לואי בונו: חייל צרפתי

בונו נולד ב-7 ביולי 1851 בוויסמבור למשפחה שבסיסה באלזס התחתית ובחר בקריירה צבאית בגיל צעיר. הוא למד בבית הספר הצבאי סן-סיר משנת 1868, הוסמך כקצין בדרגת לוטננט ב-1870 וככזה השתתף במלחמת צרפת–פרוסיה, כולל הקרבות של קולומביי וגרבלוט. הוא נפצע ליד נוסוויל ב-31 באוגוסט 1870 וקצת לאחר מכן נפל בשבי במץ שנכבשה על ידי הגרמנים.

לאחר תום המלחמה, בונו, שהחזיק בדרגת קפיטן, לימד היסטוריה בסן-סיר משנת 1874. בשנת 1884 הוא הפך לפרופסור נלווה להיסטוריה ב-École supérieure de guerre שנפתח באותה העת.

מ-1898 עד 1901 בונו החזיק בדרגת קולונל ופיקד על רגימנט הרגלים ה-62, ובשנת 1902 הועלה לדרגת ז'נרל דה בריגדה ומונה למפקד חטיבת השאסורים ה-3 כמפקדה החדשה. בשנה שלאחר מכן הוא מונה למפקד חטיבת הפרשים של הקורפוס ה-2, ובשנת 1905 מונה למפקד חטיבת הרגלים ה-37. בשנת 1907 הוא קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה ה-41 וקודם לדרגת ז'נרל דה דיוויזיה, ובנובמבר 1910 הוא מונה למפקד הקורפוס ה-7 בבזנסון.

בראש הקורפוס הזה הוא נכנס למלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914. הוא נשלח לכבוש את קול דה לגורג' בהרי הווז', ומ-7 באוגוסט לחם בקרב (הראשון) על מילוז, אחד הקרבות הכבדים הראשונים בחזית המערבית. כוחות צרפת כבשו את מילוז ב-7 באוגוסט 1914. כאשר כוחות גרמניים חזקים תקפו מצפון וממזרח לעיר ב-9 באוגוסט, נאלץ בונו להורות על חייליו לסגת לבלפור. בעקבות הנסיגה, ב-10 באוגוסט, בונו היה הראשון מתוך סדרה של גנרלים צרפתים ששוחרר מתפקידו על ידי ז'וזף ז'ופר ולא קיבל תפקיד נוסף.

בונו היה מפקד לגיון הכבוד מאז 1909. הוא נפטר בננסי ב-26 בפברואר 1938 בגיל 86.