העידן הפרוגרסיבי

רפורמים מתקדמים היו בדרך כלל נשים מהמעמד הבינוני בחברה או שרים נוצרים. המטרות העיקריות של התנועה הפרוגרסיבית היו טיפול בבעיות שנגרמו מתיעוש, עיור, הגירה ושחיתות שלטונית. הרפורמים החברתיים היו בעיקר אזרחים ממעמד הביניים שכוונו לקבלני קולות ולבוסים שלהם. על ידי הורדת נציגים מושחתים אלו מתפקידם, יוקם אמצעי נוסף לדמוקרטיה ישירה. הם גם חיפשו רגולציה של מונופולים באמצעות שיטות כמו מניעת נאמנויות ותאגידים באמצעות חוקי הגבלים עסקיים, אשר נתפסו כדרך לקדם תחרות שווה לטובת מתחרים לגיטימיים. הם גם דגלו בתפקידים ותקנות ממשלתיות חדשות, וסוכנויות חדשות שיבצעו את התפקידים הללו, כמו מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA).

פרוגרסיבים רבים תמכו באיסור על משקאות אלכוהוליים, לכאורה כדי להרוס את כוחם הפוליטי של הבוסים המקומיים המבוססים בברים, אך אחרים מתוך הנעה דתית. זכות בחירה לנשים קודמה כדי להביא לזירה הצבעה נשית "טהורה יותר". נושא שלישי היה בניית תנועה יעילה בכל מגזר שאמורה הייתה לזהות דרכים ישנות שצריכות לעבור מודרניזציה ולהביא לידי ביטוי פתרונות מדעיים, רפואיים והנדסיים; חלק מרכזי בתנועת היעילות היה ניהול מדעי, או "טיילוריזם". בספרו של מייקל מקגר, "חוסר שביעות רצון עזה", ג'יין אדמס מצהירה שהיא מאמינה בנחיצות ה"אסוציאציה" של פריצת הגבולות החברתיים של אמריקה התעשייתית.

פעילים רבים הצטרפו למאמצים לרפורמות בשלטון המקומי, בחינוך הציבורי, ברפואה, בפיננסים, בביטוח, בתעשייה, במסילות ברזל, בכנסיות ובתחומים רבים נוספים. הפרוגרסיביים שינו, מיקצעו והפכו את מדעי החברה ל"מדעיים", במיוחד היסטוריה, כלכלה, ומדע המדינה. בתחומים אקדמיים התפנה מקומו של הסופר החובב לפרופסור המחקרי, שפרסם בכתבי העת ובעיתונות המקצועית החדשה. המנהיגים הפוליטיים הלאומיים כללו את הרפובליקנים תאודור רוזוולט, רוברט לה פולט וצ'ארלס אוונס יוז, והדמוקרטים ויליאם ג'נינגס ברייאן, וודרו וילסון ואל סמית'. מנהיגי התנועה פעלו גם מחוץ לפוליטיקה הנשיאותית: ג'יין אדמס, גרייס אבוט, אדית אבוט וסופוניסבה ברקינרידג' היו בין הרפורמרים הלא-ממשלתיים המשפיעים ביותר בעידן הפרוגרסיבי.

בתחילה פעלה התנועה בעיקר ברמה המקומית, אך בהמשך התרחבה לרמה המדינית והלאומית. הפרוגרסיביים קיבלו תמיכה ממעמד הביניים, והתומכים כללו עורכי דין, מורים, רופאים, שרים ואנשי עסקים רבים. חלק מהפרוגרסיבים תמכו מאוד בשיטות מדעיות כפי שיושמו בכלכלה, ממשל, תעשייה, פיננסים, רפואה, השכלה, תאולוגיה, חינוך ואפילו המשפחה. הם עקבו מקרוב אחר ההתקדמות שהתרחשה באותה תקופה במערב אירופה ואימצו מדיניויות רבות, כמו שינוי משמעותי של מערכת הבנקאות על ידי יצירת מערכת הפדרל ריזרב ב-1913 והגעת בנקאות קואופרטיבית לארצות הברית עם ייסוד איגוד האשראי הראשון שלו ב-1908. הרפורמים הרגישו שדרכים מיושנות משמען בזבוז וחוסר יעילות, וחיפשו בשקיקה את "המערכת הטובה ביותר".

• התקופה האדוארדית