אילה חסון: עיתונאית ומגישת חדשות ישראלית

את רוב הקריירה העיתונאית שלה עשתה ברשות השידור בשנים 1993–2015, שם שימשה, בין היתר, כתבת ופרשנית, הגישה תוכניות בקול ישראל ואת מהדורת "יומן" בערוץ הראשון, והייתה לאישה הראשונה בתפקיד מנהלת חטיבת החדשות של הערוץ. משנת 2015 הייתה פרשנית בכירה בחדשות 13, שם הגישה את מהדורות "שישי" ו"המטה המרכזי", עד להצטרפותה לתאגיד בשנת 2023, שם היא מגישה את התוכניות "שבע עם אילה חסון" בכאן 11 ואת "הבוקר הזה" בימי חמישי בכאן ב'. נודעה במספר פרסומים בעלי השפעה.

אילה חסון

אילה חסון, אפריל 2022
לידה	28 בספטמבר 1961 (בת 62)
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב בית הספר כותרת לעיתונאות ולתקשורת
תקופת הפעילות	מ-1993
עיסוק	עיתונאית, כתבת ומגישה בטלוויזיה וברדיו
מעסיק	תאגיד השידור הישראלי בעבר: חדשות 13, רשות השידור, קול ישראל
סוג כתב	פלילים, פוליטית, מדינית
תחום סיקור	אקטואליה ופוליטיקה
בן זוג	שי נשר
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	אות אבירת איכות השלטון, אות אומ"ץ, פרס ביקורת התקשורת
קישורים חיצוניים
פייסבוק	AyalaHasson
טוויטר	AyalaHasson

חסון היא הרביעית מחמשת ילדיהם של רינה וסלומון (שלמה) חיון. גדלה בשכונת תלפיות בירושלים ולמדה בגימנסיה רחביה. בגיל 10 עברה תקיפה מינית, ולדבריה אירוע טראומטי זה הוביל אותה להיות עיתונאית.

לאחר שירותה בצה"ל, למדה עיצוב פנים ולאחר מכן פנתה ללימודי תקשורת בבית הספר לעיתונאות ולתקשורת "כותרת". היא גם בעלת תואר ראשון במדעי החברה מאוניברסיטת תל אביב.

נשואה בשנית למפיק הטלוויזיה וסוכן הטאלנטים שי נשר, מי שהיה בעברו מאבטחו של הרמטכ"ל דוד אלעזר. היא אם לבן מנישואיה הראשונים ולבת משותפת עם נשר, ומתגוררת בתל אביב.

חסון דוברת חמש שפות: עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית וספרדית.

בתחילת דרכה המקצועית עבדה חסון מספר חודשים בעיתון "מעריב", ובסוף שנת 1993 התקבלה לעבודה ברשות השידור. בראשית דרכה ברשות שימשה ככתבת לענייני משפט ומשטרה, ולאחר מכן מונתה לכתבת הפוליטית של הערוץ הראשון. בעקבות חשיפתה את פרשת בר-און חברון נשלחה על-ידי מנהל הערוץ יאיר שטרן להשתלמות ב-CNN.

בעשור הראשון של המאה ה-21 החלה לשמש כפרשנית המדינית של הערוץ והגישה את התכנית השבועית "היום בחדשות". בשנת 2006, לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, הגישה לצדו של בן כספית את התוכנית "ישראל בוחרת" בערוץ הראשון, זאת במקביל לעבודתה ככתבת. בסוף שנת 2008 השניים החלו להגיש יחד את מהדורת יום שישי "יומן", ומשפרש ממנה כספית בראשית 2010, חסון הגישה אותה לבדה עד לפרישתה מן הערוץ. במקביל הגישה בימי חמישי את תוכנית הרדיו "הכל דיבורים" ברשת ב' של קול ישראל.

באוגוסט 2014 מונתה למנהלת בפועל של חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, והייתה לאישה הראשונה בתפקיד זה. בנובמבר 2015 עברה לחדשות עשר (אשר מאוחר יותר התמזג אל ערוץ 13), שם הגישה את מגזין סוף השבוע "שישי", את תוכנית הראיונות "המטה המרכזי" לקראת צאת השבת, ושימשה כפרשנית בכירה בערוץ. לאחר המעבר טענה חסון שעזיבתה את השידור הציבורי באה בעקבות התנכלות שעברה מצד בכירים לשעבר ברשות השידור (בהם זליג רבינוביץ') ושולחיהם, זאת לאחר שעם מינויה לתפקיד מנהלת חטיבת החדשות נחשפה למעשי שחיתות ובזיזה של כספי ציבור ברשות ודרשה לטפל בהם. באוקטובר 2022 החלה להגיש גם את תוכנית האקטואליה היומית "אזור בחירה", ששודרה בהגשה לסירוגין שלה ושל רביב דרוקר.

בפברואר 2017 החלה לשדר תוכנית אקטואליה שבועית בימי חמישי ב-103FM. שנה לאחר מכן הפכה תוכניתה לרצועה יומית בימים א'-ד'. בפברואר 2020 עברה לשדר באותה תחנה תוכנית אקטואליה משותפת עם גולן יוכפז מדי בוקר, אך כעבור חודש עזבה את התחנה.

בין הראיונות שערכה חסון, בלט ראיון בלעדי בשנת 1995 עם גאולה עמיר, אמו של יגאל עמיר, רוצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, ראיון עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בקרמלין בשנת 2005, ראיונות עם מזכירת המדינה של ארצות הברית קונדוליזה רייס ב-2005 וב-2007. בתחילת הקריירה שלה, עת שימשה כתבת פלילים בשנת 1994, נודעה חסון בסיקורה המקיף את פרשת ההתבצרות החמושה של הרב עוזי משולם בביתו במסגרת מאבקו לחשיפת פרשת ילדי תימן, והייתה ליחידה שנכנסה לביתו. חסון נטלה חלק בסדרת הדוקו-דרמה "חידת משולם" בתאגיד השידור שתיעדה את הפרשה, ואת דמותה בסדרה גילמה השחקנית דנה מיינרט.

במאי 2021, בעת שהכינה כתבה לסיקור האירועים במהלך המהומות בלוד, הותקפה חסון על-ידי פעילי ימין קיצוני.

חסון הופיעה בתפקיד עצמה בסרט הטלוויזיה "אהבה מדרגה ראשונה" בבימויו של עקיבא טבת בשנת 1997, ובעונה השנייה של סדרת הטלוויזיה "מנאייכ" בשנת 2022.

בפברואר 2023 עברה לתאגיד השידור הישראלי, שם היא מגישה את תוכנית הערב "שבע עם איילה חסון" בכאן 11 בימים א'–ד' ואת תוכנית הרדיו "הבוקר הזה" בימי חמישי בכאן ב', ומשמשת בין היתר כפרשנית בחדשות הערב. חסון היא שיאנית השכר בתאגיד השידור.

חשיפות עיתונאיות

 

פוליטי-מדיני

כתבה של חסון בתחילת שנת 1997 הביאה להתפוצצות פרשת בר-און חברון. על-פי הכתבה, מינויו של רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו היה חלק מעסקה עם אריה דרעי בתמורה לתמיכה של מפלגת ש"ס בהסכם חברון. על-פי הכתבה, המינוי בוצע בהמלצתו של הקבלן דוד אפל, מתוך הערכה שדרעי, שהתנהל נגדו משפט פלילי, יקבל הסדר טיעון מקל על-ידי בר-און. בעקבות החשיפה, לראשונה בישראל נחקר ראש ממשלה מכהן באזהרה על-ידי המשטרה, שהמליצה להעמידו לדין יחד עם כל המעורבים בעניין, אם כי לבסוף לא הוגשו כתבי אישום. בנוסף, הוקמה ועדת שמגר, שהביאה לשינוי בדרך המינוי של היועץ המשפטי לממשלה. תביעת דיבה מצד אפל נגד חסון ורשות השידור נדחתה על-ידי בית המשפט בנימוק של אמת בפרסום.

בשנת 2002 חשפה את פרשת השוחד של השר שלמה בניזרי, שכיהן כשר הבריאות וכשר העבודה והרווחה מטעם ש"ס. על-פי כתבתה, בניזרי קיבל ממשה סלע, קבלן ירושלמי שעסק בגיוס עובדים זרים לישראל, סכומי כסף שהגיעו לכ-800 אלף ש"ח, בתמורה לסדרה של מינויים פסולים וסיוע לסלע תוך ניצול סמכותו כשר. התחקיר התבסס על עדויות ומסמכים שסופקו על-ידי אשתו של סלע (שהייתה גם ראשת לשכתו של בניזרי), והוביל להרשעתו ולמאסרו של בניזרי בגין שוחד, הפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט.

בשנת 2004 חשפה חסון קלטות משנת 2002 בהן נשמע שר האנרגיה יוסף פריצקי כשהוא מאשים בשחיתות את ח"כ אברהם פורז, חברו במפלגת שינוי ולכאורה מנסה לתפור לו תיק. בעקבות פרסום ההקלטה פוטר פריצקי מהממשלה.

שנה לאחר מכן חשפה הקלטה נוספת ובה נשמע פורז מבטיח נסיעות לחו"ל לשני יריבים ממפלגתו בתמורה להפסקת המתקפות נגדו. בין יתר החשיפות בשנות ה-2000 המוקדמות, חשפה כי אלחנן טננבוים נמצא בחיים בשבי החזבאללה.

בשנת 2006 פרסמה חסון שיעקב בורובסקי, בעת שהיה מפקד מחוז הצפון במשטרה בשנת 2004, שלח מסרים דרך חבר מרכז ליכוד לשעבר אל עמרי שרון, ובהם הבטחה לסגור תיק חקירה נגד שרון אם הוא יפעל לקידומו של בורובסקי לתפקיד מפכ"ל המשטרה. טענות נגד חסון שפרסום זה נועד לפגוע בבורובסקי (שעמד בראש צוות המאבק בשחיתות שלטונית במשרד מבקר המדינה) בעטיו של ניהול חקירות נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט נדחו על-ידי רשות השידור. חקירת משטרה נגד בורובסקי בפרשה נסתיימה ללא כתב אישום אך עם ביקורת מצד פרקליט המדינה על התנהלותו.

בדצמבר 2007 פרסמה כי טארק ויאסר עבאס, שני בניו של יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, מעורבים עסקית בחברה סלולרית חדשה בשם אל-ווטניה ושממשלת ישראל פועלת להקצות לה תדרים סלולריים בעקבות פניה של מחמוד עבאס אל ראש הממשלה אולמרט. שני האחים כפרו בכל מעורבות בחברה, והגישו תביעת דיבה בסך 2.6 מיליון ש"ח נגד חסון ורשות השידור, בטענה שפרסומה צוטט בכלי תקשורת זרים וחשף אותם לסכנת חיים ממשית בשל שיתוף פעולה כלכלי שלהם עם ישראל. הצדדים הופנו להליך גישור, שבסופו פרסמה חסון הבהרה בעניין והתיק נסגר ללא כל פיצוי כספי.

בשנת 2015 פרסמה סדרה של גילויים מחקירות ח"כ פאינה קירשנבאום ופרשת השחיתות בישראל ביתנו. החשיפה המרכזית העלתה כי קירשנבאום העבירה כספים קואליציוניים של ישראל ביתנו לעמותת "עזרא", וזו בתמורה הטיסה אותה ואת משפחתה המורחבת ליעדים שונים בחו"ל, בעלויות שהגיעו לכמאה אלף דולרים.

בשנת 2021 פרסמה מידע שקיבלה מעמותת "עד כאן" ומארגון "בוחרים בחיים - פורום משפחות שכולות", לפיו ראזי עיסא, מספר 15 ברשימת רע"מ לכנסת וממנסחי ההסכם הקואליציוני לממשלת ישראל השלושים ושש, הצטלם במהלך כנס בעזה, בו השתתף כמנכ"ל עמותת הצדקה "סיוע 48" שאחראית בין השאר על הכנסת סיוע הומניטרי לרצועה, עם בכיר חמאס, ראזי חמד. הכתבה עוררה הדים. התנועה האסלאמית הגישה תביעת דיבה נגד חסון ומערכת חדשות 13 בדרישה להתנצלות ולפיצוי. התביעה הסתיימה בלא כלום, כשחסון רשאית לעמוד מאחורי הפרסום ואינה נדרשת להתנצלות. ב-15 באפריל 2024 פורסם כי רשות התאגידים החלה בפירוק עמותת "סיוע 48" ועמותה נוספת של רע"מ לאחר שבוסס החשד להעברת כספים מהעמותות לארגוני חמאס.

בשנת 2022 פרסמה סדרת כתבות על מעון ראש הממשלה נפתלי בנט. הראשונה, בדבר הפיכתו של ביתו הפרטי ברעננה למעון הרשמי, ללא הכרזה ציבורית כמחויב על-פי החוק (בזמן שהמעון הרשמי ברחוב בלפור היה בשיפוץ), בסכום שלדבריה הגיע לכ-45 מיליון ש"ח למטרת שיפוצים, הוצאות ואבטחה. בנוסף חשפה כי הבנייה במקום התבצעה ללא היתרים חוקיים, פרסום שאוששו שופטי בג"ץ תוך מתיחת ביקורת נוקבת על התנהלות המדינה. מאוחר יותר פורסם שהוצאותיו של בנט היו פחות מחצי הוצאותיו של נתניהו בשנה הקודמת (ללא הוצאות אבטחה). פרסום נוסף חשף את גובה ההוצאות הפרטיות של משפחת בנט לצורך משלוחי מזון, שהסתכמו בסכומים גבוהים של כסף ציבורי מדי חודש. הפרסום זכה להד ציבורי וסכומי ההוצאות אומתו על-ידי ראש הממשלה שאף הודיע כי מאותו רגע ואילך ישלם על הוצאותיו מכיסו הפרטי. באפריל 2023 פרסמה מסמכים שמפרטים את כלל העלויות של הבית ברעננה כמעון רשמי (הכוללות אבטחה, גדרות, מצלמות, תחזוקה ומזון), שמגיעות ללמעלה מ-46 מיליון ש"ח.

ביולי 2022 דיווחה על אודות מידע מודיעיני ששוכב באגף החקירות של משטרת ישראל, תחילה מבלי לפרסם את שמות המעורבים, שמאוחר יותר התברר כטענה של יוסי כמיסה, פעיל לשעבר של מפלגת "ישראל ביתנו", כי שר האוצר אביגדור ליברמן הזמין ממנו עשרים שנים קודם לכן חיסול של ניצב במשטרה סנדו מזור תמורת מאה אלף דולרים. בראיון לחסון סיפר כמיסה שקצין המשטרה משה מזרחי היה בסוד העניינים, והלה אישר זאת. ליברמן הכחיש בתוקף את דברי כמיסה; השניים הגישו קובלנות פליליות זה נגד זה.

במאי 2023 פרסמה תחקיר שבמרכזו סיפור על גניזתה של כתבת תחקיר של העיתון "הארץ" לפני כעשור, שמטרתה הייתה לאשש שמועות שרצות בנוגע להתנהלותו של השר גדעון סער מול נשים, זמן קצר לפני שלקח פסק זמן מהחיים הציבוריים בשנת 2014. במסגרת כתבתה חשפה חסון מסרון ששיתף עימה בזמנו מו"ל העיתון עמוס שוקן, ובו מסר מאיים כלפיו מסער: "לא רק עליי יש דברים, גם עליך יש דברים", בעטיו של סרטון מיני שבו מעורב שוקן, שצולם בידי בלש פרטי ולא פורסם בתקשורת. שוקן, שאישר את פרטי המקרה, טען שתחקיר זה מצד חסון מהווה סגירת חשבונות בגלל ביקורות שליליות שהתפרסמו נגדה בעיתון, וסער הכחיש את המיוחס לו.

ציבורי

בשנת 2015 פרסמה שהנשיא לשעבר שמעון פרס מרוויח מאות אלפי דולרים בעבור שורה של הרצאות לקרן היסוד ולפדרציה היהודית ברחבי העולם.

בשנת 2016 פרסמה בנוגע לתכנון מתן חנינה לנשיא לשעבר משה קצב בתמיכת שרת המשפטים איילת שקד ונשיא המדינה ראובן ריבלין, זאת במקרה שוועדת השחרורים לא תנכה שליש מעונשו. הפרסום עורר סערה בעיקר בקרב ארגוני נשים וכן מספר חברות כנסת שיצאו נגד ההחלטה.

בשנת 2016 פרסמה הקלטה ובה התבטאויות בוטות של איש העסקים לב לבייב על הבנקים בישראל ועל הבכירים במשק.

בינואר 2022 פרסמה חסון סדרת תחקירים שמעלה סימני שאלה בנוגע למינויו של פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן לתפקיד רקטור הספרייה הלאומית, תפקיד שלא היה קיים קודם לכן. אחד מתחקירים אלה חשף כי דוד בלומברג, יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית, חתם על הסכם השתקה עם עובדת שהתלוננה על הטרדה מינית על-ידו, ובעקבות פרסום זה פרש בלומברג מתפקידו.

בינואר 2023 פרסמה חסון שאבי חימי, ראש לשכת עורכי הדין בישראל, ביצע לכאורה מעשה מגונה במהלך שיחת וידאו עם עורכת דין, לה כתב מכתב המלצה למינויה לתפקיד שיפוט. בעקבות הפרסום, חימי התפטר מתפקידו.

ביולי 2023 פרסמה את עלויות האבטחה המצטברות של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק במשך כשני עשורים מיום סיום כהונתו, אשר ליוותה אותו באופן קבוע בישראל ובמהלך מסעותיו השונים לחו"ל.

אזרחי ופלילים

במרץ 2008 פרסמה חסון כי שבוע לאחר הפיגוע בישיבת מרכז הרב, מתקיימת התארגנות מחתרתית על-ידי גורמים המקורבים לישיבה, במטרה לפגוע בערבים כפעולת נקם. למרות שבכתבה הודגש כי אין לישיבה עצמה חלק בפעילות המדוברת, הוציאה הישיבה מכתב ובו דרישה להתנצלות ולהשעיה של חסון. רשות השידור דבקה באמיתות הפרסום.

בשנת 2016 בלטו כתבות מתוך תחקיר של חסון בנוגע לאסתי וינשטיין, חסידת גור לשעבר שיצאה בשאלה וכמה שנים מאוחר יותר שמה קץ לחייה. במסגרת הכתבות הציגה חסון מסמכים שפירטו את ההתעללות המינית שעברה וינשטיין מצד בעלה ועדויות מצד גורמים כמו המעסה שסיפק עיסויים ארוטיים לה ולבעלה.

כתבה של חסון משנת 2019 סיפרה על ניצולת שואה קשישה וערירית בשם רותי שפיץ, שביתה בנתניה הועבר על שמו של חשמלאי צעיר בשם יוסף רחמים, שהשתלט על נכסיה של שפיץ וחסם אפשרות תקשורת בינה לבין אחייניתה מארצות הברית. תביעת לשון הרע מצד רחמים נגד חסון בגין הפרסום נדחתה על-ידי בית המשפט שקבע כי הפרסום מהווה "עבודה עיתונאית אחראית".

כתבה של חסון משנת 2020, פנסיונר ביומו השני בעבודה חדשה כנהג מונית גבה, לדבריו בטעות, חיוב יתר של 3.8 שקלים, ונתבע על-ידי הנוסע, עורך דין במקצועו. מרגע הגשת כתב אישום נגד הנהג בשנת 2017, התנהל נגדו משפט של כשלוש שנים, שבסופו חתם על הסדר טיעון כחודש לאחר פרסום הפרשה. תביעת דיבה מצד עורך הדין נגד חסון וערוץ 13 נדחתה על-ידי בית המשפט, שהתייחס לחשיבותה הציבורית של הכתבה, לאמיתות הפרסום ולהשפעתו.

כתבות מגזין של חסון במהלך השנים על פרשיות פלילים ידועות הביאו גילויים חדשים וראיונות ראשוניים בפרשות רצח כמו רצח אורון ירדן, רצח מלה מלבסקי, רצח נאוה אלימלך, פרשת גיתית איזראלוב, רצח תאיר ראדה.

במהלך שנת 2021 פרסמה חסון כתבות ביקורתיות כלפי התנהלות המשטרה ביחס לשתי קורבנות אונס מהמעמד הבינוני-נמוך: הראשונה עולה חדשה בת 50 משכונת התקווה שהותקפה ונאנסה בביתה על-ידי פורץ צעיר, והשנייה נערה בת 16 מיבנה, תלמידה מצטיינת ופעילת "בני עקיבא", שנאנסה בדרכה לביתה, ושאביה לבסוף דקר את האנס משלא קודמה החקירה. ביוזמת חסון, נפתח מיזם מימון המונים לסיוע לנפגעת מתל אביב.

צבא, פרקליטות ומשטרה

חסון פרסמה שורה של חשיפות בעניין פרשת הרפז. בספטמבר 2011 חשפה את הקשר ההדוק לכאורה בין בועז הרפז, החשוד בזיוף מסמך גלנט (מסמך לבניית תדמית חיובית עבור המועמד לכהונת הרמטכ"ל יואב גלנט, תוך הכפשת אחרים), לרונית אשכנזי, אשתו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי וכן חשד לכך שהם אספו מידע על חריגות הבנייה של גלנט והעבירו אותו לגורמים עלומים. בעקבות פרסומיה נתפסה חסון כמובילת המחנה שהתייצב נגד אשכנזי (בסכסוך שנוצר בינו ובין שר הביטחון, אהוד ברק), והלה תקף אותה על שלכאורה "תפסה צד" וניסתה ללא הרף לפגוע בו בפרסומים מוטים.

גילויים נוספים של חסון בפרשת הרפז על איסוף חומרים מצד אשכנזי נגד הדרג המדיני, ובכללם ראיון עומק עם הרפז באוקטובר 2013 שזכה לתהודה תקשורתית, הובילו לחקירת משטרה נגד אשכנזי וסביבתו. בספטמבר 2014 המשטרה המליצה להעמידם לדין, אך התיק נסגר בשנת 2016 בנימוק של היעדר אשמה פלילית, אם כי עם ביקורת מצד היועמ"ש יהודה וינשטיין כלפי אשכנזי על שעסק באיסוף מידע מכפיש על שר הביטחון. חשיפת התמלילים מחקירת אשכנזי על-ידי עמית סגל בשנת 2019 העלתה ציטוטים של אשכנזי ובהם כוונתו להלך אימים על חסון ובמילותיו "ליישר אותה".

חסון חזרה לעסוק בפרשת הרפז במאי 2020, עת פרסמה שיחה משנת 2010 המצויה בקלטת השמורה בפרקליטות, ובה נשמע הפצ"ר אביחי מנדלבליט אומר לרמטכ"ל אשכנזי ביחס למסמך הרפז, "אני אסגור לך את העניין", כלומר יחלץ אותו מן הפרשה. בפרקליטות נטען כי השיחה היא האזנת סתר, מנגד טענה חסון שהחוק מתיר להאזין לשיחה משום שנעשתה במתקן צבאי. ביוני 2020 חשפה שמנדלבליט, שהתנהל נגדו תיק חקירה בפרשה, פנה לפרקליט המדינה ב-2016 וביקש לשנות את הסיבה שבגינה נסגר התיק לחוסר אשמה, בקשה שנדחתה.

כעשור לאחר אירוע הדריסה של הנער גל בק, פרסמה חסון תחקיר ובו טענות לאי-סדרים בתיק החקירה, כולל הסתמכות לכאורה על עדות ראייה שקרית וגילויים על כך שהנהגת הדורסת, שני פלטי, לא עברה בדיקות כנדרש. הוריו של בק טענו לטיוח התיק בשל מעמדה המיוחס של משפחת פלטי. התחקיר עורר הדים בציבוריות הישראלית ובעקבותיו חודשה החקירה, שבה טענה פלטי כי שידור התחקיר בא בעקבות סכסוך עסקי בין אביה, נדב פלטי, לבין בעלה של חסון. חסון הכחישה את הטענות, ומאוחר יותר חשפה מסמך מבית החולים איכילוב, שלא היה בתיק החקירה, ובו בדיקות שנעשו לפלטי לאחר התאונה ומהן עולה כי הייתה בגילופין בליל התאונה. לבסוף הוחלט שלא להגיש כתב אישום בשל התיישנות.

במרץ 2018 פרסמה סדרת תחקירים על אירוע משירותו הצבאי של ניר חפץ, עד המדינה בתיק 4000, ובמרכזו סימני שאלה לגבי מותו של חברו לקורס קצינים בבה"ד 1, רונן ילין, לאחר שנדרס על-ידי רכבת עת יצאו השניים לניווט לילי בתל שוקת בשנת 1984. חפץ סיפר שהשניים נרדמו מעייפות סמוך לחצות, וכשהתעורר חפץ גילה כי ילין איננו. חסון חשפה כי בשנת 1987 החקירה נפתחה מחדש במצ"ח בעקבות החשד כי ילין נהרג מפליטת כדור של חפץ במהלך הניווט, וכדי להסתיר את הדבר, הציב חפץ את גופתו לרוחב פסי הרכבת. בזמנו חפץ נחקר ונמצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף, אך תיק החקירה שהגיע לידי חסון לא פירט את השאלות שנשאלו בו, ונותרו שאלות לא פתורות כמו סיבת עלייתו של ילין למסילת הרכבת והירדמותו עליה לרוחב הפסים, זאת בלי אפודו ונשקו האישי. התחקיר זכה לתהודה, ומאוחר יותר הוזכר במשפט נתניהו.

באוקטובר 2020 חשפה כי משטרת ישראל עצרה את שירה שפיץ, תושבת פתח תקווה שהפטירה לעבר שכנהּ היועמ"ש אביחי מנדלבליט "פרשת משפטים בושה" בדרכם לבית הכנסת ביום שבת (כאות מחאה נגדו תוך אזכור של פרשת השבוע, פרשת משפטים). שפיץ, עורכת דין שומרת מצוות, נעצרה לעיני ילדיה תוך שנאלצה לחלל שבת, ונחקרה באזהרה בחשד לפגיעה בפרטיות. בתגובה לפרסום מסר מנדלבליט כי לא התלונן, אם כי בעלה של שפיץ שמנדלבליט הוא שסימן למאבטחו לעצור אותה. שבוע לאחר פרסום האירוע סגרה פרקליטות המדינה את התיק הפלילי נגד שפיץ בגין היעדר אשמה, זאת לאחר שהיה פתוח במשך שמונה חודשים. נציב תלונות הציבור דוד רוזן קבע כי חקירת שפיץ הייתה משוללת יסוד, ובמרץ 2023 ניתן פסק דין נגד הפרקליטות והמשטרה בעקבות האירוע לפיצוי של 70 אלף ש"ח לטובת שפיץ.

בפברואר 2022, בעקבות פרסום של חסון שמשרד הביטחון הפסיק לאשר לצוללי ילת"מ אחוזי נכות אחרי שחלו בעקבות האימונים בנחל קישון המזוהם, שר הביטחון בני גנץ אישר הכרה בהם כנכי צה"ל, 22 שנים לאחר פרשת הקישון.

באותה שנה שודר ברשת 13 סרטה של חסון "קרב חייו", שבו היא מציגה תחקיר אודות תת-אלוף (מיל') גל הירש, מתקופת היבחרו לתפקיד מפכ"ל משטרת ישראל, דרך הסרת מועמדותו בעקבות חקירות בחשד לביצוע עבירות של טוהר המידות, סגירתן מפאת חוסר אשמה וחוסר ראיות, והגשת כתב אישום נגדו בגין עבירות מס. הסרט מתעד את התמודדותו של הירש לאורך התהליך, שנתפס מבחינתו ובתימוכין של בכירים, כסיכול המינוי באמצעות תפירת תיקים.

בעקבות מתקפת הפתע על ישראל (2023), פרסמה חסון בנובמבר של אותה שנה על אודות מצגת בשם "חומת יריחו" שהוכנה על-ידי המודיעין של אוגדת עזה והוצגה במאי 2022 בפני ראש אמ"ן אהרון חליוה ואלוף פיקוד דרום אליעזר טולדנו. במצגת מפורטת תוכנית לכיבוש יישובים ובסיסים בדרום הארץ. על-פי הכתבה, באוגוסט 2023 הוצגה גרסה מעודכנת של המצגת עם מידע מודיעיני נוסף שהצטבר באוגדה. ימים מספר לאחר כתבתה של חסון, פורסם מידע דומה ב"ניו יורק טיימס".

חסון זכתה במספר הוקרות על פעילותה העיתונאית:

• ב-1998 נמנתה עם זוכי אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל.
• ב-2009 הייתה האישה הראשונה שקיבלה את "אות מלכת המדבר להעצמה נשית".
• באוגוסט 2014 הוכרזה כמי שנבחרה לקבל את "אות אומ"ץ", בזכות הצטיינותה "בפעילות למען קידום זכויות האזרח, תיקון עוולות חברתיות וחשיפת מעשי שחיתות שלטונית".
• בשנת 2015 זכתה בהפרס הישראלי לביקורת התקשורת ע"ש אברמוביץ' מטעם האגודה לזכות הציבור לדעת. בנימוקי הוועדה נכתב כי חסון היא "עיתונאית הנאמנה למקצוע ולאמת גם כשזו איננה פופולרית או תקינה פוליטית בעיני גורמים מסוימים" אשר "מבטאת ביקורת על הצורה והתוכן של דיווחים מוטים או אינטרסנטיים בחלק מהמדיה הכתובה והאלקטרונית" ומפגינה בדיווחיה "מקצועיות, אומץ-לב ציבורי ונאמנות לעקרונות".
• בשנת 2017 זכתה בפרס "און לייף עושות שינוי" מטעם מגזין האקטואליה לנשים Onlife.
• בשנת 2024 זכתה בפרס ירושלים לתקשורת מטעם עיתון בשבע.
• מועמדות לפרס ישראל לתקשורת 2024

בין רשימות דירוג תקשורתיות, חסון דורגה על-ידי מגזין "גלובס" בין העיתונאים המשפיעים בישראל בשנים 2017, 2019 ו-2020, ובכלל הרשימות היא האישה הראשונה. הייתה גם האישה הראשונה ברשימת "100 המשפיעים בתקשורת" של העיתון. הופיעה במשך השנים ברשימת הנשים המשפיעות בישראל של מגזין "פורבס ישראל"; בשנת 2022 דורגה במקום ה-13, העיתונאית הראשונה ברשימה.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אילה חסון

•   אילה חסון, ברשת החברתית פייסבוק
•   אילה חסון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• תוכנית הרדיו של אילה חסון, באתר 103fm
•   קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם איילה חסון, באתר iCast‏, 23 באוקטובר 2011
• יורם יובל, שיחת נפש עם איילה חסון, הטלוויזיה החינוכית, 9 ביולי 2013
• לי-אור אברבך, ‏איילה חסון: "רמטכ"ל הוא פרה קדושה, אף אחד לא רוצה לגעת בו", באתר גלובס, 15 בינואר 2014
• דינה חלוץ, אילה חסון: "אני אדם מקצועי. לא קמה כל יום ואומרת 'בוקר טוב, אשה'", באתר Xnet‏, 15 באוקטובר 2014
• יונתן כיתאין, ‏"אני דומיננטית מדי ב'שישי' בערוץ 10? בגלל זה הביאו אותי", באתר גלובס, 2 בפברואר 2017
• אילה חסון‏, "אחרי פרסום הפרשה למעשה הודחתי מהחדשות. זה היה נורא", באתר וואלה!‏, 18 באפריל 2018
• אינטימי: "אני לא פוחדת להיחשף", באתר חדשות 13, 31 בדצמבר 2018
• נעמה לנסקי, "אם האמת שחשפתי על מכירת הצוללות המתקדמות לא היתה כל כך נוקבת, לא היו משתוללים כלפיי בצורה כזו", באתר ישראל היום, 4 באפריל 2019
• אמיר לוי, "אני מציבה מראה של אמת. זה חלק מהשליחות", באתר מידה, 30 בדצמבר 2022