלכת שמש אינה גזירת גורל, לא בשמיים היא, ואפילו לא גזירה של המחוקק. בהלכה נושנה עסקינן. במקום להמתין ל'חמורו של משיח' בדמותו של המחוקק, עד שיתקן את החוק, אשים נפשי בכפי ואעשה מעשה לזכות את הרבים". לאחר מתן פסק הדין המהפכני נאלץ עמית לחזור בו כיוון שהתברר שטעה ואך מספר חודשים קודם לכן השופטת דליה דורנר השתמשה בהלכה זו. "הלכת שמש" בוטלה לבסוף על ידי בית המשפט ב-2013.

בית המשפט העליון

באוגוסט 2009 מונה עמית על ידי הוועדה לבחירת שופטים לשופט בבית המשפט העליון, וב-14 באוקטובר 2009 נכנס לתפקידו.

בהתאם לשיטת הסניוריטי הנהוגה כיום במערכת המשפט הישראלית, לפיה מתמנה כנשיא בית המשפט העליון השופט בעל הוותק הרב ביותר, יצחק עמית היה צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון לאחר פרישתה של הנשיאה חיות ב-16 באוקטובר 2023, ולהחזיק בתפקיד עד פרישתו הצפויה ב-20 באוקטובר 2028 (השופט עוזי פוגלמן, הוותיק ממנו, הודיע כי לא יתמודד על התפקיד משום שאם ייבחר תהיה תקופת כהונתו כנשיא, בין פרישת חיות לפרישתו שלו, קצרה ביותר – פחות משנה). ב-30 באוגוסט 2023 הודיע השופט יוסף אלרון על התמודדותו לתפקיד זה, ובכך לראשונה צפויה הוועדה לבחירת שופטים להכריע מי ייבחר לתפקיד. כיוון שהוועדה לבחירת שופטים לא החליטה במועד על מינוי הנשיא, מונה השופט פוגלמן לממלא מקום הנשיא. בדיון המקדמי שהתהנהל בוועדה נשאר השופט עמית בדיון, למרות שהוא היה נשוא הדיון. נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם, קבע בתגובה לעתירת ארגון "בצלמו", כי למען "מראית פני הצדק" היה עליו לצאת מן הדיון "שעה שידוע לכל, כי הוא המועמד המרכזי לשמש בתפקיד נשיא בית המשפט העליון".

עמית מתואר לעיתים כאקטיביסט מתון, ולעיתים כבעל נטייה מתונה לשמרנות. באחד התיקים תואר על ידי אליקים רובינשטיין כמי שמגיע "מעולמו ובית מדרשו של חיי המעשה". באותו תיק, סירב עמית להצטרף לדעת הרוב שפסק חובת גילוי פרוטוקולים של חקירות המפרק, לאור ההתנהלות הבעייתית, לשיטתו, של מבקש הגילוי. עמית משתמש באמצעים ייחודיים להשגת תוצאות צודקות בעיניו. במקרה אחד, שבו פנה אחד הצדדים לבית משפט בלונדון, בניגוד לפסיקה של בית משפט בישראל, פסק עמית הוצאות משפט של מיליון שקלים, ש-800,000 שקלים מתוכם נועדו לאיין הוצאות משפט שנפסקו בבית המשפט בלונדון.

עמית התריע נגד עורכי דין שמאריכים יתר על המידה בטענותיהם והמליץ להטיל עליהם הוצאות.

פרשנות

היו מקרים שבהם עמית פירש חוקים בדרכים מקוריות, בעוד שעמיתיו להרכב לא מצאו אפשרות לפרש את התקנות כמוהו. למשל, במקרה שבו נותר עמית בדעת מיעוט, הוא כתב:

כחברי השופט דנציגר, אף אני סבור כי התוצאה לפיה צד שזכה בפסק בוררות בישראל, מנוע מלהמציא בקשה לאישור פסק הבוררות לצד שכנגד הנמצא מחוץ לתחום, היא תוצאה בלתי רצויה שהדעת אינה נוחה הימנה. עם זאת, ובניגוד לחברי, לטעמי ניתן לפרש את תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) באופן המוביל לתוצאה הרצויה.

עם זאת, במקרה אחר, עמית, בדעת מיעוט, פירש את החוק לגבי התיישנות תקופת מאסר של אסיר נמלט בפירוש דווקני המחייב את ביטול יתרת תקופת מאסרו, בעוד עמיתיו להרכב צמצמו את פרשנות החוק למקרים שבהם המדינה לא פעלה להחזיר את האסיר הנמלט לכלא. בפסק דינו הסתמך השופט עמית גם על הכלל הקובע שבעת ספק יש לפרש את החוק בפרשנות המטיבה עם המורשע בפלילים.

משפט אזרחי

לעתים מוצא עצמו עמית בעמדת מיעוט בערעורים אזרחיים. למשל, באחד המקרים ביקש עמית לקבוע שהפטור של חברת ביטוח מתשלום למבוטח שניסה לרמות את החברה לא יחול כלפי צד ג' תם לב, למרות שיקולים משפטיים המורים ההפך, אך נותר בדעת מיעוט. במקרה שבו נכס נמכר בכינוס נכסים תוך זיוף מסמכים, ונקבע שתקנת השוק אינה עומדת לרוכשים, ביקש עמית, בדעת מיעוט, לקבוע אשם תורם על בעלת הנכס, בגלל שניהלה הליכי סרק מתוך שהתעקשה לנהל את ההליכים בעצמה ללא סיוע של עורך דין. במקרה אחר הוא ביקש בדעת מיעוט לקבוע שחברת ביטוח אינה צריכה להעניק כל פיצוי על נזק שנגרם לרכב בעת שנהג הרכב היה מתחת לגיל שנקבע בפוליסה. עמדתו זאת נתקבלה לבסוף ברוב דעות בדיון נוסף.

באופן כללי, עמית מתנגד לפסיקות של תשלומים גבוהים כשהוא אינו רואה נזק המצדיק זאת. למשל, הוא רצה לקבוע בדעת מיעוט שהמדינה הייתה רשאית שלא להעניק את הפרס המובטח של 10 מיליון דולר למוצאי גופתו של מג'די חלבי. כך גם, עמית יצא נגד פסיקות גבוהות של פיצויים על נזק לא ממוני ונכות נפשית שנפסקו על ידי עמיתיו. במקרה אחד כתב על פסק דין המיעוט של השופט ניל הנדל: "איני מכיר אף פסק דין בנזיקין בו נפסק סכום כה נכבד ... בגין נכות נפשית בשיעור של 10%". במקרה אחר יצא בחריפות נגד פסק דין הרוב של השופט אליעזר ריבלין, בהסכמת השופט יורם דנציגר, שפסק פיצויים נפרדים ומשמעותיים על פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצויים על נזק בלתי ממוני טהור. בשנת 2018 הוא שב ופסק, בהסכמת עמיתיו להרכב, שאין לפסוק פיצויים על פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצויים על נזק לא ממוני, למעט במקרים של הולדה בעוולה. עמית גם הציג גישה מצמצמת יחסית לזכותם של תלויים בוגרים לפיצויים על מותו של קרוב שהעניק להם תמיכה. לשיטתו, זכות התביעה כתלוי, בניגוד לתביעת העיזבון, ניתנת מסיבות סוציאליות ואך ורק למי שנזקק לתמיכה מהנפטר. בפסק דין אחר הבהיר עמית שלא ניתן להעניק במקביל פיצויי הסתמכות ופיצויי קיום אלא במקרים חריגים שבהם הם אינם יוצרים כפילות בפיצוי.

עמית גם ממעט יחסית לעמיתיו לחייב בנזיקין. בערעור על פסק דין שחייב את מגן דוד אדום בפיצויים על טיפול לקוי בתינוקת שנפטרה, כתב עמית שרף האחריות שנקבע על ידי המחוזי נראה גבוה מדי, אך בסופו של דבר לא התערב בפסק הדין של המחוזי, בגלל כלל אי ההתערבות של ערכאת הערעור. במקרה אחר, היה בדעת הרוב שאין לחייב בנזיקין של לידת ילד פגוע, רופא שהמליץ על הפלה בגלל חשש ללידה מוקדמת, אך לטענת ההורים לא הסביר להם את הסיכונים של לידה מוקדמת.

עמית התנגד לכלל בדיני מכרזים הקובע ביטול כל הצעה שיש בה טעות בערבות. הוא טען שכלל זה פוגע במטרה של המכרזים, להשיג מחיר טוב ויעילות כלכלית, ושהציפייה שהמציעים יימנעו מטעויות בעקבות הסנקציה החריפה, אינה מתממשת.

בפסק דין שניתן במרץ 2018, קבע עמית שהלכת אלחבאנין אינה סימטרית ונוגעת אך ורק למקרה שתוחלת החיים של הניזוק קצרה מתוחלת החיים על פי תקנות ההיוון. במקרה שתוחלת החיים של הניזוק ארוכה מזו שנקבעה בתקנות ההיוון, לא תחול הלכה זו ויש לערוך את החישוב על פי התקנות. באותו פסק דין קבע שאין להפחית מהפיצוי לניזוק את תוספת הוותק של קצבת הזקנה או את דמי הביטוח הלאומי ששולמו או אמורים היו להשתלם עבור רכיב קצבת הזקנה.

מיסים

באחד מפסקי הדין שלו ביקר את רשויות המס וכתב: "המטרה שצריכה לעמוד לנגד עיניהן של רשויות המס אינה לפלס לעצמן את הנתיב הפרשני המוביל לגביית מס בשיעור הגבוה ביותר האפשרי, אלא לחתור לגביית מס אמת על פי לשונן של הוראות החוק ותכליתן".

בהתאם הוא היה בדעת הרוב ש"משעה שהמשיבים מכרו 'דירת מגורים' כהגדרתה בחוק, אזי יש ליתן להם ליהנות מהוראות הדין המיטיבות עמם בשל כך, גם אם הדבר כרוך ב'וויתור' כביכול מצד רשויות המס על נתח פוטנציאלי מהתמורה. כך כאשר מדובר במכירת דירה 'ממוצעת' מן היישוב, וכך כאשר מדובר במכירת דירת פאר בשדרות רוטשילד בתל אביב".

עמית כתב את פסק הדין העיקרי בדיון נוסף שעסק במיסוי כספי הימורים אסורים. הימורים נחשבים על פי פקודת מס הכנסה כמקור הכנסה ולכן הרווחים מהם חייבים במס. במקרה בו חלטה המדינה את הרווחים של הנישום מהימורים, טען הנישום-המהמר כי הכספים שנחלטו הם הוצאה המותרת בניכוי. עמית, בהסכמת שאר שופטי המותב, דחה את טענת הנישום בשני נימוקים: ראשית, הסיכון שהרווחים ייחלטו בעקבות פעילות אכיפה אינו סיכון אינצידנטלי אלא סיכון אינהרנטי לאופי ההכנסה מהימורים לא חוקיים; שנית, יש להעדיף פרשנות שמענישה את העבריין ולא מיטיבה עימו.

משפט פלילי

עמית מרשיע, במידת מה, יותר מעמיתיו. בדעת מיעוט, תמך בהרשעה של אדם על סמך ראיות נסיבתיות, בהיעדר תרחיש חלופי סביר לשיטתו, ועל סמך התנהגות תמוהה של הנאשם. במקרה אחר נותר בדעת מיעוט בקביעה שיש להרשיע אדם שמסר רכב לאדם שביצע בו פשע, ב"קשירת קשר למטרה פסולה", בטענה שהראיות הנסיבתיות לא מותירות תרחיש חלופי הגיוני לכך שהוא מסר את הרכב למטרה מותרת. בנוסף, היה בדעת מיעוט שביקשה להרשיע את אהוד אולמרט בפרשת ראשונטורס. כן היה בין שופטי הרוב במספר מקרים שבהם הועמדה הרשעה על כנה כנגד דעת מיעוט, כמו במקרה של הרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה. עם זאת, במספר מקרים היה בדעה מקילה עם נאשם בתמיכה בהרשעה בעבירה קלה יותר או בזיכוי מחלק מהאישומים.

באחד מפסקי הדין שלו הביע עמית תרעומת על השימוש המוגזם של סניגורים בשיח הזכויות, וכתב:

הערעור דנן הוא אך דוגמה אחת מני רבות לתהליך שעובר המשפט הפלילי בשני העשורים האחרונים – משיח של ראיות לשיח של זכויות. בימים עברו, המשפט הפלילי התמקד בעבודה המייגעת והאפורה של בחינת כל ראיה לגופה, קבילותה, משקלה והצטברותה למכלול של ראיות, והכל על מנת לממש את תכלית כל התכליות של המשפט – חקר האמת. אך בעשורים האחרונים דומה כי המקום של ה"יש הראייתי" הולך ונזנח לטובת טענות לפגמים כאלה ואחרים בחקירה ובהליכי התביעה, טענות לאי חוקיות של מעשה זה או אחר במהלך החיפוש-תפיסה-חקירה, טענות להגנה מן הצדק ועוד. טענות כאלה, מסיטות את ההליך הפלילי מדרך המלך ומהתכלית של חקר האמת, גורמות להליך הפלילי להסתרבל ולהתארך עוד יותר, ולמעשה מביאות להיפוך תפקידים: "הנאשם קם מכיסאו והופך לקטגור, והמאשימה אמורה מכאן ואילך להתגונן ולהוכיח כי פעלה כחוק" (עניין בן עוז, בפסקה 11). מבלי לכפור בתרומת שיח הזכויות להליך הפלילי ולזכויות הנאשם, לטעמי, הגיעה העת כי ההליך הפלילי שהלך והסתרבל ישיל מעליו משקולות שנוספו לו בשנים האחרונות, ויחזור ויעמיד במרכז הבמה את החתירה לבירור האמת העובדתית.

עמית כתב שני פסקי דין ארוכים בנוגע לזכרונות מודחקים. באחד, זוכה הנאשם מחמת הספק, ובשני הורשע הנאשם.

פיצוי למי שזוכה

עמית ביקש לקבוע בדעת מיעוט שהפיצוי לפי סעיף 80 למי שזוכה יכול להינתן גם בתביעה אזרחית.

משפט מנהלי

בהערת אגב בפסק דין שבו דחה השופט עמית את העותר בנימוק של חוסר ניקיון כפיים, הביע עמית עמדה המתנגדת להגבלה של ההלכה בבג"ץ הנריט אנה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר הפנים שקבעה שהרישום במרשם האוכלוסין הוא סטטיסטי בלבד. עמית כתב: "אני סבור כי הכרה בסמכותו של פקיד הרישום לסרב לרשום נישואין מחמת תקנת הציבור, עלולה לסדוק את ההלכה היציבה ולפיה סמכויות פקיד הרישום הן טכניות, תוך הכנסת שיקולים ערכיים-מוסריים לפעולת הרישום." ובהמשך שלל סירוב של פקיד הרישום בנימוק של ממזרות: "מחשש שקבלת עמדת המשיב (המדינה) עלולה ליצור כלל רחב מדי, שלפיו כל מקרה של חשש ממזרות יוחרג מהלכת פונק שלזינגר."

בשני מקרים שבהם בית המשפט קצב לרשויות זמן לניצול קרקע שהופקעה למטרות ציבוריות, סבר עמית בדעת מיעוט שיש לבטל את ההפקעה ולא לאפשר לרשויות להשתהות זמנים ארוכים על קרקעות שהופקעו ולא נעשה בהן שימוש. במקרה שלישי היה חלק מהרכב שהחליט פה אחד על ביטול הפקעה, מפני שנעשתה ללא תמורה, עבור ייעוד קונקרטי שלא מומש אף כי חלפו שנים רבות מההפקעה. במקרה אחר היה בדעת מיעוט שיש לבטל החלטה של רשויות התכנון מפני שלא נעשה סקר סיכונים.

עמית היה שותף לעמדת הרוב שדחה את עמדת משרד הבריאות שמנעה את פעילותם של מרכזים ללידה טבעית.

ביטחון

עמית הוא בין השופטים שאינם פוסלים הריסת בתי מחבלים, תוך שהוא מציין כי "השימוש באמצעי של הריסת בית צריך להיות מושכל ולהיעשות במשורה ובמקרים המתאימים על רקע המצב הביטחוני הכללי", כיוון שמדובר ב"סוגיה רגישה ומורכבת, וניתן להצביע על שיקולים שונים, במישור המוסרי-משפטי-תועלתני, המושכים לכיוונים מנוגדים". בנימוקי התמיכה שלו הוא כתב:

"ההנחה כי מפגע פוטנציאלי עלול להירתע מלבצע את זממו כאשר הוא שם נגד עיניו את הנזק וההשלכות של מעשהו על בני משפחתו, היא הנחה הגיונית. ... גם ההנחה כי בני משפחתו של המפגע הפוטנציאלי יבקשו להניא את בן משפחתם מלבצע פיגוע, היא הנחה הגיונית. הדברים אמורים במיוחד במפגעים פוטנציאליים צעירים, שנמצאים עדיין תחת חסותם או השפעתם של הוריהם, שמטבע הדברים ינסו לפקח עליהם או לשכנע אותם או למנוע בעדם מלבצע פיגוע, נוכח המחיר הכבד הצפוי למשפחה בדמות הריסת ביתם."

באוגוסט 2018 הצטרף לפסיקת בג"ץ (פה אחד) לפיה המדינה אינה רשאית למנוע כניסה לישראל - לשם טיפול רפואי בבית חולים פלסטיני על חשבון הרשות הפלסטינית רק בשל קרבה משפחתית מדרגה ראשונה של מבקש הטיפול לאנשי חמאס, זוטרים כבכירים - כמנוף לחץ לשחרור חטופים שבידי החמאס. באמרת אגב בחוות דעתו התייחס השופט עמית להיבט התועלתני במניעת כניסה כאמור, באומרו כי מאחר וטיפול בקרובי משפחתם של בכירי החמאס ימומן מן הסתם על ידי החמאס, ספק רב אם הצעד יקדם את המטרה של להשבת החטופים והנעדרים.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יצחק עמית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יצחק עמית

• יצחק עמית, באתר הרשות השופטת
• יובל יועז, ‏פרופיל: מי אתה יצחק עמית, צעיר השופטים בבית-המשפט העליון?, באתר גלובס, 28 ביולי 2010

ממאמריו:

• על חובת הזהירות של המחזיק במקרקעין, באתר "דעת"
• על טשטוש תחומים, טשטוש גבולות ואי-ודאות במשפט, דין ודברים ‏ו, תשע"א
• פיצוי מוסכם – סוגיות והיבטים, דין ודברים ‏י 2, תשע"ח