דרקון סיני

הוא מהווה את התגלמות היאנג, ומקושר עם מזג האוויר והמים בתור מביא הגשם.

במערב נתפס הדרקון הסיני כסמל המייצג את סין, אך שימוש זה גם ברפובליקה העממית של סין וגם ברפובליקה הסינית בטאיוואן הוא נדיר ביותר, מכיוון שלדרקון יש הקשרים מונארכיים אשר סותרים אידאולוגיות סיניות מאוחרות, וגם משום שלדרקון יש הקשרים מלחמתיים, אשר ממשלות סיניות אינן אוהבות. בגלל הסיבה האחרונה, לעיתים קרובות הרבה יותר נעשה שימוש בתוך סין בפנדה ענקית כסמל סיני.

לפי האגדה, הקיסר הצהוב השתמש בנחש בשלט המשפחתי שלו, ובכל פעם שכבש שבט נוסף, הוא הוסיף את הסמל של אותו שבט לשלט. הקיסר הצהוב חי חיי נצח בתור דרקון הנראה כמו סמלו. זה מסביר מדוע לדרקון הסיני יש גוף של נחש, קשקשים וזנב של דג, קרני צבי, פני קילין (יצור מיתולוגי דמוי צבי שאש מכסה את גופו) שני זוגות טופרים של עיט ועיניים של שד. הדרקונים עפים בשמיים בין העננים. כמעט כל התמונות של דרקונים סיניים מציגות אותם כמשחקים בפנינה מוקפת להבות. זו אמורה להיות הפנינה שמעניקה להם את כוחם ונותנת להם להרקיע לשחקים. לעיתים מתוארים דרקונים סיניים עם כנפי עטלף הצומחות מגפיהם הקדמיות, אך לרובם אין כנפיים.

כמו כן, מכיוון שהסיניים מחשיבים את הקיסר הצהוב לאביהם, הם מכנים עצמם לעיתים "צאצאי הדרקון".

אגדה אחרת מספרת כי קרפיונים המסוגלים לקפוץ מעבר לשער הדרקון יהפכו לדרקונים. יש כמה מפלי מים בסין שמאמינים כי הם שער הדרקון. אגדה זו היא אלגוריה למוטיבציה והמאמץ הדרושים כדי להתגבר על מכשולים.

לדרקונים קיסריים, סיניים או קוריאניים, יש חמש בהונות בכל רגל. לדרקונים אינדונזיים יש ארבע, וליפניים שלוש. כדי להסביר את התופעה, אגדה סינית טוענת כי אף על פי שמקורו של הדרקון בסין, הרי שככל שהתרחק מסין התמעטו בהונותיו, ודרקונים קיימים אך ורק בסין, קוריאה, אינדונזיה ויפן מכיוון שלו התרחקו הדרקונים יותר מכך, הרי שלא היו נותרות להם בהונות כדי להמשיך בדרכם. באגדה היפנית יש סיפור הפוך, כלומר שמקור הדרקון ביפן, וככל שהדרקונים מתרחקים מיפן צומחות להם עוד בהונות, עד כי הם אינם מסוגלים ללכת כהלכה. תאוריות אלה נדחות בקוריאה ובאינדונזיה.

פירוש אחר: לפי מספר מקורות, כולל מסמכים היסטוריים רשמיים, לדרקונים סיניים רגילים היו ארבע בהונות - אך לדרקון הקיסרי היו חמש. הייתה זו עבירה חמורה אם מישהו פרט לקיסר השתמש במוטיב של דרקון בעל חמש בהונות. נראה כי מקורות קוריאניים אינם מסכימים עם תאוריה זו, מכיוון שלדרקון הקיסרי בארמון גיאונגבוק שבע בהונות, המרמזות על עליונותו על הדרקון הסיני.

המספר תשע נחשב בר-מזל בסין, והדרקונים הסיניים מקושרים איתו לעיתים קרובות. למשל, לדרקון סיני יש לעיתים קרובות תשע תכונות, ובדרך כלל יש לו 117 קשקשים: 81 (9X9) זכריים ו-36 (9X4) נקביים. כמו כן, נאמר כי לדרקון 9 צאצאים, כולם יצורים מיתולוגיים.

הדרקון הוא אחד מ-12 המזלות הסיניים המציינים שנה בלוח השנה הסיני. יש המאמינים כי כל חיה קשורה בקווי אופי ייחודיים. תינוקות שנולדים בשנה של הדרקון נחשבים לברי מזל.

הדרקון היה סמלו של הקיסר בשושלות סיניות רבות. הכס הקיסרי נקרא כס הדרקון. בתקופת שושלת צ'ינג המאוחרת, הדרקון אף אומץ כדגל הלאומי. הייתה זו עבירה חמורה לפשוטי העם ללבוש בגד שעליו דמות דרקון.

בכמה אגדות סיניות, קיסר חייב להיוולד עם כתם לידה בדמות דרקון. לדוגמה, אגדה סינית עשויה לספר את סיפורו של בן איכרים שנולד על כתם לידה בדמות דרקון אשר בסופו של דבר מדיח את השושלת השלטת ומייסד שושלת חדשה. אגדה אחרת תספר על נסיך המסתתר מאויביו, אך מזוהה לפי כתם הלידה בדמות הדרקון.

הקיסרית זוהתה לעיתים קרובות עם עוף החול.

מאמינים כי הדרקונים הם שליטי הימים. הם יכולים להתגלות בדמות טוויסטר או טורנדו מעל המים. יש ארבעה דרקונים, אחד מייצג כל ים. המלך הדרקון של המזרח, של המערב, וכן הלאה.

האגדות מספרות על ארבע מלכי דרקונים עיקריים שחיו בסין ומסמלים את ארבע רוחות השמים: אָוּ-צִ'ין בדרום, אָו-שׁוּן בצפון, אָו-ז'וּן במערב, והשליט אָו-גואנג במזרח.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דרקון סיני

• דרקון סיני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)