טיל בליסטי בין-יבשתי או ICBM (ראשי תיבות של: Intercontinental Ballistic Missile) הוא טיל בעל טווח פגיעה גדול מאוד (5,500 קמ ויותר), לרוב מיועד לנשיאת ראש נפץ גרעיני אחד, או מטען של כמה ראשי נפץ גרעיניים.
בשל טווח הירי הגדול, הזמן הקצר מהירי ועד הפגיעה והקושי ליירטם, יש המעריכים כי במקרה של מלחמה גרעינית יהיו הטילים הבין-יבשתיים נדבך עיקרי במאמץ התקיפה, לצד מפציצים גרעיניים הנופלים מהם בפרמטרים אלו.[דרוש מקור]
הטילים הבין-יבשתיים עולים ביכולותיהם על טיל הבליסטי לטווח בינוני וטיל הבליסטי קצר-הטווח, הן בטווחם והן במהירותם.
מנגד, הטילים הבין-יבשתיים מעלים מספר אתגרים טכניים וכספיים לא פשוטים בתכנון, יצור, אחזקה ובהפעלה שלהם ביחס לטילים בליסטיים בעלי טווח קצר יותר. לכן ישנן מעט מדינות שביכולתן לפתח ולהחזיק מערך טילים שכזה.
בין המדינות המחזיקות ברשותן כמה סוגים של טילים בין-יבשתיים, נמצאות ארצות הברית ורוסיה. מדינות אחרות כמו בריטניה וצרפת, מחזיקות אך ורק בטילים המיועדים לטווח בינוני. גם הודו ופקיסטן מחזיקות ברשותן טילים בליסטיים לטווח בינוני, אך עובדות על פיתוח טילים בין-יבשתיים משל עצמן, וכך עושה גם קוריאה הצפונית. גם לישראל יש טיל שכזה - יריחו 3.
תוכניות לפיתוח טיל בעל טווח בין-יבשתי נבחנו כבר במהלך מלחמת העולם השנייה. המהנדס הגרמני ורנר פון בראון, שפיתח את הטיל הבליסטי המבצעי הראשון, V-2, עסק בתוכניות לטיל שיוכל לפגוע בארצות הברית, אולם טיל זה מעולם לא נבנה. לאחר מלחמת העולם השנייה עבר פון בראון, עם צוות גדול של מדענים וטכנאים, לארצות הברית, שם עבדו עבור הממשל האמריקני.
בברית המועצות, תחת ניהולו של המהנדס הסובייטי סרגיי קורולב פותח הטיל הבליסטי הבין-יבשתי הראשון - ה-R-7.
בארצות הברית התקיימה תחרות עזה בין הגורמים השונים אשר עסקו בנושא, כשכל אחד מהם ניסה לפתח טיל בין-יבשתי משל עצמו, ללא שיתוף פעולה, ובכך עוכב התהליך. הטיל הבליסטי הבין-יבשתי הראשון של ארצות הברית היה האטלס (על ידי צוות בראשות סימון רמו) שהפך מבצעי בשנת 1959. גם הR-7 וגם האטלס, נזקקו למשגר נייח וגדול מאוד, עובדה אשר הפכה טילים אלה לפגיעים יותר וקלים יחסית לאיתור, בהשוואה לדגמים מאוחרים יותר של טילים, ששוגרו ממשגרים ניידים. בריטניה פיתחה את הטיל היבשתי Blue-Streak, אך הוא לא נכנס לשירות עקב הסכמת ארצות הברית להעביר לאנגליה טילים בליסטיים לשיגור מצוללות.
בשנות השישים של המאה העשרים החל הפיתוח של מערכות נגד טילים בין-יבשתיים, על ידי ארצות הברית וברית המועצות, אך אלו הוגבלו על ידי האמנה עליה חתמו המעצמות בשנת 1972.
במהלך השנים החלו עוד ועוד מדינות בתוכניות שמטרתן פיתוח טילים בין-יבשתיים. בין היתר ניתן למנות את תוכניות פיתוח הטילים של קוריאה הצפונית, של הרפובליקה העממית של סין ושל הודו. בפרסומים זרים נטען כי גם לישראל ישנה תוכנית טילים, המבוססת על משפחת טילי יריחו. בשל אופיין הדומה של משימת הטיל הבין-יבשתי לבין משימת טיל שהוא משגר לוויינים, קיים מתאם מסוים בין יכולתן של מדינות לפתח בעצמן משגרי לוויין, לבין יכולתן לפתח בעצמן טילים בין-יבשתיים.
בעקבות התפתחות הטכנולוגיה התאפשרה הקטנת ראשי הנפץ, מבלי לפגוע בעוצמתם. כך שהטילים הבין-יבשתיים שקיימים כיום נושאים לרוב כמה ראשי נפץ היכולים לפגוע במטרות שונות ומקשים על מערכות הגנה לירט אותם.
טיל בין-יבשתי יכול להיות משוגר מכמה סוגי משגרים:
לטיל בליסטי בין-יבשתי שלושה שלבי טיסה עיקריים, והם:
לחיל הים של ארצות הברית יש כיום 14 צוללות מסוג אוהיו, הנושאות 24 טילי Trident II כל אחת, ובכל טיל יש 8 ראשי קרב מתפצלים. בסך הכול מחזיק חיל הים האמריקני 432 טילים הנושאים 3,456 ראשי נפץ גרעיניים. גם חיל הים הרוסי מחזיק ברשותו 13 צוללות הנושאות 181 טילים, ובסך הכול 639 ראשי נפץ גרעיניים.
היתרון בצוללת המסוגלת לשגר טילים בליסטיים הוא שרידותה שנובע מהקושי באיתורה, ולכן מהווה צוללת נושאת טילים בליסטיים בעלי ראשי נפץ גרעיניים חלק ממערך המכה השנייה. בעצם, הצוללות הופכת את הטיל לטיל שיכול להגיע לכל נקודה בעולם.
בעקבות פיתוח הטילים והתפוצה שלהם, הואץ פיתוח המערכות שנותנות מענה לטילים האלו – מערכות נגד טילים וטיל נגד טילים. מערכת האנטי-טילים הראשונה מוקמה בשנת 1970, במוצב אנטי-טילים בארצות הברית הנמצא בדקוטה הצפונית, והייתה פעילה בין 1975 ל-1976. ברית המועצות מיקמה את מערכת הטילים גאלוש מסביב למוסקבה בשנות ה-70.
This article uses material from the Wikipedia עברית article טיל בליסטי בין-יבשתי, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.