דוביים: משפחה של יונקים גדולים אוכלי-כל בסדרת הטורפים

המונח "דוב" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו דוב (פירושונים).

המונח "דב" מפנה לכאן. לערך העוסק בזמרת אמריקאית, ראו דב (זמרת).

במשפחה זו נמצא המין דוב קוטב, שהוא היונק הטורף היבשתי הגדול ביותר בעולם. הדובים חיים בבתי גידול מגוונים. דובים הם יונקים גדולים בעלי גוף מכוסה פרווה וזנב קצר. תזונה: דובים הם אוכלי-כל, כלומר הם ניזונים גם מצמחים וגם מבשר. הדוב החום של אלסקה אוהב במיוחד דגי סלמון, הדוב המלאי צד טרמיטים ודובי המשקפיים ניזונים בעיקר מצמחים.

דוביים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
תת־סדרה:	דמויי כלב
משפחה:	דוביים
שם מדעי
Ursidae ‏ולדהיים, 1817
תחום תפוצה

בעברית המילה "דב" גזורה מן השורש דב"ב, שפירושו "התהלך במתינות". המילה האנגלית לדוב (bear) מקורה באנגלית הקדומה (bera), שמוצאה במילה פרוטו־גרמאנית (beron) שמשמעותה "האחד שצבעו חום". לשם השוואה, בנורדית קדומה קיימת המילה "björn" ובגרמנית "Bär". הן יוונית (ἄρκτος – ארקטוס) והן לטינית (ursus) שימרו את השורש הפרוטו־הודו־אירופי הקדמון rtko.

• משפחת דוביים (Ursidae)
  • תת־משפחה אמפיקיינודוניים (Amphicynodontinae) – נכחדה. ייתכן שהיא משפחה נפרדת.
  • תת־משפחה אורסוויים (Ursavinae) – נכחדה. בה האורסאווס
  • תת־משפחה Agriotheriinae – נכחדה
  • תת־משפחה איילורופודים (Ailuropodinae)
  • תת־משפחה טרמרקטיים (Tremarctinae)
  • תת־משפחה דובים (Ursinae)

כמה מהחוקרים משייכים גם את משפחת ההמיקיוניים (Hemicyonidae) למשפחה זו.

מיני הדובים החיים

ישנם שמונה מיני דובים הקיימים כיום:

שם	שם מדעי	תמונה	משקל	תפוצה
מיני הדובים
סוג: דוב
דוב חום	Ursus arctos		110–680 ק"ג
דוב קוטב	Ursus maritimus		150–700 ק"ג
דוב שחור אמריקני	Ursus americanus		40–300 ק"ג
דוב שחור אסייתי	Ursus thibetanus		65–150 ק"ג
סוג ומין יחיד: דוב מלאי
דוב מלאי	Helarctos malayanus		27–65 ק"ג
סוג ומין יחיד: דוב שפתני
דוב שפתני	Melursus ursinus		55–140 ק"ג
סוג ומין יחיד: טרמרקטוס
דוב המשקפיים	Tremarctos ornatus		60–155 ק"ג
סוג ומין יחיד: פנדה
פנדה ענקית	Ailuropoda melanoleuca		75–165 ק"ג

פילוגנטיקה

 

הדוביים מהווים ענף בסדרת הטורפים. הקלדוגרמה מבוססת על פילוגנטיקה מולקולרית בשישה גנים מהמחקר של Flynn, 2005.

יצוין כי אף על פי שלעיתים בשפה המדוברת כוללים תחת המונח "דובים" גם פנדות אדומות וראקונים וקרוביהם המשפחתיים, בפועל הם אינם דובים, אלא מוסטלואידים.

ישנן שתי השערות פילוגנטיות באשר ליחסים בין מיני דובים קיימים ומאובנים. האחת גורסת שכל מיני הדובים מסווגים בשבע תתי-משפחות כפי שמוצגים כאן: אמפיסינודונטים, המיקיוניים, אורסבינים, אגריותריום, איילורופודים, טרמרקטיים ודובים. להלן קלדוגרמה של תתי-משפחות הדובים על-פי McLellan and Reiner (1992) ו- Qiu et al. (2014) :

ההשערה הפילוגנטית החלופית הוצעה על ידי McKenna et al. (1997), וביקשה לסווג את כל מיני הדובים למשפחת העל Ursoidea, כאשר המיקיוניים והאגריותריום מסווגים תחת המשפחה "חצי-כלבים " ("Hemicyonidae"). תחת סיווג זה, אמפיסינודונטים הוצבו כשלוחה במשפחת-העל טורפים ימיים. בסיווג של McKenna and Bell נמצאים דובים וכלבי ים בקטגוריית משנה של יונקים טורפים בשם אורסידה (Ursida), לצד כלבי דב שנכחדו ממשפחת כלבי הדוב . להלן הקלדוגרמה על פי הסיווג של McKenna and Bell (1997) :

הפילוגניה של מיני דובים קיימים מוצגת בקלדוגרמה המבוססת על רצפי DNA מיטוכונדריאליים שלמים על-פי Yu et al. (2007). הפנדה הענקית, ואחריה דוב המשקפיים הם ללא ספק המינים העתיקים ביותר. הקשרים בין המינים האחרים אינם נהירים לחלוטין, אם כי הדוב הקוטב והדוב החום מהווים צמד מקורב.

לכל מיני הדובים בעולם יש זנב קצר, וכן חוש ריח חד במיוחד, שנאמד בפי כמה מאות מחוש הריח של הכלב הרגיש ביותר^{[דרוש מקור]}. לדובים חמישה טפרים, בכל אחת מצמד כפות הרגליים שלהם. בנוסף, הם בעלי פרווה צפופה וסבוכה.

גופם של הדובים גדול, וגפיהם חזקות מאוד. הם מסוגלים לעמוד על שתי רגליהם האחוריות. כפות רגליהם רחבות, חרטומם מוארך, אוזניהם קצרות ומעוגלות. לסתות הדוב חזקות, וכאשר הדוב משתמש בהן הן נסגרות בחוזקה. טופריהם משמשים לתלישה, לחפירה ולתפיסה. הדובים השחורים נמצאו כבעלי כושר ראיית צבעים, ונראה שגם לדובים אחרים יש יכולת זו.

מספר שיני הדוב משתנה, והוא נע בין 32 ל־42. שיני הדוב אינן מותאמות להריגת הטרף, בשונה משיני החתוליים, למשל. ניביהם של מרבית חברי סדרת הטורפים ארוכים ומחודדים, ומשמשים בין היתר להריגת טרפם. עם זאת, ניבי הדובים קטנים יחסית, ומשמשים באופן טיפוסי להגנה או לשימושים אחרים. שיניהם הטוחנות רחבות ושטוחות, ומשמשות לקריעתו ולטחינתו של מזון צמחי לחתיכות קטנות הניתנות לעיכול.

לדוב ארבע גפיים, אשר בסוף כולן נמצאים חמישה טפרים ארוכים וחדים. כפות רגליים אלו עשויות לשמש לטיפוס על עצים, לפתיחת קיני טרמיטים וכוורות לרווחה, חפירת מאורות, תפיסת טרף, והגנה עצמית. יצוין כי לא כל מיני הדוביים יכולים לבצע את כל הפעולות המוזכרות. בזמן שרוב הטורפים נוטים ללכת על בהונותיהם בדרך שמגבירה את מהירותם, הדובים הולכים על כפות רגליהם, בדומה לאדם. בזמן תנועה, כובד משקלו של הדוב מוטל על רגליו. עקביו נוגעים בקרקע. ידיו של הדוב משמשות לרוב לאיזון. מהירותם של דובים קטנה יחסית לטורפים אחרים, אולם בזמן ריצה הוא יכול להגיע למהירות של 50 קמ"ש לערך.

פרוות הדוב צפופה, ארוכה וסבוכה. צבע הפרווה משתנה בהתאם למין הדוב, אך הצבעים הנפוצים הם שחור, לבן, קרם, זהוב וחום. בנוסף, צבעם של הדובים עשוי להשתנות בין פרטי המין עצמו. כך, לדוגמה, הדוב השחור האמריקני עשוי להיות שחור, חום, חום אדמדם או שחור כחלחל. מספר מיני דוביים, כמו הדוב המלאי או דוב המשקפיים, הם בעלי פרווה בהירה יחסית בחזה וסימנים על הפנים.

זכרי הדובים גדולים יותר מהנקבות. דו־הצורתיות הזוויגית (ההבדלים בין הזוויגים) משתנים בהתאם למין, אולם היא גדלה אצל המינים הגדולים יותר. כך, זכר דוב קוטב גדול יכול להיות בעל מסה הגדולה פי שניים מהנקבה, ואילו מסתם של הזוויגים במינים קטנים יותר דומה הרבה יותר. תוחלת חייהם של הדובים נעה בין 25 ל־40 שנים, אולם בשבי היא גבוהה יותר. הם מסוגלים לרוץ ולשחות היטב.

קולו של הדב מכונה בעברית - נהמה.

הדובים חיים לרוב בגפם, למעט אמהות וגוריהן ובמהלך עונת הרבייה. דובים מתקבצים בקבוצות קטנות וזמניות רק כאשר המזון מרוכז באזור קטן. דובים חומים באלסקה מתקבצים באותו אזור בעת עונת נדידת דגי הסלמון, כאשר הדגים שוחים במעלה הנהר על מנת להגיע לאזור הטלת הביצים. דובים אחרים חיים בגפם, אולם קיימים קשרים חברתיים רופפים. זכר ונקבה יכולים לחיות במרחבים חופפים, כאשר כל זוויג דואג שדובים בני זוויגו לא יפלשו לתחום תפוצתו. דובים זכרים צעירים בדרך כלל עוזבים את אמם וחיים בשטחים אחרים, בעוד הנקבות הצעירות חיות לעיתים קרובות בתחום שחופף בחלקו את שטח המחיה של אמותיהן.

דובים תרים אחר מזון בטריטוריות רחבות ידיים, ומתעדים בזכרונם את פני השטח שבו הם תרים. הדוב משתמש בזיכרונו המצוין כדי להגיע למקום שבעבר מצא בו שפע מזון. מרבית הדובים מסוגלים לטפס על עצים לשם תפיסת טרפם. היחידים היוצאים מכלל זה הם דובי הקוטב וזכרים גדולים במיוחד של הדוב החום, שמשקלם הרב מכביד עליהם בטיפוס על העצים.

כמה מהמינים הגדולים במשפחת הדוביים, כמו דוב קוטב ודוב הגריזלי, מסוכנים לאדם, במיוחד באזורים בהם התרגלו לנוכחות האדם. עם זאת, על פי רוב הדוב הוא בעל חיים ביישן שקל להפחידו. ובכל זאת, הדוב עלול לתקוף באכזריות את מי שיסכן את גוריו.

רבייה

תקופת הרבייה של הדובים היא קצרה מאוד. דובים מתרבים לרוב לאחר תקופת אי־פעילות, כמו תרדמת החורף. הגורים נולדים חסרי שיניים, עיוורים וחסרי שיער. נקבת הדוב החום ממליטה בין גור אחד לשלושה גורים בכל המלטה, שבדרך כלל נשארים עם אמם למשך שתי עונות מלאות. הגורים ניזונים מחלב אמם עד שהם עוזבים אותה, אולם ככל שהם גדלים כך קטנה תדירות ההנקה, והם מתחילים ללמוד לצוד יחד עם אמם. הם יישארו בקרבתה במשך שלוש שנים לערך ועד אז הם לומדים איך לצוד ולמצוא לעצמם מחסה ועד שהיא תיכנס למחזור ייחום חדש. הדובים מגיעים לבגרות מינית בגיל חמש עד שבע שנים.

  ערך מורחב – תקיפות דובים

 

למרות גודלו של הדוב, הוא מסוגל לנוע במעבה היער והשדות ללא השמעת רעש רב. הדוב נמנע מליצור קשר עם האדם, והוא בדרך כלל ערני לנוכחותו של האדם לפני שהאדם מודע לכך שקיים דוב בסביבתו. לעיתים רחוקות בלבד נתקלים בדוב. כאשר מאכילים דובים, הדבר עלול להפיג את ביישנותם, ובכך לסכן את חיי האדם. עימות בין האדם לדוב יכול לקרות כאשר האדם מהווה איום לגורי הדוב, לדוב עצמו או למזונו. למעשה, בזמן מפגש עם דוב יש לנקוט במספר צעדים, כמו הליכה איטית לאחור. מטיילים בשמורות טבע מתבקשים לשמור את מזונם במכלים אטומים היטב, כדי שהדובים לא יריחו את המזון ויגיעו למקום. אמצעי יעיל להתגונן כנגד דובים הוא תרסיס מיוחד נגד דובים, שאפקטיבי מאוד כלפי כל דוב, בשל הרגישות הרבה של אפו של הדוב.

מאז ומתמיד ניצוד הדוב על ידי האדם, בשל פרוותו ובשל שימושיו הרבים כחיית קרקס, ביניהם ריקוד, איגרוף ורכיבה על אופניים. הדוב הוא אחד מבעלי החיים האהודים ביותר בגני החיות.

בתרבות האנושית הדוב מהווה סמל לכוח בגלל כוחו הרב והיותו טורף־על. מספר רכבי הנדסה קרבית קרויים על שם דובים, בהם דחפור די־9 משוריין המכונה בצה"ל "דובי" בזכות עוצמתו הרבה, וטנק הנדסה אמריקני המכונה "גריזלי".

אצל עמים עתיקים שימש הדוב כאל, ועמים ובתי מלוכה רבים אימצו אותו כסמלם:

• העיר ברן בשווייץ קרויה על שם הדובים שלה ודוב מופיע בסמלה.
• הדוב החום הוא סמלה הלאומי של פינלנד ושל הערים ברלין ומדריד. בסמל של מדריד הוא נראה שעון על עץ תות וכך גם בסמלה של קבוצת הכדורגל אתלטיקו מדריד.
• סמלה של העיר סמרגון שבבלארוס הוא דב מאולף. בעקבות המרכז הגדול לאילוף הדובים שהיה שם במאה ה־17.
• הדוב השחור האמריקני הוא החיה הלאומית של לואיזיאנה, ניו מקסיקו ומערב וירג'יניה.
• דוב גריזלי הוא החיה הלאומית של קליפורניה ומונטנה.

דובי

  ערך מורחב – דוב צעצוע

בשל פרוותו הרכה ומראם החמוד של גורי הדובים, הפך הדובי (בובת דוב צעצוע) לצעצוע נפוץ בקרב פעוטות וילדים. תרמו לכך נשיא ארצות הברית טדי רוזוולט שריחם על גור דובים (ומכאן השם Teddy Bear) וספרי פו הדב על איוריהם.

הדוב ברפואה העממית

הדוב משמש ברפואה העממית של ארצות המזרח הרחוק כמרכיב חשוב. מיצי המרה של הדוב נצרכים בסין והם נחשבים ליקרי ערך. בנוסף, תושבים רבים במדינות כמו סין, קמבודיה ועוד ניזונים מבשר הדוב. אמנות בינלאומיות מנסות כיום לצמצם את היקף הסחר באיברי הדוב, אך השפעתן על רמת הסחר מעטה עד כה.

תפוצתם של הדובים רחבה למדי. תחום תפוצתו של הדוב השתרע בעבר בכל אירואסיה מיפן במזרח ועד אירלנד במערב מאוקיינוס הארקטי בצפון ועד לסרי לנקה ואינדונזיה בדרום. בצפון אמריקה מהקוטב הצפוני עד לפלורידה ומקסיקו בדרום, לאורך הרי האנדים באמריקה הדרומית, ובצפון אפריקה לאורך הרי האטלס. ציד וצמצום בתי הגידול הביאו להצטמצמות ניכרת של אוכלוסייתו ותחום תפוצתו.

באפריקה נכחד הדב האטלסי במאה ה-19, במערב אירופה הדובים בטבע נכחדו כבר בימי הביניים. אך בעקבות פעילויות שימור קיימות אוכלוסיות גדולות של כמה אלפי דובים בסקנדינביה, ובהרי הקרפטים. וקיימות אוכלוסיות מצומצמות ונדירות בפירנאים ובהרים האפנינים. ברחבי אסיה ציד דובים הותר ללא הגבלה לשם פרוותו או איבריו של הדוב, דבר שהביא להצטמצמות תחום תפוצתו באסיה; באמריקה הדרומית המצב דומה, אולם באמריקה הצפונית מצבו של הדוב הוא היציב ביותר שכן חוקים נוקשים מגנים עליו אך עדיין חלה ירידה בתחום תפוצתם בעיקר בארצות הברית ובמקסיקו.

הדוב בארץ ישראל

בעבר הייתה ארץ ישראל חלק מתחום תפוצתו של הדוב וחי בה תת־המין דוב חום סורי. דוב סורי נראה בתמשיח מצרי עתיק שנמצא בקברו של אחד השרים, המתאר הבאת מס מ־רת'נו לפרעה. עדויות על דובים בארץ ישראל ניתן למצוא כבר בתנ"ך שטובע את הביטוי ”כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה” הבא להדגיש את פראיות הדב ובמיוחד בשעת צערו. בסיפור אלישע והדובים הדב מוצג כנשק יום הדין של הנביא במלעגיו. דוד הצעיר מזכיר לשאול את יכולותיו הטרומיות כשקטל דוב ואריה: ”גַּם אֶת הָאֲרִי, גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ...” הדוב הצליח לשרוד בארץ ישראל עד תחילת המאה ה־20. העדויות האחרונות המאושרות אודות הימצאות הדוב בארץ הן של החוקרים הנרי בייקר טריסטראם וארנסט שמיץ. טריסטרם דיווח על דובים בגיא ליד טבריה, בית שאן והגולן, ושמיץ ראה ככל הנראה את הפרט האחרון בדרום הר חרמון בשנת 1911.

דובים מוזכרים ביהדות בדרך כלל בשל תכונותיהם השליליות. למשל במדרש בראשית רבה מוזכר הדוב כסמל לכעס של אשת פוטיפר על יוסף. כמו כן דובים מוזכרים בספר דניאל. שם בנבואתו הוא רואה ארבע חיות, כל אחת מסמלת אימפריה אחרת שהיהודים סבלו תחת עולה באותו זמן.

"וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב וְלִשְׂטַר חַד הֳקִמַת וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שִׁנַּהּ, וְכֵן אָמְרִין לַהּ קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא."

תרגום: וְהִנֵּה חַיָּה אַחֶרֶת שְׁנִיָּה, דּוֹמָה לְדֹב, וּלְצַד אֶחָד הָעָמְדָה, וְשָׁלֹשׁ צְלָעוֹת בְּפִיהָ בֵּין שִׁנֶּיהָ, וְכֵן אוֹמְרִים לָהּ: קוּמִי אִכְלִי בָּשָׂר רָב.

— ספר דניאל, פרק ז', פסוק ה'

חז"ל עשו שימוש בפסוק לעיל בהשוותם את הפרסים הפראיים לדב – ”אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב.”

הדוב מסמל את האימפריה הפרסית לה מיוחסות בנבואה זו תכונות של קמצנות, גרגרנות ועושר חומרי.

בספר מלכים ב' מובא מקרה אלישע והדובים בו שיסה הנביא אלישע דובים בנערים, שהקניטו וביזו אותו.

•  
  דוב שחור אמריקאי
•  
  דוב מלאי
•  
  דוב בעיר הבירה של שווייץ ברן
•  
  דוב חום
•  
  דובה מניקה
•  
  פנדה ענקית
•  
  דב קודיאק
•  
  פסל של דובים בגן החיות התנ"כי

  מדיה וקבצים בנושא דוביים בוויקישיתוף

• דוביים, באתר ITIS (באנגלית)
• דוביים, באתר NCBI (באנגלית)
• דוביים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• דוביים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• דוביים, באתר GBIF (באנגלית)
• דוביים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)