מתווה הגז: תוכניות הממשלה לגבי רגולציה במשק הגז הטבעי בישראל.

השם הרשמי של ההחלטה היה: "מתווה להגדלת כמות הגז הטבעי המופקת משדה הגז הטבעי תמר ופיתוח מהיר של שדות הגז הטבעי לווייתן, כריש ותנין ושדות גז טבעי נוספים". ב-27 במרץ 2016, פסל בג"ץ את המתווה בגרסתו הראשונה. ב-22 במאי 2016 הממשלה העבירה שוב את ההחלטה עם שינויים ב-"סעיף היציבות", הסעיף שמשך את עיקר ההתנגדות של בג"ץ. שתי חברות, "נובל אנרג'י" ו"דלק אנרגיה", החזיקו ברוב הזכויות בארבעת שדות הגז "תמר", "לווייתן", "תנין" ו"כריש".

המתווה עורר פולמוס פוליטי ומחאה ציבורית שהתבטאו בין היתר בסדרת הפגנות ברחבי ישראל ובעתירות לבג"ץ. לפי הממשלה, המתווה נועד לקדם פיתוח מהיר של המאגרים, להזרים הכנסות ממסים למדינה, לתרום לביטחון אנרגטי ולביטחון המדינה ולשפר את יחסי החוץ של ישראל. המתנגדים למתווה טענו שתנאי אסדרת משק הגז המקוריים, שלפיהם הונפקו הרישיונות, איפשרו פיתוח כלכלי של המאגרים, וגם אם לא, לאור אי עמידת הזכיינים בתנאי האסדרה, תגובת הממשלה הייתה צריכה להיות פסילת הרישיונות ולא הענקת הטבות שוות מיליארדים. כמו כן, נטען כי אם תנאי המתווה יתממשו, יסתברו הוצאות ציבוריות מיותרות של עשרות ואולי אף מאות מיליארדי שקלים, שהיו נחסכות אם הרישיונות היו מונפקים מחדש דרך מכרזים. בנוסף נטען שהפטורים שהוצעו במתווה מהחוקים השונים ניתנו ללא סמכות משפטית ואם יתממשו יפגעו בעצמאותו של הדרג המקצועי בממשלה.

הממונה על ההגבלים דיויד גילה פרש מתפקידו כמחאה. יו"ר רשות החשמל אורית פרקש-הכהן פרסמה דוח על הנזק שייגרם לציבור מחוסר פיקוח על מחיר הגז.

למרות הסכמתו למתווה, התפטר שר הכלכלה אריה דרעי ממשרד הכלכלה בנימוק שהוא אינו רוצה להיות אחראי על אישור הפטורים לחוק ההגבלים העסקיים, כפי שנדרש בפרק הראשון של המתווה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו לקח על עצמו את הסמכויות של שר הכלכלה, וב-17 בדצמבר 2015, לאחר התייעצות עם ועדת הכלכלה של הכנסת כנדרש בחוק, הוא אישר את הפטורים להגבלים עסקיים, בניגוד להמלצת הוועדה.

  ערך מורחב – גז טבעי בישראל

בשנת 1999 התגלה מאגר הגז הראשון של ישראל, "נועה", שהיה גם התגלית הראשונה מבין התגליות מול חוף אשקלון של "שותפות ים תטיס". "מרי B", המאגר הגדול של השותפות, התגלה ב-2000 וסיפק גז לישראל בין השנים 2005 עד ל-2012. קריסת המאגר ב-2012 גרמה להפסד של כ-5 מיליארד ש"ח לציבור (ייתכן כי בגלל רשלנות של המפעיל).

מאגר "תמר" התגלה בראשית 2009 והתחיל לספק גז טבעי באפריל 2013. בעלי זכויות רישיון תמר הם: "חברת נובל אנרג'י מדיטרניאן", "דלק קידוחים", ו"ישראמקו", ובעבר גם "אבנר חיפושי נפט". מאז תגלית "תמר", התגלו מאגרי גז בשטחים של עוד שבעה רישיונות, אבל אף אחד עוד לא פותח. מאגר "לווייתן", הגדול מבין כולם, התגלה בסוף 2010. זכייני רישיונות "לווייתן" הן חברת "נובל", "דלק קידוחים" ו"רציו", ובעבר גם "אבנר". חברת "נובל" ו"דלק קידוחים" הן גם השותפות ברישיונות של מאגר "תנין", שהתגלה בפברואר 2012, ושל מאגר "כריש", שהתגלה במאי 2013. לגבי שלושה מאגרי גז קטנים יותר שהתגלו בשטחי ישראל "דלית", "דולפין", ו"שמשון", גודלם מטיל בספק את כדאיות הפיתוח.

סך כמות הגז שנמצאת ברישיונות "תמר", "לווייתן", "כריש" ו"תנין" הוערך לפי הזכיינים בטווח של בין 730 לבין 1180 מיליארד מטר מעוקב (BCM). משרד האנרגיה מעריך את הטווח כבין 610 לבין 890 BCM. לפי הגאולוג יוסי לנגוצקי, סקרים סייסמיים שבוצעו בכל שטחי ישראל מראים שלא יהיו עוד תגליות גדולות, אלא אולי עוד כמה קטנות.

הרישיונות לחיפושי גז ונפט חולקו עד ל-2016 ללא מכרזים ותמורת סכומים קטנים על ידי הממונה על הנפט במשרד האנרגיה והמים. לממונה יש ועדה מייעצת, מועצת הנפט, שישיבותיה חסויות והחלטותיה מפורסמות בדרך כלל באיחור של חודשים ולפעמים אפילו שנים. לפי תביעה שהוגשה נגד משרד האנרגיה ב-2015, שיטת חלוקת הרישיונות נועדה לשרת את האינטרסים של מקורבים. חוק הנפט, שלפיו חולקו הרישיונות, מתיר חלוקת רישיונות ללא מכרזים אבל גם מטיל חובות נוקשות על הזכיינים. לפי פעילים חברתיים הכשל העיקרי במשק אינו שיטת החלוקה אלא היעדר אכיפת החובות.

ב-2015 הופק ממאגר "תמר" כ-8.3 מיליארד מטר מעוקב (BCM) גז טבעי, שרובו סופק לחברת החשמל לישראל ולחברות חשמל פרטיות, ובכך הווה מקור הדלק ליצור כ-50% מהחשמל שנצרך בישראל. לפי נתוני חברת החשמל, כ-2.5% מהחשמל ב-2015 הופק מאנרגיה סולרית, וכ-45% מפחם. עלות הפחם לחברת החשמל ב-2015 היה כ-12 אג' לקוט"ש לעומת הגז הטבעי שעלה כ-19 אג' לקוט"ש. בתום 2015 העתודות המוכחות במאגר "תמר" היו 185 BCM, וסך ההתחייבויות העתידיות למכירת גז למשק המקומי עמד על 167 BCM.

המתווה כלל תשעה פרקים שפירטו את כוונות הממשלה לגבי ניהול משק הגז הטבעי. הפרק הראשון הכיל קבוצה של חמישה פטורים לחוק ההגבלים העסקיים שהממשלה הציעה לאפשר לזכייני רישיון "לווייתן". סעיפים בהמשך המתווה הציעו לזכייני רישיונות "לווייתן" ו"תמר" פטורים מחובות מסוימות שקבע המחוקק בחוקים האלה: חוק הנפט, חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, חוק משק הגז הטבעי וחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע. הפטורים לחוק ההגבלים העסקיים ניתנו על סמך סעיף 52 בחוק, שמאפשר לשר הכלכלה לתת פטורים להסדרים כובלים מטעמים של מדיניות חוץ וביטחון המדינה. בתמורה לפטורים אלה, החברות התחייבו לפתח את מאגר "לווייתן" ולהתחיל באספקת גז טבעי תוך 48 חודשים ממתן הפטורים לפי סעיף 52.

פטורים להגבלים עסקיים

בפרק הראשון במתווה (סעיף ב'), נקבע ששר הכלכלה יפעיל את סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, שעל פיו: "השר רשאי, לאחר התייעצות עם ועדת הכלכלה של הכנסת, לפטור הגבל עסקי מהוראות חוק זה, כולן או מקצתן, אם הוא סבור שהדבר דרוש מטעמים של מדיניות חוץ או ביטחון המדינה". המתווה הציע לזכייני חזקת לווייתן את חמשת הפטורים הבאים להוראות חוק ההגבלים:

1. פטור מהסדר כובל "שנוצר על פי עמדתו של הממונה על הגבלים, כתוצאה מרכישת הזכויות בהיתר רציו-ים על ידי דלק ועל ידי נובל". לפי הממשלה, עיכוב במתן פטור זה מאז 2011 הוביל לעיכוב פיתוח מאגר "לווייתן".
2. פטור מהסדר כובל שייווצר אם הזכיינים ישווקו את הגז במשותף.
3. פטור מהסדר כובל שייווצר אם הזכיינים ישווקו את הגז לייצוא בלבד (זאת אומרת, נמנעים מלשווק לשוק המקומי).
4. פטור מכל הסדר כובל שהזכיינים יכולים לקבוע עם לקוחות עד 2025.
5. פטור עד 2025 מכל הוראות החוק שנועדו למנוע פגיעה בציבור, ובפרט פטור מסעיף 30 שקובע:

"ראה הממונה כי כתוצאה מקיומו של מונופולין או מהתנהגותו של בעל מונופולין, נפגעת התחרות בעסקים או נפגע הציבור, רשאי הוא לתת לבעל המונופולין הוראות בדבר הצעדים שעליו לנקוט כדי למנוע את הפגיעה."

הפטורים להגבלים עסקיים היו מותנים בתנאים הבאים:

• על "נובל אנרג'י" ו"דלק אנרגיה" למכור את רישיונות "כריש" ו"תנין". על החברות למכור את הרישיונות תוך 14 חודשים, אחרת נאמן יתמנה למכור אותם, כאשר הנאמן ייבחר מתוך רשימת מועמדים ש"נובל" ו"דלק" יכינו. התנאי של מכירת "כריש" ו"תנין" לכאורה מבטל את סמכות הממונה על הנפט לפסול רישיונות כשזכיינים לא עומדים בחובת הפיתוח, שנקבע לפי סעיפים 55, 24 ו-29ג לחוק הנפט. לפי המתווה: "הזכויות האמורות [זאת אומרת הרישיונות] לא יוחזרו למדינה לפני העברתן לידי קונה במסגרת הסדר זה."
• בתוך 6 שנים מחתימת המתווה, על "דלק אנרגיה" למכור את החזקותיה בשדה הגז "תמר", ועל "נובל אנרג'י" לדלל את החזקותיה ל-25%.
• איסור להגביל לקוחות מלקנות בבלעדיות או להגביל לקוחות מלמכור גז בשוק משני, עד לרף מסוים.
• בחוזים יתאפשר ללקוחות להפחית במועדים מסוימים את כמות הרכישה או לקצר את תקופת הרכישה מבלי שישונו התנאים לרעתו.

בעוד שהממשלה הציגה את תנאי מכירת ההחזקות כהישג ציבורי למען "פירוק המונופול", מתנגדים למתווה טענו שמכירת ההחזקות לא נועדה לייצר תחרות אלא נועדה לאשר לחברות "אקזיט חלומי". לפי המתנגדים, מכירת ההחזקות ללא פיקוח על המחיר רק תגרום לקיבוע מחיר הגז הגבוה.

"נובל" מכרה חלק מהחזקותיה למשקיעים מוסדיים ב-2017, ובתחילת 2018 מכרה 7.5 אחוז נוספים ממאגר "תמר" לחברת "תמר פטרוליום" ובכך הגיעה לאחזקה הנדרשת ממנה על פי המתווה (25 אחוזים).

פטור מחובת הפיתוח

בסעיף ג' למתווה הממשלה הודיעה על כוונות הממונה על הנפט לא לדרוש סיום פיתוח "לווייתן" עד ל-2019, כאשר סעיף י' למתווה הבהיר אפשרות של עיכובים נוספים אם תהיה השקעה מסוימת. אישור דחיית פיתוח "לווייתן" הצטרף לאישור דחיית פיתוח השדות הקטנים "כריש" ו"תנין", אישור שהשתמע מההסדר במתווה לגבי מכירת הזכויות בהם. האישורים היוו פטור לחובת הפיתוח שנקבעת בחוק הנפט, וגם למועד הפיתוח שנקבע בשטרי חזקות "לווייתן". לפי הכתב אבי בר-אלי, "מתווה הגז נועד למעשה למנוע ממונופול הגז את איבוד מאגר "לווייתן", היות שאפסו סיכוייו לפתחו במועד."

לפי סעיפי 18, 24, ו-29ג לחוק הנפט, זכיין חזקה (או רישיון) חייב להביא שדה למצב מוכנות להפקה תוך 3 שנים מעת תגלית, כך שההפקה תוכל להתחיל תוך 60 יום מיום דרישת ההפקה על ידי שר האנרגיה. החוק לא מקנה סמכות לגוף ממשלתי לאשר דחייה לחובת המוכנות.

החלטה 442 של הממשלה ב-2013, לאימוץ המלצות ועדת צמח, הייתה מבוססת על התפיסה שהפיתוח יתחיל מייד לאחר ההחלטה. אף צוין בדוח הוועדה: "דחיית פיתוח שדה לווייתן בשנה אחת תביא...לאיבוד הכנסות ישירות של המדינה בהיקף של 400 עד 700 מיליון דולר..."

פטור מפיקוח מחירים

סעיף ד' הציע פטור מפיקוח מחירים שנקבע לפי חוק הפיקוח. לפי נוסח סעיף ד', למשך "תקופת המעבר" הממשלה לא תפעיל את סמכותה לפקח על המחיר או על רווח הזכיינים, כל עוד הזכיינים מציעים ללקוחות חדשים מחירים דומים לאלה שנקבעו עד אז, עם שלוש אפשרויות של הצמדה. הפטור מתנגש עם סמכות השר להטיל פיקוח לפי סעיפים 6 ו-12 לחוק הפיקוח וגם עם חובת הפיקוח לפי חוק משק הגז סעיף 93:

93. גז שימכור ספק גז טבעי ליצרן חשמל פרטי כהגדרתו בחוק משק החשמל, הוא מצרך שחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, תשנ"ו-1996 (להלן - חוק הפיקוח), חל עליו, ורמת הפיקוח שתחול עליו תהיה קביעת מחירים לפי פרק ה' לחוק הפיקוח.

לפי המתווה, "תקופת המעבר" תסתיים כשחברת "דלק" תמכור את כל זכויותיה במאגר "תמר" ו"נובל" תדלל את החזקותיה ב"תמר" מ–36% ל–25%, ולא מאוחר מדצמבר 2021. בינתיים, רשות הגז הטבעי מפרסם כל רבעון מחירון גז עבור לקוחות חדשים.

פטור מהעדפת אספקה למשק המקומי

סעיף ה' הציע שינויים בהחלטת הממשלה 442 לאימוץ מסקנות ועדת צמח. בהחלטה 442 נקבע שאישורי יצוא יינתנו בהתאם לכמות הגז הקיים במאגרים שפותחו או עומדים להיפתח (לפי אומד סטטיסטי שנקרא "2P" בתעשיית הנפט). בהחלטה החדשה, נקבע שאישורים יינתנו לפי כמות הגז שהתגלה, גם אם סיכוי הפיתוח של חלק מהמאגרים קטן (אומדן "2C"). בנוסף, הוחלט לאשר לזכייני "תמר" לייצא מייד, ולא לחכות לפיתוח מאגר "לווייתן". בנוסף, נמחק מהחלטת 442 סעיף 2, שקבע "להטיל חובה על בעלי חזקת "תמר" בהקמת צנרת "ממאגר תמר לאזור אשקלון לרבות מתקן טיפול לגז טבעי, ולקבוע כי מאגר מרי B יהיה מאגר אחסון פעיל". סעיף י.5.ג למתווה מוסיף שלא יהיו עוד שינויים בהחלטת 442, אף על פי שהחלטה 442 בעצמו קבעה שהממשלה תבחן מחדש את כמות הגז שניתן לייצא כעבור חמש שנים. לפי הקביעה הזאת בג"ץ דחה עתירות נגד ההחלטה ב-2014 בטענה שההחלטה לא פגעה בעדיפות האספקה למשק המקומי שנקבעה בסעיף 33 לחוק הנפט.

פטורים ממיסים

סעיף ו' למתווה (יחד עם נספח ב') הציע שינויים בנוגע למיסים שידרשו החברות לשלם. השינויים כללו: ראשית, אישור לחישוב 50% מעלויות הקמת צינור נוסף מ"תמר" לחוף כ"השקעה הקמה", השקעה שמתקזזת במלואה מול מס רווחי הנפט; שנית, אישור לחישוב המס על יצוא לפי מחיר המכירה בפועל, ולא לפי המחיר הממוצע במשק המקומי (כפי שנקבע בחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע), בתנאי שהמחיר הוצע ללקוחות חדשים במשק המקומי "בכפוף לקיבולת המערכת". לפי פרופ' אילן בנשלום מהפקולטה למשפטים של "האוניברסיטה העברית", "נראה כי המדינה וחברות הגז מצפות שהמורכבות הזאת תגרום לכך שחוסר החוקיות הזועק של ההחלטה המקדמית יעבור מתחת לרדאר." סעיף ו' גם התייחס לחיבור אסדת "תמר" ישר למצרים, חיבור מנוגד לחוק משק הגז עד להוספת סעיף 10א לחוק במסגרת חוק ההסדרים לתקציב 2015–2016. (עד לשינוי החוק, ספק גז היה חייב לייצא דרך צנרת של "נתגז", קביעה שנועדה לאפשר הפניית יצוא למשק המקומי בעת הצורך.)

בסעיף 3.ה לנספח, הממשלה הודיעה על כוונתה להעביר במסגרת חוק אזורים ימיים הבטחת פיצויים על נזק ישיר בשל פעולות מלחמה ואיבה.

סעיף היציבות המקורי

בגרסת המתווה הראשונה, סעיף י' שנקרא "סעיף היציבות" הציע כמה היבטים של סביבה רגולטורית יציבה. נקבע שהממשלה לא תיזום חוקים לשינוי מהותי במיסוי רווחי הזכיינים במשך 10 שנים, "חוץ מסגירת פרצות מס ובהבהרת הדין הקיים". (ההסתייגות מתייחס לשינוי שבוצע לאחר מכן בהגדרת "יחסים מיוחדים" בחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע.) סעיף י.5.ג למתווה קובע שלא יהיו עוד שינויים בהחלטת 442.

בהתייחס לסעיף היציבות בדיון בבג"ץ, בא כוח המדינה, עו"ד הנר הלמן טען שממשלה חדשה תוכל לשנות את מתווה הגז - אבל תשלם פיצויים, והוסיף שגם בלי המתווה המדינה חשופה לתביעות פיצויים. תומכים במתווה, כמו חבר כנסת יואב קיש טענו שהבטחת יציבות אינו נדיר כשמדובר בפרויקטי תשתיות.

מתנגדים למתווה טענו שהבטחת פיצויים לפרויקטי תשתיות כמו כביש 6 נקבעה כחלק מהסכם שגובש לפני מתן זכויות ביצוע ליזם, כאשר האישור התקציבי לפרויקט, כולל הבטחת פיצויים, נקבעה בחקיקה. עוד טוענים שאין לממשלה סמכות לקבוע הסדרי תקציב ופיצויים ללא הסמכת חקיקה. אחרי שבג"ץ רמז ב-3 בפברואר 2016 כי לא יכשיר את סעיף היציבות, כתב "דה מרקר" אלי בר אלי טען שהסעיף השיג את מטרתו, "להסיט את האש לברור מאליו במקום להניח על השולחן את השאלות המקצועיות והקשות באמת סביב רכיבי מתווה הגז".

סעיף היציבות המתוקן

תניות יציבוּת הן תניות המגבילות את שיקול הדעת שיהיה לרגולטור, במשך תקופה מוגדרת מראש, לערוך שינויים רגולטוריים במישור השלטוני. נוסחו החדש והמתוקן של סעיף היציבות היה מרוכך יותר מן הנוסח המקורי, ואימץ את המלצתם של כמה מן השופטים בבג"ץ מתווה הגז להחליף את תניית היציבות בתניית פיצויים: "אם יהיו שינויים בחקיקה שהם מהותיים בעיני המשקיע הסביר, בשיעור חלקו המרבי של הציבור ברווחים של בעלי הזכויות בחזקות (שיעור ה-government take), הממשלה תבחן בחיוב גיבוש פתרונות לקיום הכדאיות הכלכלית המקובלת בפרויקטים דומים בענף בעולם להשקעות שבוצעו לשם פיתוח החזקה...".

יתר סעיפי המתווה

• סעיף ז': הסדרת חזקות "כריש" ו"תנין"
• סעיף ח': צעדים שיינקטו לפיתוח מאגר "תמר דרום". "תמר דרום" גולש מעבר לגבולות החזקה, ולכן הממשלה דורשת שהמדינה תשתתף ברווחים שיצטברו מהפקת הגז, זאת אומרת ברווחים מעל רמת הרווחים הנדרשת כדי להצדיק את הפיתוח (במילים אחרות, מדובר בחלוקת הרווחים המונופוליסטיים שיצטברו בגלל חוסר פיקוח על המחיר).
• סעיף ט': תוכן מקומי.

מחיר הגז וטענות לגבי השפעת המתווה על יוקר המחיה

בתחילת אוגוסט 2015, ערב אישור המתווה על ידי הממשלה, פרסמה רשות החשמל מסמך שהתייחס להשפעת המתווה על יוקר המחיה. לפי הדו"ח, "הישראלים ייקנסו ב-7.3 מיליארד שקל...אם יאושר - החשמל יתייקר ב-6%, והגז ב-30%". הערכת הרשות הייתה שהמשך המדיניות של אי פיקוח על המחיר ועל תנאי הצמדת המחירים עמד לעלות לחברת החשמל לבד כ-13.5 מיליארד שקל. לפי המסמך, "ככל שהמתווה הממשלתי לא יבטיח כי הסכמי הגז החדשים במשק לא ימשיכו להתבסס על מנגנוני הצמדה חריגים, וככל שלא ימנע התחייבויות עודפות לרכישת כמויות גז – תונצח עלייה עקבית ודאית של מחירי הגז לציבור...בלא כל הצדקה כלכלית".

המסמך גם התייחס למנגנון שהוצע במתווה להגברת התחרות. "קביעת המחיר של חוזים חדשים לפי ממוצע הכנסות "תמר" כיום, תביא לכך ששווי המאגרים שיימכרו יתומחר לפי מגמת המחירים הקיימת. כתוצאה מכך, ספקי גז חדשים אשר ייכנסו לשוק יתקשו להציע מחירים נמוכים יותר בעתיד", הזהירה הרשות. "קביעת מחיר ראוי להסכמי הגז עד למכירת מאגרי "כריש"-"תנין" היא זו שתייצר מנוף הכרחי להורדת מחירי הגז במשק, במועד הפחתת הכמויות בהסכמי היצרנים הפרטיים ובמועד פתיחת המחיר בהסכם חברת החשמל המתוכנן לסוף העשור. בנוסף, אם אכן ייקבע מחיר נמוך יותר להסכמים החדשים בשוק – מכירת "כריש"-"תנין" תתבסס על מחיר גז נמוך בעד 20% בסוף העשור. כך, הספקים שירכשו את המאגרים יוכלו להציע מחירי גז נמוכים במועד פתיחת ההסכמים מבלי לפגוע בהחזר ההשקעה". לפי גורמים בתקשורת, פרסום המסמך הוביל להדחתה של יו"ר רשות החשמל אורית פרקש-הכהן. בפועל, מכירת ההחזקות ב"כריש" וב"תנין" לחברת "אנרג'יאן" היוונית בדצמבר 2016 כללה זכאיות השותפויות לתמלוג ממכירות גז/קונדנסט מהמאגר בגובה של עד 8.25% (לאחר תחילת תשלום היטל ששינסקי) עלות שגם תיפול על הצרכן.

ממשלת ישראל, בתגובת המדינה לבג"ץ, הודתה שאם מחיר הגז ממאגר "תמר" היה מחושב לפי עלות ההפקה שלו, בתוספת תשואה סבירה ליזמים - הוא היה נמוך יותר (לדוגמה: 3.7 דולרים במקום 5.4 דולר ליחידת חום). לפי התגובה לבג"ץ, הממשלה נמנעה מלהורות על הפחתת מחיר הגז מחשש להשלכות רוחביות של הטלת פיקוח מחירים — ולא מכיוון שמצאה כי פיקוח כזה אינו מוצדק. החשש העיקרי של משרדי הממשלה היה שקביעת מחיר גז נמוך תפגע בסיכויי פיתוחם של מאגרי גז נוספים, שלא יוכלו להתמודד עם התשואה הגבוהה יחסית של מאגר "תמר".

דוחות הזכיינים ברישיון "תמר" ל-2015 הציגו הכנסות של כ-1.6 מיליארד דולר וסך רווחים של כ-730 מיליון דולר, תשואה שנתית של כ-25%. לפי השר להגנת הסביבה אבי גבאי, רווחי השותפים השנתיים כוללים רנטה מונופוליסטי של כשני מיליארד ש"ח.

היעדר יתירות

סיכון המלווה את משק הגז הטבעי בישראל הוא היעדר חלופות בשרשרת ההספקה. נזקי היעדר חלופות הומחשו בשנת 2011, כאשר חבלה חוזרת ונשנית בצינור הגז הערבי, שהוביל גז טבעי ממצרים לישראל, הביאה להפסקת ההספקה של גז זה, ואילצה את חברת החשמל להשתמש במשך כשנתיים בדלקים יקרים ומזהמים יותר. מאז 2013 מבוססת הספקת הגז למשק הישראלי בעיקר על ידי צינור בודד ממאגר "תמר". פגיעה או תקלה במאגר זה תביא להשבתה של הספקת הגז ותפגע במשק כולו.

לפי תומכי המתווה, המתווה נועד לעודד פיתוח מאגרים ובכך לפתור את בעיית חוסר היתירות. לפי מתנגדים, סעיפי המתווה שמאשרים דחיית פיתוח מאגרים וויתור על צינור נוסף מ"תמר" גם דוחים את השגת כמות החלופות הנדרשת. לפי החלטת הממשלה משנת 2013 יש לשמור את "תמר" כמאגר אסטרטגי למשק הישראלי, ולאסור ייצוא ממנו עד להתחלת ההפקה ממאגר "לווייתן" וחיבורו למשק הישראלי. לטענת מתנגדי המתווה, האישור במתווה ליצוא מ"תמר" לפני פיתוח "לווייתן" דווקא מוריד את הסיכוי ש"לווייתן" יפותח בזמן הקרוב.

בפסיקת בג"ץ שפסלה את המתווה, השופט אליקים רובינשטיין ציין: "לבסוף... יש לייחס חשיבות למחלוקת שהנושא מעורר בקרב חלקים נרחבים בציבור. אלפים גדשו את הרחובות, על מנת להביע את מחאתם כנגד ההסדר המתגבש; הכנסת – הרשות הנבחרת – היא המקום בו קולם יכול להישמע, באמצעות הנציגים להם בחר העם לתת את קולו; אף בכך יש כדי להדגיש את החשיבות שנושא זה יבוא בשערי הרשות המחוקקת, לשם חקיקה ראשית."

השפעות "נובל אנרג'י" ואיום תביעות בינלאומיות

בשל מעורבותה של החברה האמריקאית "נובל אנרג'י" בקידוחים, מופעל לחץ לאישור מתווה הגז מצד גורמי ממשל בארצות הברית. כך נחשף לדוגמה כי שגרירות ארצות הברית שלחה מסרונים לחברי כנסת ערבים לתמוך במתווה הגז בכנסת. מתנגדים למתווה גם טוענים שהבטחות במתווה חושפים את ישראל לתביעות בינלאומיות. הממשלה טוענת שקיום המתווה יסיר איום תביעות.

השפעות ייצוא הגז

לפי טענות ראש הממשלה, שגובו על ידי מספר חוות דעת של משרדי הממשלה שפורסמו ב-2015, המתווה היה מאיץ את הייצוא למדינות האזור ולאירופה, ובכך היה משפר את יחסי החוץ של ישראל ומחזק את מעמדה. מתנגדי המתווה טוענים כי ייצוא גז לא בהכרח משפר את היחסים, ויצוא כמות גדולה עלול לגרום לנזק ביטחוני, מדיני, וכלכלי בעתיד. לפי פרופסור ברנדה שפר, אין ולו דוגמה אחת לכך שהקמת תשתיות אנרגיה קידמה שלום בין מדינות מסוכסכות, יתר על כן, סכסוכים הנוגעים להפקה, יכולים להשפיע לרעה על יחסים של שתי המדינות. לדוגמה הפסקת הזרמת הגז המצרי לישראל ב-2012 הובילה לסכסוך המשפטי, והודעה של מצרים שלא תשלם פיצויים.

בהיבט הכלכלי, משרד הכלכלה ניתח את כדאיות היצוא תחת הנחות שונות וקבע שברוב התרחישים עדיף למדינה לשמור על רוב הגז לשימוש מקומי מאשר לייצא את הגז ובעתיד לייבא דלקים תחליפים במקום הגז שאזל. מיכאל שראל העיד: "מעל 200 BCM לא קבלנו בשום תרחיש סביר. נגד המתודולוגיה לא הועלתה למעשה שום טענה. דברנו על זה עם הרבה כלכלנים במועצה הלאומית לכלכלה, בבנק ישראל, במשרד האוצר ובמקומות אחרים. המתודולוגיה עצמה לא שנויה במחלוקת".

מספר חודשים לפני פרסום חוות דעת הממשלה ב-2015, חידשו המצרים את החיפושים אחר גז טבעי לאחר הפסקה של מספר שנים, והדבר דווח בעיתונות העולמית. למרות זאת דוחות הממשלה לא הזכירו את החיפושים האלה ואת ההשלכות האפשריות שעלו מהם. חודשיים לאחר פרסום דוחות הממשלה התגלה מאגר גז "זוהר" מול חופי מצרים. התנועה לאיכות השלטון העלתה תהיות באשר למקצועיות חוות הדעת של הממשלה על סמך כך שאין אזכור לאפשרות זו. במצרים נמצאים מפעלים להנזלת גז שאינם בשימוש, שיכולים לשמש לצורך ייצוא גז ישראלי לאירופה ואסיה. גילוי מאגר "זוהר" מטיל ספק על תוכניות יצוא גז מישראל למצרים.

במסגרת השימוע על מתווה הגז מספר עמותות חברתיות טענו כי הגברת הייצוא תפגע בביטחון האנרגטי של ישראל. הפורום המשפטי למען ארץ ישראל הוסיף כי אף כי אינה מתנגדת לייצוא למדינות השכנות, ייצוא כמות נכבדת על חשבון הדורות הבאים מהווה מכה קשה למדינה.

ב-2014, השר גלעד ארדן הביע חשש כי יצוא כמות גדולה עלול לפגוע בעתיד בביטחון ובמעמדה המדיני של מדינת ישראל. לדברי ארדן, עבודת ועדת צמח לא התחשבה מספיק בבעיות גאו-פוליטיות שעלולות להתפתח בטווח הארוך. עמדה דומה הציג ג'ון הופמייסטר, לשעבר נשיא חברת האנרגיה "של".

ב-2013 ועדת צמח טענה שהבטחת כמויות יצוא הייתה חיונית להבטחת כדאיות פיתוח מאגר "לווייתן". בדצמבר 2015, התפרסמו כתבות על תוכניות מגירה של זכייני "לווייתן" לבצע פיתוח מצומצם שתכסה את צורכי המשק המקומי ואינו מסתמך על יצוא.

הצעות חלופיות למתווה הגז

מספר חלופות הוצעו למתווה הגז. אחת הוצעה בידי השר להגנת הסביבה אבי גבאי, שנייה הוצעה בידי "מטה מאבק הגז", הצעה נוספת הוצעה בדיוני וועדת הכלכלה בידי אמנון פורטוגלי. ארגונים חברתיים גם העלו הצעות, כמו מגמה ירוקה והעמותה לכלכלה בת קיימא. ההצעות מנו את הבעיות והמלצותיהם בנוגע למתווה.

הפגנות נגד מתווה הגז

לאחר הגשת עקרונות המתווה לממשלה על ידי צוות קנדל, התחילה התארגנות ציבורית נגד המתווה עם הפגנות ברחבי המדינה, שהגיעו לשיא ב-14 בנובמבר 2015 כאשר הפגינו יותר מ-10,000 איש נגד מתווה הגז בכיכר הבימה בתל אביב. בכמה מההפגנות, פעילים נעצרו על ידי המשטרה.

חוק הנפט

חיפוש והפקה של גז טבעי בישראל מוסדרים באמצעות חוק הנפט, התשי"ב-1952. (המושג "נפט" בחוק זה כולל גם גז.) השופט חשין תיאר את החוק במילים אלה:

"עיון בחוק הנפט – לכל אורכו ובכל הוראה מהוראותיו – יגלה לנו מערכת איזונים עדינה ומורכבת בין זכויות המחפשים לבין החובות המוטלות עליהם...וכך היא מערכת הזכויות והחובות: הזכות לחפש ולהפיק נפט (סעיף 25); הזכות לעסוק בנפט ובמוצריו (סעיף 34); הזכות כי יופקעו עבורו או יוחכרו לו מקרקעין (סעיפים 40 ו-41) ועוד 'זכויות נוספות'.... מנגד ניצבות חובותיו של בעל-חזקה, ובהן: החובה להפיק נפט תוך פרקי-זמן מוגדרים (סעיפים 29(ב) ו-29(ג)); החובה להפיק נפט ולשווקו (סעיף 31); החובה להפיק לתצרוכת ישראל (סעיף 33) – והכול בשקידה ראויה (סעיף 75). הנה הן זכויות; הנה הן חובות; גם-אלו גם-אלו". (בג"ץ 5812/00 (Samedan Mediterranean Sea (2001)

סעיף 29ג קובע את חובת הפיתוח כחובת הכנת מאגר להפקה תוך שלוש שנים מעת קבלת חזקה. סעיף 24 קובע שכל חובות בעל חזקה מוטלות על זכיין רישיון מיום הגעתו לתגלית. (לדוגמה, לפי החוק מאגר "לווייתן" שהתגלה בסוף 2010 היה צריך להיות מוכן להפקה כבר בסוף 2013.) בדיון בכנסת ב-1952 לקראת אישור החוק, חבר כנסת מיכאל חזני הסביר את הרקע לחובת הפיתוח: הפרקטיקה במקצוע… מראה שיש חברות שמשתדלות להשיג זיכיון לא כדי לנצלו, אלא כדי לשמרו כרזרבה לעתיד לבוא, או כדי למנוע מהמתחרה את ניצולו. אין אנו יכולים להרשות לעצמנו דבר כזה... והנה, החוק המוצע מגן עלינו גם מפני אפשרות זו, והוא מאפשר לממשלה לבטל זיכיון שאין עוסקים בניצולו בשקידה הראויה."

בדיון בוועדת הכלכלה בדצמבר 2015, שר האנרגיה יובל שטייניץ אמר שהחוק מאפשר לממשלה לקחת את רישיונות הגז אם הזכיינים יפסיקו לפתח מאגרים. (לפי סעיף 55 לחוק הנפט: "[הממונה על הנפט] רשאי לבטל זכות נפט [רישיון או חזקה]...אם בעל זכות נפט...לא מילא אחר הוראה מן ההוראות של חוק זה... או של תקנה או צו לפיו; [או] לא פעל בהתאם לתוכנית העבודה שהגיש או שאיחר בביצועה בהתאם ללוח הזמנים שלביצועה או לא השקיע בחיפושי הנפט את הסכומים שהתחייב להשקיע לשם ביצוע תוכנית העבודה...והכל על אף הודעה בכתב שנמסרה לו מאת המנהל ששים יום קודם....") כתגובה ציינה ח"כ שלי יחימוביץ' שחובת הפיתוח מוטלת על הזכיינים גם בלי המתווה.

חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע

  ערך מורחב – ועדת ששינסקי (חוק הנפט)

באפריל 2010 מינה שר האוצר יובל שטייניץ ועדה ציבורית בראשות פרופסור איתן ששינסקי, שנודעה בשם "ועדת ששינסקי", לבחינת מדיניות המיסוי של תגליות גז ונפט בישראל. הוועדה המליצה על הנהגת היטל על רווחי נפט פרוגרסיבי עד לשיעור של בערך 48% מהרווחים, לאחר שהמשקיעים יזכו להחזר של 280% מהשקעתם על מאגר "תמר", ו-200% על יתר המאגרים. החוק גם קבע מס יצוא שייחשב לפי הרווחים שהיו מתקבלים אם היצוא היה נמכר במחיר הממוצע בשוק המקומי. במרץ 2011 אושר חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א-2011. שם החוק שונה בנובמבר 2015 ל"חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע" כאשר הוכנסו בו סעיפים שהטילו מיסוי רווחי יתר גם על משאבי טבע אחרים.

בהתייחס להטלת מס רווח בהיעדר פיקוח מחירים, ציין ירון זליכה במחאה נגד מתווה הגז:

"אומרים לנו שמאות מיליארדי שקלים יזרמו לכיסו של עם ישראל. מה הם שוכחים להגיד? שכיסו השני של עם ישראל ישלם כפול. על כל 200 מיליארד שקל שעם ישראל ישלם מכיס אחד, יחזרו אליו רק 100 לכיס השני. מאוד נחמד. אני, כרואה חשבון, מעדיף לא לשלם את ה-200 ולא לקבל את ה-100….ולא דיברתי עוד על עלויות הביטחון שהשיתו עלינו."

החלטת הממשלה 442 לגבי יצוא

  ערך מורחב – ועדת צמח

באוקטובר 2011 מונתה על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האנרגיה והמים, עוזי לנדאו, ועדת צמח - ועדה בין-משרדית בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה והמים, לבחינת משק הגז הטבעי ולגיבוש המלצות למדיניות הממשלה באשר לפיתוחו העתידי. הוועדה הגישה את מסקנותיה בסוף 2012. ביוני 2013 החליטה הממשלה לקבל את עיקרי ההמלצות של הוועדה לפי החלטת הממשלה 442. בהחלטה זו נקבע בין היתר שיש לאשר יצוא של רזרבות הגז שיתגלו בישראל מעבר ל-540 BCM, כאשר עיקר הייצוא יגיע ממאגר "לווייתן". להצדקת ההחלטה, הסביר ראש הממשלה, "בלי שיהיה יצוא גז - לא יהיה גז בשוק המקומי. אלה הכללים הבסיסיים..." מתנגדים להחלטה טענו שניתן לפתח את המאגר בשלבים, בלי להסתמך על יצוא, טענה שקיבלה גיבו כשהתפרסמה תוכנית לפיתוח מצומצם בדצמבר 2015.

באוקטובר 2013 בג"ץ דן בעתירות נגד החלטת הממשלה והחליט לדחות את העתירות. הדיון התרכז בעיקר סביב הסתירה לכאורה בין ההחלטה לבין קביעת העדפת האספקה למשק המקומי שנקבע בסעיף 33 לחוק הנפט. לפי החלטת בג"ץ, סמכות השר לתת העדפה למשק המקומי לא נפגעה: "לא ניתן לומר, כבר עכשיו, שממשלה עתידית עלולה למצוא עצמה כבולה להיקפי הגז שנקבעו בהחלטה מושא העתירות. זאת, כאשר במסגרת "כללי המשחק" שנקבעו מראש, הבהירה הממשלה כי בכוונתה לבחון את הסוגיה בחלוף חמש שנים מעת קבלת ההחלטה..."

צו מוסכם על הסדר כובל

"נובל אנרג'י" ו"דלק אנרגיה" (שבשליטת יצחק תשובה) מחזיקים, אם באופן בלבדי ואם בשותפות עם עוד גורמים, בכל רישיונות הגז שבהם התגלה גז. באוגוסט 2006 נתנה רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, פטור מהסדר כובל לזכייני רישיונות "מתן" ו"מיכל": "נובל אנרג'י", "דלק", "ישראמקו" ו"דור אלון". ברישיונות אלה אותרו תגליות הגז "תמר" ו"דלית". הפטור ניתן אף שבאותה עת "ישראמקו" ו"דלק" היו המתחרים הישראלים העיקרים בחיפושי גז בישראל.

בספטמבר 2011 הממונה על ההגבלים העסקיים, דייוויד גילה, התחיל לבדוק "חשד" שההתקשרות בין בעלי מאגר "לווייתן" ב-2008 היוותה הסדר כובל. מ-2011 עד לסוף 2014, הממונה עבד עם החברות לגבש מתווה שיאפשר לו, לטענתו, להימנע מלהכריז על הסדר כובל. ב-13 בנובמבר 2012 הוא גם הכריז כי השותפות ב"תמר" היא מונופול, קביעה המאפשרת לו לפקח על המחיר שהשותפות גובה. לכאורה הממונה היה יכול לדרוש מהזכיינים למכור את ההחזקות שלהן במאגר "לווייתן", בפועל הגה הממונה נוסחת הסכם לפיה בעלי "תמר" ו"לווייתן" ימכרו את המאגרים הקטנים "כריש" ו"תנין", שבהם כ-10% מעתודות הגז בישראל. ביולי 2014 היה צפוי כי מאגר "לווייתן" יקבל פטור מהסדר כובל לפי ההסכם שגילה הציע.

בסוף 2014 ההצעה של גילה הופצה לעיון הציבור. ב-23 בדצמבר 2014 החליט גילה לא להגיש צו מוסכם, בטענה שהאחריות שמוטלת עליו בחוק לא אפשרה לו לחתום על המתווה המוצע, ולא אפשרה לו לבוא לבית הדין ולשכנע שההסדר הזה הוא באמת לטובת הציבור.

במקביל לעבודת גילה, בשנת 2012 ועדה בין-משרדית שהוקמה לפי חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, דנה בשאלת פיקוח על מחיר הגז. במאי 2012 הוועדה קבעה שתמשיך לעקוב אחרי רווחי הזכיינים, אף על פי שההסכמים שנחתמו כבר הצביעו על ניצול מעמד מונופוליסטי, או כפי שנכתב בדוח הוועדה: המחירים "אינם עולים בקנה אחד עם הצורך להבטיח איזון בין תשואה ראויה ליזם לבין האינטרס הצרכני". בהמשך 2012, דיויד גילה קבע שהטווח הארוך שנקבע בהסכמים בין זכייני רישיון "תמר" לבין הלקוחות הווה הסדר כובל, אבל הוא העניק פטורים להסדרים הכובלים בטענה שב-2015 הלקוחות יוכלו לבחור אם להמשיך בהסכמים מעבר ל-2019.

ב-2014 טען יו"ר הוועדה מטעם האוצר, אלון אטקין, כי חברי הוועדה הבינו כי מדובר במונופול ושלא תהיה תחרות בשנים הקרובות. חברי הכנסת אבישי ברוורמן ושלי יחימוביץ' מ"מפלגת העבודה" תמכו בפיקוח מחירים עד להשגת שוק תחרותי.

גיבוש המתווה

המתווה גובש במשך מספר חודשים על ידי צוות שהוקם בדצמבר 2014 בראשות פרופ' יוג'ין קנדל. צוות קנדל הוקם אחרי שהממונה על ההגבלים העסקיים פרופ' דייוויד גילֹה החליט שלא להגיש לבית דין להגבלים "צו מוסכם" שנועד להגביר את התחרות במשק.

ב-25 במאי 2015 הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, על פרישתו מהתפקיד על רקע נסיגת הממשלה מהמתווה, ולאחר שנמנע מלפנות לבית הדין להגבלים עסקיים. באוגוסט דווח על כוונה להדיח את אורית פרקש-הכהן, יו"ר רשות החשמל, לאחר שהרשות העלתה התנגדות למתווה מחשש לעלות עודפת של 7.3 מיליארד שקל.

ביוני 2015 הציג שר האנרגיה יובל שטייניץ את המתווה בפני הממשלה. באוגוסט 2015 הודיע שר הכלכלה אריה דרעי על סירובו להפעיל את סעיף 52 כל עוד המתווה לא אושר בכנסת. לאחר העברת המתווה על ידי הממשלה, הכנסת הצביעה בעד תמיכה בהחלטה, אבל לא אישרה העברת סמכויות משר הכלכלה אריה דרעי. באוקטובר הודיע דרעי על כוונתו לעזוב את משרד הכלכלה על מנת שנתניהו יוכל לאשר את המתווה.

בחודשים נובמבר-דצמבר 2015 קיימה ועדת הכלכלה של הכנסת סדרה של דיונים במתווה הגז, בהתאם לחובת ההיוועצות בוועדה הקבועה בסעיף 52. בין השאר הופיע בפני הוועדה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שנימק את תמיכתו במתווה הגז. בתום דיוניה החליטה הוועדה, להמליץ נגד הפעלת סעיף 52.

ב-17 בדצמבר 2015 חתם נתניהו, בתפקידו כממלא מקום שר הכלכלה, על הפעלת סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, ובכך קבע את "המועד הקובע" לגבי הפטורים המצוינים בסעיף הראשון במתווה. לגבי סעיף ג' למתווה אספקת גז ממאגר "לווייתן" היה אמור להתחיל תוך 48 חודשים מהמועד הקבוע.

ב-24 בדצמבר 2015 העניק הממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים שטרי חזקה למאגרים "כריש" ו"תנין" לחברות שמאגרים אלה בבעלותן, כדי לאפשר את מכירתם בהתאם למתווה.

עתירות לבג"ץ

  ערך מורחב – בג"ץ מתווה הגז

נגד מתווה הגז הוגשו ארבע עתירות, בידי הגופים הבאים:

• המרכז האקדמי למשפט ועסקים והעמותה לכלכלה בת קיימא
• התנועה לאיכות השלטון, אדם טבע ודין והפורום הישראלי לאנרגיה
• סיעת "מרצ"
• "המחנה הציוני"

רוב העתירות התרכזו בטענה שאין לממשלה סמכות לכבול את סמכותה או את סמכויות הממשלות הבאות אחריה. בתגובה שהגישה חברת "נובל אנרג'י" לעתירות נכתב ש"הטענות משתנות מפעם לפעם, אולם בבסיסן תפיסת עולם שלפיה טובת המדינה דורשת את הפקעת המאגרים מידי נובל ושותפיה."

בפברואר 2016 דן בג"ץ בהרכב של חמישה שופטים בראשותו של השופט אליקים רובינשטיין בעתירות. באופן חריג התייצבו בבית המשפט העליון שר האנרגיה יובל שטייניץ וראש הממשלה, בנימין נתניהו, למסירת תצהיר תמיכה במתווה. במהלך הדיון הציע בג"ץ למדינה לעגן בחקיקה את סעיף היציבות הרגולטורית שבמתווה. לאחר שבוע המדינה דחתה הצעה זו.

ב-27 במרץ 2016 פסק בג"ץ כי "הוחלט על ביטולו של מתווה הגז בשל פסקת היציבות (בלא שמצאנו מקום להתערבות שיפוטית בנושאים אחרים שעמדו על הפרק), תוך השעית הצהרת הבטלות לשנה כדי לאפשר הסדרה".

במאי 2016 אישרה הממשלה מתווה אלטרנטיבי, בו אין כבילה גורפת של הממשלות הבאות.

בתחילת 2019, לקראת תחילת ההפקה הצפויה מלוויתן, קיימה חברת החשמל הליך תחרותי על כ-4 מיליארד מ"ק (BCM), כאשר שותפויות הגז תמר ולוויתן הגישו הצעות. אלא שהשותפויות, אשר עד סוף 2021 הוחזקו על ידי אותו גרעין שליטה (דלק קידוחים ונובל אנרג'י), תיאמו מחירים בהליך, ואף שלחו את אותו נציג בכדי לייצג את שתי ההצעות המתחרות. חברת החשמל החליטה להקצות את החוזה ללוויתן. רשות התחרות תחילה לא פתחה בבדיקה בנושא, אך נדרשה להתערב בעקבות פניית השותפות האחרות במאגר תמר ("ישראמקו" ו"תמר פטרוליום"), בנובמבר 2019.

בשנת 2020, בעקבות פניית הממונה על התחרות, מיכל הלפרין, למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הודיעו הלפרין, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מאיר לוין ומנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי כי "דלק קידוחים" ו"ישראמקו" הפרו את מתווה הגז, בכך שהחזיקו בזכות וטו על החלטות "תמר פטרוליום" בנוגע לעסקאות גז. לאור זאת, על שתי החברות לכונן מול "תמר פטרוליום" הסכם חדש שבו לא תהיה להן אפשרות להתנגד ללא תנאי לעסקאות גז שמיטיבות עם האינטרסים של האחרונה.

באוקטובר 2020, ארבע מהשותפות במאגר תמר (ישראמקו, תמר פטרוליום, דור גז ואוורסט) חתמו על חוזה למכירת גז מתוך חלקן במאגר (53%) לחברת החשמל במחיר מוזל. אלא שחברת שברון, אשר באותו חודש נכנסה בנעליה של נובל אנרג'י כמפעילה של מאגר תמר, סירבה לספק את הגז בחוזה זה. חברת החשמל פנתה למנכ"ל משרד האנרגיה ולממונה על התחרות, בטענה שמדובר בסירוב חריג וחמור, הפוגע בתחרות, תוך ניצול אחיזה בתשתית חיונית. הממונה על התחרות פתחה בבדיקה, ובסופו חתמה על צו מוסכם עם חברת שברון, בו זו מתחייבת שתאפשר מכר בנפרד של השותפות האחרות במאגר. במאי 2021 החוזה קיבל אישור של בין הדין. אלא שבהמשך השנה פורסמו עיקרי הסכם בין חברת החשמל למאגר תמר, בו בפועל המשיכו השותפות במאגר למכור יחד כמאגר; לא התקיים מכרז בין השותפות השונות, וכן לא התקיים מכרז מול שותפויות הגז האחרות - לוויתן וכריש-תנין.

בשנים 2016–2022 מחיר הגז הממוצע בארצות הברית היה נמוך מ-3 דוללר ליחידת חום, לעומת המחיר בישראל שעמד סביב 4.8 דולר ליחידת חום. ב-2022 המחיר בארצות הברית חצה את המחיר הישראלי למשך מספר חודשים, אולם חזר להיות נמוך מ-3 דולר ליחידת חום ב-2023. באירופה, שתלויה ביבוא לצורכי הגז שלה, מחיר הגז הממוצע בשנים 2016–2022 עמד על כ-10 דולר ליחידת חום. בעקבות המלחמה באוקראינה מחיר הגז באירופה זינק בחדות ביוני 2021 והתייצב חזרה סביב 10 דולר ליחידת חום רק במאי 2023.

• מתווה להגדלת כמות הגז הטבעי המופקת משדה הגז הטבעי "תמר" ופיתוח מהיר של שדות הגז הטבעי "לוויתן", "כריש" ו"תנין" ושדות גז טבעי נוספים באתר משרד ראש הממשלה
• פרוטוקולי הדיונים לגיבוש מתווה הגז הטבעי באתר משרד האוצר
• אתר מאבק הגז
• ערוץ 1 מבט שני: בכייה לדורות? - חלק א
•   אבי בר-אלי, הסכנות הגדולות של מתווה הגז - שכל אזרח חייב להכיר, באתר TheMarker‏, 22 בנובמבר 2015
•   אבי בר-אלי, הסיפור המוזר על ראש המוסד, הרמטכ"ל ומתווה הגז, באתר TheMarker‏, 13 בדצמבר 2015
• גיא רולניק, המונולוג המדהים של השר אבי גבאי - ולמה נתניהו לא מפטר אותו, באתר הארץ, 9 באפריל 2016
• שאול אמסטרדמסקי וליאור גוטמן, מפרקים את מתווה הגז, באתר כלכליסט, 2015
• Five years on, Israelis see few benefits from major gas deal, באתר איפי, 12 באוקטובר 2020