הרפובליקה של הוואי

המלכה האחרונה של הוואי, ליליואוקלאני, הומלכה ב-29 בינואר 1891. תקופת כהונתה הייתה רצופה במשברים, כשכבר בתחילת מלוכתה פיטרה את הקבינט שמינה המלך הקודם. לאחר מכן ביקשה לבטל את החוקה שהתקבלה ב-1887, תוך נתינת זכויות עודפות לתושבי האיים ואסייתים על פני המתיישבים האמריקאים, ולבטל את זכות הבחירה לתושבים זרים מאירופה וארצות הברית.

בתגובה לאיום על כוחם, ארגנו המתיישבים הפיכה, מתוך כוונה מוצהרת להפיל את המלוכה ולהסתפח לארצות הברית. ההפיכה יצאה לפועל ב-17 בינואר, והמלכה ליליואוקלאני הודחה.

ב-1 בפברואר 1893 השגריר האמריקאי להוואי, סטיבנס, הכריז על הוואי כעל מדינת חסות של ארצו. ממשל הנשיא גרובר קליבלנד ערכה את דו"ח בלאונט, שהכריז על ההפיכה כבלתי-חוקית, ומצא שסטיבנס והיחידות הצבאיות שתמכו בהפיכה פעלו שלא כשורה. ב-16 בנובמבר שלח קליבלנד את השר אלברט ס. ויליס להוואי להציע להשיב לליליואוקלאני את מלוכתה בתנאי שתחון את כל המעורבים בדבר. ויליס דיווח בחזרה לוושינגטון שהמלכה מתעקשת להוציא להורג את האשמים.

עם התפתחות זו, הנשיא גרובר קליבלנד העביר את הנושא לעיון הקונגרס. מאוחר יותר שינתה המלכה את עמדתה בנושא עונשם של הקושרים, וב-18 בדצמבר 1893, דרש השר ויליס את החזרתה של ליליואוקלאני על ידי הממשלה הזמנית. הממשלה הזמנית סירבה. הקונגרס הגיב לפנייתו של קליבלנד בחקירת סנאט שתוצאתה הייתה דו"ח מורגן ב-26 בפברואר 1894. הדו"ח פטר את כל המעורבים כלא אשמים בהפיכה ופטר אותם מאחריות - חוץ מהמלכה עצמה.

ב-4 ביולי 1894, יום העצמאות האמריקאי, הוכרזה הקמתה של הרפובליקה של הוואי, וסנפורד ב. דול, אחד הראשונים שקרא לביטול מוסד המלוכה, היה לנשיא. הרפובליקה של הוואי הוכרה על ידי ממשלת ארצות הברית כבת חסות, אף על פי שמזכיר המדינה וולטר קיו גרשם נותר עוין כלפי הממשלה החדשה.

בינואר 1895 התרחש ניסיון הפיכת-נגד ברפובליקה, בראשותו של רוברט וויליאם וילקוקס, במטרה להשיב את המלכה ליליואוקלאני לשלטון. ההפיכה נכשלה, ווילקוקס נידון למוות, אך הנשיא דול חנן אותו. בעקבות הקשר הוכרחה המלכה לשעבר ליליואוקלאני לוותר על המלוכה ב-24 בינואר 1895. בתמורה לחנינת חבריה למרד.

ב-1898, קצת לאחר תחילת מלחמת ארצות הברית–ספרד, הנשיא מקינלי חתם על הסכם סיפוח רפובליקת הוואי, שאושר לאחר מכן על ידי שתי הבתים.