אייל זמיר (נולד ב-26 בינואר 1966, ה' בשבט,
בתפקידו האחרון בצה"ל, שימש סגן הרמטכ"ל וקודם לכן מילא שורה של תפקידים בכירים ובהם מפקד פיקוד דרום, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, מפקד עוצבת געש, מפקד קורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים ומפקד חטיבה 7.
לידה | 26 בינואר 1966 (בן 58) אילת | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מדינה | ישראל | ||||||||
השכלה | אוניברסיטת תל אביב | ||||||||
| |||||||||
אייל זמיר כסגן הרמטכ"ל | |
לידה | 26 בינואר 1966 (בן 58) אילת, ישראל |
---|---|
מדינה | ישראל |
השכלה | אוניברסיטת תל אביב |
השתייכות | צבא הגנה לישראל משרד הביטחון |
תקופת הפעילות | 1984–2022 (כ־38 שנים) |
דרגה | אלוף |
תפקידים בשירות | |
| |
פעולות ומבצעים | |
האינתיפאדה הראשונה המערכה ברצועת הביטחון האינתיפאדה השנייה מבצע חומת מגן מלחמת לבנון השנייה מבצע עופרת יצוקה מבצע עמוד ענן מבצע צוק איתן מבצע שומר החומות מלחמת חרבות ברזל | |
עיטורים | |
אות מצטיין הרמטכ"ל | |
זמיר נולד וגדל באילת. הוא בוגר תיכון הגימנסיה העברית הרצליה ומחזור ט"ז של הפנימייה הצבאית לפיקוד בתל אביב.
זמיר התגייס לחיל השריון בשנת 1984. בשנת 1985 סיים קורס מפקדי טנקים בהצטיינות. בשנת 1986 סיים קורס קצינים בבה"ד 1, הוסמך כקצין שריון והיה מפקד מחלקה ומפקד פלוגה בחטיבה 500 ובחטיבה 460. כמ"פ, בתקופת האינתיפאדה הראשונה, פיקד על מוצבים ברצועת הביטחון בלבנון בלחימה כנגד ארגוני טרור. בשנים 1992–1994 שימש כקצין האג"ם של חטיבה 7 (בדרגת רב-סרן). מ-1994 ועד 1996 שימש כמפקד גדוד 75 בחטיבה 7 (בדרגת סגן-אלוף), כמג"ד פיקד על רכס "עלי-טאהר" והמוצבים "בופור" ו"דלעת" וביצע פעילות בט"ש ומבצעים ביהודה ושומרון.
ב-1996 היה למפקד קורס מפקדי טנקים (קמ"ט) בבית הספר לשריון. בתפקיד זה שירת עד 1997, אז יצא לשנת לימודים בבית הספר למלחמה בצרפת. בשנים 1998–2000 שימש כקצין אג"ם של עוצבת הפלדה. בשנים 2000–2002 היה ראש מחלקת תורת חיל שריון (תח"ש) במפקדת קצין שריון ראשי (מקשנ"ר), ושימש במקביל כמפקד חטיבה 656, חטיבת מילואים בפיקוד המרכז (בדרגת אלוף-משנה). החטיבה השתתפה בלחימה בגזרת ג'נין במבצע "חומת מגן", כמח"ט מילואים הוביל את חטיבתו בכיבוש העיר ג'נין במבצע לטיהורה ממחבלים ותשתיות טרור. בשנים 2002–2003 היה מפקד המרכז לאימונים טקטיים (מא"ט) במרכז הלאומי לאימונים ביבשה (מל"י), במקביל לתפקידו כמפקד חטיבת המילואים. בשנים 2003–2005 היה מפקד חטיבה 7, במסגרת תפקידו פיקד על הגזרה המרכזית ברצועת עזה והוביל מבצעים התקפיים כנגד ארגוני הטרור בגזרת העיר "ח'אן יונס" ומחנות המרכז. בשנים 2007–2009 שירת כמפקד אוגדה 143 (בדרגת תת-אלוף), ובמקביל פיקד על קורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים (קמ"פ-קמ"ג).
ביוני 2009 התמנה למפקד אוגדה 36 (עוצבת געש). בתקופתו השלימה האוגדה הסבה למערכת צי"ד. באוגוסט אותה שנה מונה לראש מטה זרוע היבשה. בנובמבר 2012 מונה למזכיר הצבאי (בדרגת אלוף) של ראש הממשלה. בתקופה זו ביצע צה"ל את מבצע "שובו אחים" ו"צוק איתן". ב-3 בספטמבר 2015 סיים את תפקידו כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה.
ב-14 באוקטובר 2015 נכנס לתפקידו כמפקד פיקוד הדרום. בשלהי כהונתו החלו העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה, והושם המיקוד על איתור וסיכול מנהרות התקפיות חוצות גדר ועל הקמת מכשול אינדקטיבי בגבול עם הרצועה והתמודדות עם הפגנות הטרור בגבול. ב-6 ביוני 2018 סיים את תפקידו כמפקד פיקוד הדרום.
ב-13 בדצמבר 2018 מונה לסגן הרמטכ"ל, תפקיד אותו מילא עד 11 ביולי 2021. בתקופתו כהונתו הוביל תהליכי בניין כח במסגרת תר"ש "תנופה", הוביל וגיבש את תפיסת ההפעלה כנגד "איראן" שאומצה על ידי הרמטכ"ל ושר הביטחון ושימש כסגן הרמטכ"ל במסגרת מבצע "שומר החומות". בנאום שנשא זמיר עם סיום תפקיד סגן הרמטכ"ל הוא ציין כי מדינת ישראל עשויה לעמוד בפני מערכה כבדה, ארוכה, רב-זירתית, משולבת באתגרי פנים, במתארי עורף-חזית ועומק. לשם כך, אמר זמיר, יש צורך ביכולת הכרעה, אורך נשימה, עתודה חזקה, יכולות טכנולוגיות מתקדמות, ומסה קריטית של איכות וכמות אנושית. בחודש מאי 2022, בעבודה שפרסם זמיר כעמית מחקר במכון וושינגטון למדיניות, הוא הצביע על שבעה עקרונות, הנדרשים לניצחון על איראן במערכה האזורית. בעבודה ציין זמיר את הצורך להכיר כי מדובר במערכה מתמשכת, רב-זירתית, ורב-תחומית, והדגיש את החשיבות הרבה לפעולה רב-ממדית, להחלשת יכולותיה ולפגיעה בשלוחותיה באמצעות הפעלת לחץ ישיר ועקיף עליהן. ב-13 ביוני 2022 הודיע שר הביטחון בני גנץ על תחילת התהליך לבחירת הרמטכ"ל ה-23 של צה"ל. זמיר היה מועמד לתפקיד, לצד הרצי הלוי ויואל סטריק. ב-17 ביולי הכריז גנץ כי צמצם את הרשימה להלוי וזמיר וב-4 בספטמבר הודיע כי בחר בהלוי לתפקיד.
זמן קצר אחרי מינויו של יואב גלנט לתפקיד שר הביטחון הוא בחר בזמיר למלא את תפקיד מנכ"ל משרד הביטחון, וב-1 בפברואר 2023 נכנס זמיר רשמית לתפקידו.
עם כניסתו לתפקיד הציג זמיר את יעדי הפעולה המרכזיים: אישור תקציב הביטחון, גיבוש תוכנית רב שנתית למשרד הביטחון ותמיכה בתר"ש צה"ל, הגדלת תקציבי המחקר והפיתוח ובחינת הקמת התארגנויות חדשות במפא"ת ובכלל כך דגש לנושאי AI ורובוטיקה, קידום היצוא הביטחוני, קידום תוכנית שוה"ם 4 לפינוי מחנות צה"ל נוספים ממרכז הארץ, המשך רפורמת "נפש אחת", הרחבת הדיגיטציה במשרד הביטחון, צמצום בירוקרטיה ושיפור השירות לציבור.
זמיר הוא בוגר פו"ם והמכללה לביטחון לאומי, בעל תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני מאוניברסיטת חיפה. בוגר הקורס לניהול מאוניברסיטת וורטון בפילדלפיה ובוגר Ecole Militaire בפריז, צרפת. בשנת 2021 יצא לשנת מחקר במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון שבארצות הברית. במסגרת לימודיו פורסמה עבודתו על גיבוש תפיסת הניצחון ועקרונות פעולה במערכה האזורית נגד איראן ושלוחותיה במזרח התיכון.
זמיר מתגורר ברמות השבים, נשוי לאורנה, לשעבר דוברת וסמנכ"לית עיריית הוד השרון, והם הורים לשלושה ילדים. לבנו אורי, אשר שירת כקצין בחיל השריון, הוענק אות מצטיין הרמטכ"ל ביום העצמאות ה-73 למדינת ישראל, ולבתו רוני הוענק אות מצטיינת מערך היח"ש.
מכּתביו:
אייל זמיר – תבניות ניווט | |
---|---|
|
This article uses material from the Wikipedia עברית article אייל זמיר (קצין), which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.