הזדקנות האוכלוסייה

ברוב המדינות בעולם ישנה עלייה בתוחלת החיים ויש אוכלוסייה מזדקנת (מגמות שהחלו בתחילה במדינות המפותחות, אך כיום מתקיימות גם כמעט בכל המדינות המתפתחות). גודל האוכלוסייה הזקנה בעולם נמצאת כיום בשיאו.

מבין המדינות שסווגו על ידי האו"ם כמדינות מפותחות, בשנת 1950 היה הגיל החציוני של האוכלוסייה 29, עלה בשנת 2000 ל-37.3, והוא צפוי לעלות ל-45.5 עד 2050.

מספר האנשים בעולם שגילם 60 ומעלה גדל פי שלושה מאז שנת 1950, עמד על 600 מיליון בשנת 2000 והגיע ל-700 מיליון בשנת 2006. הצפי הוא שהאוכלוסייה הזקנה תגיע ל-2.1 מיליארד אנשים עד 2050.

באסיה ובאירופה מספר ניכר של מדינות שהולכות להתמודד עם הזדקנות אוכלוסייה קשה בעתיד הקרוב. באזורים הללו צפויות מדינות רבות לעמוד במצב בו קבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר במדינה היא של אנשים מעל גיל 65, והגיל הממוצע יתקרב ל-50.

ברוב המדינות המפותחות עצם גידול האוכלוסייה תלוי כיום במידה רבה בהגירה.

מערכות הרווחה במדינות בהן שיעור האוכלוסייה המזדקנת הולך וגדל צפויות להיתקל בבעיות. מערכת הפנסיה ממומנת ברובה על ידי מיסים. מרבית כספי הרווחה הולכים לכיסוי טיפולים רפואיים, ועלויות מערכות הבריאות צפויות לגדול משמעותית ככל שגיל האוכלוסייה יגדל - מצב אשר יעמיד בפני ממשלות רבות בחירות קשות בין העלאת מיסים, שינוי במערכות המס, או הקטנת הסיוע מצד המדינה במתן שירותי בריאות ורווחה.^{[דרוש מקור]}

• רחל היימן ושיר היימן, ‏לצעוד בטוב אל הזִקנה, השילוח, 15, יוני 2019.

  ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.