הארץ המובטחת: הארץ שהובטחה בתורה לצאצאי אברהם, יצחק ויעקב

ערך זה עוסק במושג תנ"כי. אם התכוונתם לסרטו של עמוס גיתאי, ראו הארץ המובטחת (סרט).

ההבטחה ניתנה לראשונה לאברהם לאחר מסעו לארץ כנען. ניתנה פעם שנית אחרי שובו מארץ מצרים והפרד לוט מעמו. ניתנה פעם שלישית בברית בין הבתרים. חודשה לבנו יצחק בעת שציווהו ה' להימנע מעזיבת הארץ כאשר שרר בה רעב כבד, וניתנה בשלישית לבנו יעקב כאשר נאלץ לעזוב את הארץ בעת שברח מעשו אחיו שרצה להורגו על לקיחת הברכות.

גבולות הארץ המובטחת מוגדרים בברית בין הבתרים: מנהר מצרים (ישנה מחלוקת אם הנילוס עצמו, או הקצה המזרחי של דלתת נילוס, או וואדי אל עריש) בדרום־מערב, עד נהר פרת בצפון־מזרח. הגדרה מפורטת יותר של גבולות ההבטחה נמצאת בספר שמות: ”וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר.”

הבטחה מופיעה במספר אזכורים בספר בראשית, הראשון שבהם לאחר סיפור כניסת אברהם לארץ ישראל בבואו מארם נהריים.”וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת.” (בראשית, י"ב, ז')

וה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ: שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה – לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה.

— בראשית, י"ג, י"ד–י"ז

בברית בין הבתרים מתוארים גבולותיה של הארץ המובטחת:

בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי.

— ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוקים י"ח–כ"א

הארץ הובטחה גם ליצחק:

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם, וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה. וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר: אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

— בראשית, כ"ו, א'–ה'

פירוט מחודש של ההבטחה ניתן ליעקב בחלום הסולם:

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר: אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ.

— ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוקים י"ג–ט"ו

בספר שמות נאמר לבני ישראל:

וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ.

— ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ל"א

זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר. אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם, וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק. וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. לֵאמֹר: לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן, חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם.

— דברי הימים א', ט"ז, ט"ו–י"ח

בפרשת מסעי שבספר במדבר (פרק ל"ד) מתוארים גבולותיה של ארץ כנען שאותה הצטוו ישראל לכבוש בעת כניסתם לארץ. גבולות אלו מצומצמים משמעותית מ'גבולות ההבטחה', בצפון לא נזכר נהר פרת, בדרום לא נזכר ים סוף, במזרח לא נזכר נחלת עבר הירדן ובדרום מערב נזכר נחל מצרים במקום נהר מצרים.

על קושי זה עמדו רבים מן המפרשים והחוקרים, ונאמרו בזה שלוש שיטות עיקריות:

שיטה א': יש אומרים ש'גבולות ההבטחה' נאמרו לעתיד לבוא. כדעה זו נוקטים רוב פוסקי ההלכה.

שיטה ב': גבולות 'פרשת מסעי' נאמרו במצוות ירושה לדור הכניסה לארץ, שהיו מעט אנשים, אבל בהמשך בימי דוד ושלמה אז יתרחבו הגבולות ל'גבולות ההבטחה' ולפי זה היום אין לנו כל עניין בגבולות של פרשת מסעי.

שיטה ג': ההבדל בין מערכות הגבול נובע מסיבה מציאותית, גבולות ההבטחה מתארים את הארץ כולה הכוללת אזורים מדבריים, כגון חלקו הדרומי של הנגב, מדבר סיני, והמדבר הסורי הנמצא בין רצועת החוף המיושבת לבין נהר הפרת. פרשיית הגבולות במסעי, לעומת זאת, משרטטת את תחום הארץ המיושבת, ללא המדבריות. הסיבה לכך היא שפרשיית מסעי באה להגדיר את השטח שיחולק בנחלה לשבטים, ויתחייב במצוות התלויות בארץ ואין לחלק שטח מדברי כנגד שטח הראוי למגורים. אולם ארץ ישראל עצמה ממשיכה גם מעבר לתחום זה והיא כוללת את כל גבולות ההבטחה. לדעות רבות שטח זה אינו חייב במצוות התלויות בארץ היות שאין זה שטח ראוי לזריעה

ההבדל בין הפירושים הוא גם בהלכה לגבי שטח הערבה עד אילת. בדעת הסוברים שאינה כלולה בגבולות פרשת מסעי, לשיטה א' – לא חלה עליה מצוות יישוב ארץ ישראל. לשיטה ב' – חלה עליה המצווה, אך לעניין המצוות התלויות בארץ ייתכן ונחשבת לחוץ לארץ. לשיטה ג' – גם לדעה המוציאה את אילת מגבולות מסעי, ריבונות מדינת ישראל כיום על המקום מחילה עליה את חובת המצוות התלויות בארץ.

  ערך מורחב – גבולי יחזקאל

תיאור נוסף ומאוחר יותר של ההבטחה ושל גבולות הארץ מופיע בספר יחזקאל:

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה': גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, יוֹסֵף חֲבָלִים. וּנְחַלְתֶּם אוֹתָהּ אִישׁ כְּאָחִיו אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְתִתָּהּ לַאֲבֹתֵיכֶם, וְנָפְלָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם בְּנַחֲלָה.

וְזֶה גְּבוּל הָאָרֶץ: לִפְאַת צָפוֹנָה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַדֶּרֶךְ חֶתְלֹן לְבוֹא צְדָדָה. חֲמָת בֵּרוֹתָה סִבְרַיִם אֲשֶׁר בֵּין גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וּבֵין גְּבוּל חֲמָת, חָצֵר הַתִּיכוֹן אֲשֶׁר אֶל גְּבוּל חַוְרָן. וְהָיָה גְבוּל מִן הַיָּם חֲצַר עֵינוֹן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וְצָפוֹן צָפוֹנָה וּגְבוּל חֲמָת, וְאֵת פְּאַת צָפוֹן. וּפְאַת קָדִים מִבֵּין חַוְרָן וּמִבֵּין דַּמֶּשֶׂק וּמִבֵּין הַגִּלְעָד וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַיַּרְדֵּן מִגְּבוּל עַל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי תָּמֹדּוּ, וְאֵת פְּאַת קָדִימָה. וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה מִתָּמָר עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ נַחֲלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל, וְאֵת פְּאַת תֵּימָנָה נֶגְבָּה. וּפְאַת יָם הַיָּם הַגָּדוֹל מִגְּבוּל עַד נֹכַח לְבוֹא חֲמָת, זֹאת פְּאַת יָם.

— ספר יחזקאל, פרק מ"ז, פסוקים י"ג–כ'

מקובל לחלק את דעות הפרשנים והחוקרים ביחס שבין 'גבולות ההבטחה' ל'גבולות מסעי' בשאלת הגבול הצפוני והדרומי של הארץ לשתי קבוצות מרכזיות: האחת מאחדת בין שני הגבולות על אף השוני הרב הקיים בתיאור כל אחד מהם בתורה, בהסתמך על הכלל שלעיתים נוהגת התורה לתאר במקום אחד באופן כללי ורחב, ובמקום אחר באופן מפורט. לשיטה זו רק ביחס לגבול המזרחי קיים שוני בין הגבולות, שכן שלושת העמים: הקיני, הקניזי והקדמוני, כלולים בגבולות ההבטחה ולא בגבולות מסעי.

השיטה השנייה (שבה נוקטים כמעט כל פרשני המקרא בראשונים ובאחרונים) גורסת שמדובר בשני גבולות שונים לחלוטין. גבולות ההבטחה הם גבולות של חבל ארץ רחב הנוגע בשני קצותיו בשתי הממלכות החזקות באזור: ממלכת מצרים (נהר מצרים) וממלכת מסופוטמיה (נהר פרת). ואילו גבולות מסעי הם גבולות ארץ כנען בלבד, שהיא קטנה בהרבה מהמרחב העצום שבין מצרים למסופוטמיה, וגבולה משתרע מאזור ממלכת הפלשתים בפינה הדרום מערבית של ארץ כנען (אזור רפיח־אל עריש של היום) ועד אזור הרי הלבנון בצפון מזרח וצפון מערב הארץ (אזור בירות־מול הלבנון של ימינו, אם כי הגבול המדויק נתון במחלוקת).

לפי חיים בר־דרומא, כל תיאורי הארץ המובטחת בתנ"ך הם בעצם תיאור אחד – של גבולות טבעיים (כגון נהרות, רכסי הרים וכדומה) – ורק שמות הגבולות נשתנו על פי צרכים צדדיים, ובעיקר בגלל תקופה מחודשת (כגון בימי יחזקאל שהיה מעל אלף שנים לאחר תקופת ברית בין הבתרים) ונשתנו שמות הגבולות.

• ארץ ישראל השלמה
• ברית בין הבתרים
• גבולי יחזקאל

• אייל בן אליהו, בין גבולות: תחומי ארץ־ישראל בתודעה היהודית בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים תשע"ד (2013)
• ח. בר-דרומא, וזה גבול הארץ, ירושלים: הוצאת "באר" לחקר המקרא והארץ בסיוע מוסד הרב קוק, תשי"ח–1958; מהדורה דיגיטלית

• משה ויינפלד, ‏היקף הארץ המובטחת – שתי תפיסות שונות, קתדרה 47, מרץ 1988, עמ' 16–3
  • משה ענבר, ‏על גבולות הארץ המובטחת, קתדרה 59, מרץ 1991, עמ' 189–188
  • משה ויינפלד, ‏לעניין הנוסחה: 'מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר־פרת', קתדרה 59, מרץ 1991, עמ' 190–189