האי צפון סנטינל: אי במפרץ בנגל, הודו, ביתו של שבט הסנטינל

האי צפון סנטינל שוכן כ־50 קילומטרים מדרום לבירת איי אנדמן וניקובר שבמפרץ בנגל. האי מוקף בשוניות אלמוגים וחוץ מהחוף כולו מיוער.

האי צפון סנטינל
उत्तर सेंटीनेल द्वीप

נתונים גאוגרפיים
מיקום	מפרץ בנגל
קואורדינטות	11°33′N 92°15′E / 11.55°N 92.25°E / 11.55; 92.25
ארכיפלג	איי אנדמן וניקובר
שטח	59.67 קילומטר רבוע
אורך	12 קילומטר
רוחב	10 קילומטר
גובה מרבי	122 מטר
נתונים מדיניים
מדינה	הודו הודו
אוכלוסייה	39 (2018)
אזור זמן	UTC +5:30
(למפת איי אנדמן וניקובר מוגדלת)   פורט בלייר האי צפון סנטינל (למפת איי אנדמן וניקובר רגילה)   פורט בלייר האי צפון סנטינל

האי הוא ביתם של הסנטינלים, בני שבט ששוכן בו יותר מ־60 אלף שנה. במשך שנים רבות לא רצה שבט הסנטינל קשר עם הציוויליזציה. אנשיו פועלים ברשות עצמם כקהילה עצמאית ברשות אוטונומית שבאיי אנדמן. הסנטינלים תקפו פעם אחר פעם ספינות שהתקרבו לאי – תקיפות אלו גרמו למותם של שני דייגים בשנת 2006 ולמותו של מיסיונר מארה״ב בשנת 2018.

בשנת 1956 הכריזה ממשלת הודו שהאי צפון סנטינל הוא שמורה שבטית, ואסרה כל כניסה לתחום של 3 מיילים (4.8 קילומטרים) מהאי – זאת כדי למנוע מאנשי השבט להידבק במחלות שהם אינם מחוסנים מפניהן (בשל הבידוד שלהם ככל הנראה הם רגישים למחלות נפוצות כמו שפעת וחצבת. לפיכך קשר עם העולם החיצון יעמיד אותם בסכנת הידבקות ומוות). גם צילום האי אסור לגמרי, ובשנת 2017 נקבע כי מי שיצלם את השבטים צפוי לעונש עד שלוש שנות מאסר. על האזור מפקח חיל הים של הודו.

בני השבט שוכנים באי זה יותר מ־60 אלף שנה. במשך שנים רבות לא רצה שבט הסנטינל קשר עם הציוויליזציה. הם פועלים ברשות עצמם כקהילה עצמאית ברשות אוטונומית שבאיי אנדמן. לעומתם, לחמשת השבטים שחיים באיים השכנים יש קשרים עם האדם המודרני והם מסתייעים בו. איש מחוץ לאי אינו מדבר את שפת שבט הסנטינל, אינו מכיר את אמונותיהם ואינו מקיים עימם קשרי מסחר.

משלחת בראשות מוריס וידאל פורטמן, מנהל ממשל שקיווה לחקור את הילידים ואת מנהגיהם, באה לאי צפון סנטינל בחודש ינואר 1880. המשלחת מצאה באי כמה שבילים וכפרים נטושים. לאחר ימים אחדים נחטפו שישה סנטינלים – זוג קשישים וארבעה ילדים – והם הועברו לפורט בלייר.

ניסיונות הגישור עם השבט המבודד החלו כבר בשנת 1967, כשהאנתרופולוג ת״נ פאנדיט ומשלחתו באו לאי מטעם ממשלת הודו וניסו להתחבר עם התושבים. אנשי השבט לא נהגו באלימות אך הבהירו לו שהוא ואנשיו אינם רצויים שם. בחודש מרץ 1970 שוב נפגשה משלחת של פאנדיט עם הסנטינלים, אך גם מפגש זה לא הניב תוצאות. עם זאת, ב־4 בינואר 1991 פנו 67 גברים, נשים וילדים מהשבט לפאנדיט ולקבוצתו, בלי לתקוף אותם – אך עד מהרה נסוגו לתוך היער. ככל הידוע, מאז לא דווח על מפגש פנים אל פנים עם תושב סנטינל.

בשנת 2004 חג מעל לאי מסוק של הרשויות לאחר רעידת האדמה והצונאמי באוקיינוס ההודי, וההערכה הייתה שכל יושבי האי נספו. להפתעת צוות ההצלה שהיה על המסוק, תקפו אותם ילידי האי במטר חיצים – התברר שמרביתם לא נפגעו מהצונאמי כלל.

בשנת 2006 הרגו אנשי השבט שני דייגים הודים שסירתם נסחפה אל האי. הם המתינו שבוע ולאחר מכן קשרו אותם למקלות במבוק כשפניהם אל החוף, כדחלילים ואחר כך ירו עליהם חצים והכו אותם עם מקלות. יום למחרת אנשי המשטר החופי ראו את השבט קובר בחול את שני הדייגים. מסוק משמר החופים של הודו, שנשלח להשיב את הגופות, שב על עקבותיו בעקבות מטח של חיצים שנורו אליו. גופותיהם של שני הדייגים לא נמצאו מעולם.

מותו של ג׳ון אלן צ׳או

 

בחודש נובמבר 2018 יצא ג׳ון אלן צ׳או, מיסיונר אמריקאי בן 27, אל האי, כדי לחקור את השבט ולהכיר לאנשיו את הנצרות. צ׳או הגיע לאי בעזרת דייגים מקומיים, למרות האיסור שנקבע בחוק. בני השבט הקיפו את צ׳או ותקפו אותו. הם ירו בו מטר של חיצים, כרכו חבל סביב צווארו וגררוהו עד שנפח את נשמתו. שבעת הדייגים שארגנו את הסיור נבהלו למראה המחזה המחריד וברחו מהמקום. לאחר מכן עצרה אותם משטרת הודו.

על פי המשטרה המקומית, מיום 15 בנובמבר שט צ׳או לאי פעמיים או שלוש בסירת קאנו. מטרתו הייתה ”לייסד את ממלכת ישו באי“. הוא הביא לאנשיו מתנות דוגמת מספריים, סיכות ביטחון וכדור. משטרת הודו וצוות מומחים ניסו לגבש תוכנית להחזרת גופתו של צ׳או, אך בלי הועיל. משפחתו של צא'ו לא התעקשה, וגופתו לא הושבה לארצות הברית. בני משפחתו של צ׳או אף הצהירו כי הם סולחים לאנשי השבט על שהרגו אותו.

תקנת אנדמן וניקובר משנת 1956 מספקת הגנה לכמה שבטים ילידים המתגוררים באיים, ובהם גם בני שבט הסנטינלים. אף על פי שהאי צפון סנטינל אינו מחוז אוטונומי של הודו מבחינת החוק, חוקרים רואים את אנשיו כאוטונומיים, ולפעמים גם כעצמאיים.

  מדיה וקבצים בנושא האי צפון סנטינל בוויקישיתוף

• חניתות, חצים והריגה של זרים: האי במפרץ בנגל שאף אחד לא רוצה להתעסק איתו, באתר ‏מאקו‏, 5 באפריל 2017