תנועת הצופים באיראן

איראן היא אחת מ-29 מדינות שבהן קיימת תנועת צופים אך לא קיים ארגון צופים לאומי שחבר בארגון הצופים העולמי.

הצופים באיראן נוסדו על ידי מתנדבים, הוקמו על ידי סר מירזה אחמד אמינזאדה ב-1925, והתפתחו רשמית ב-1928 כמחלקה של משרד החינוך האיראני, מה שהוביל בזמנו לחוסר תמיכה ציבורית. התנועה הוכרה לראשונה כחברה בארגון הצופים העולמי באותה שנה. למרות המכשולים, אמינזאדה המשיך בעבודתו, ואחריו סייד רזא אחבי.

קורסי ההדרכה הראשונים (שנמשכו כל קורס 15 ימים) התקיימו במחנה מנזריה בבהונאר במאי 1935. השתתפו בקורסים 40 מנהיגים מטהראן ו-44 מערים אחרות. במהלך אותו קיץ גובשו חוקי הצופים וההבטחה הצופית.

בהדרגה התרחבה תנועת הצופים ברחבי המדינה, אך לפתע דוכאה כאשר באוגוסט 1941 בריטניה וברית המועצות פלשו לאיראן, עצרו את רזא שאה ושלחו אותו לגלות במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-1943 שוב החלה הממשלה להתעניין בתנועת הצופים. משרד התרבות קיבל שליטה ישירה על הצופים, תוך עבודה עם תוכניות חינוכיות חדשות. באוקטובר 1943, מומחה אמריקאי, גיבסון, הוזמן לאיראן כדי לנהל את הצופים ואת ארגון החינוך הגופני. עם זאת, במהלך 11 השנים הבאות פעלו רק 2 שבטי צופים קטנים במדינה.

בשנת 1953 חזר ד"ר חוסיין בנאי מאוניברסיטה בארצות הברית עם תואר בפסיכולוגיה וחינוך גופני, והפך לראש ארגון צופי איראן (سازمان پیش آهنگی ایران). ד"ר בנאי החל את התנועה החדשה עם תשוקה רבה וערך את קורס ההדרכה הראשון לצופים מאז ההקמה מחדש. תנועת הצופים האיראנית נתקלה בבעיות חברתיות רבות ובקשיים בירוקרטיים, אך בעזרת מאמציו של ד"ר בנאי, הארגון החל לגדול.

איראן הפכה לחברה בארגון הצופים העולמי בפעם השנייה ב-1955. הג'מבורי הלאומי הראשון של איראן נערך ב-1956 והוכר עם 2 בולי דואר שהונפקו ב-5 באוגוסט 1956. בסוף שנות ה-50 יותר מ-15,000 נערים היו חברים בצופים באיראן. המג'לס של איראן חוקק בשנת 1958 חוק שהכיר בצופים האיראנים כאגודה לאומית עצמאית. 1958 הייתה שנה עמוסה עבור צופי איראן, כאשר הג'מבורי הלאומי השני נערך, בהשתתפות 4,000 צופים מקומיים, כמו גם צופים מפקיסטן, טורקיה, עיראק, ירדן, אנגליה, יפן, גרמניה וצופים אמריקאים שחיו באיראן. הצופים גם הקימו חוות עופות קטנה לגיוס כספים במרכז הצופים הלאומי במנזריה, למרגלות הרי אלבורז מחוץ לטהראן, וכן שדות וחממות לגידול פרחים. בישיבת הוועדה הבינלאומית באתונה באוגוסט 1958, נבחר מנזריה (שפירושו "סיכוי נעים") כאתר הכשרות בינלאומי לצופים, בדומה לקנדרסטג בשווייץ, ומנהלי מחנות מרחבי העולם הוזמנו לעבוד במקום בתור אנשי צוות כדי להפעיל את קורסי ההכשרה. במהלך שנות ה-50, ההתמקדות הייתה בהחדרת הצופים למחוזות הכפריים והחקלאיים, ועד שנת 1961, לאיראן היו כבר 21,829 צופים.

הג'מבורי הלאומי השלישי נערך בשנת 1960 והוכר גם הוא עם 2 בולי דואר שהונפקו ב-18 ביולי 1960.

 

בשנת 1962 התקיים קונגרס הצופים הראשון במחנה בהונאר, מנזריה, והשתתפו בו נציגי כל הערים.

בשנת 1963, בנוסף למועצת הצופים העליונה השנתית, התקיים בטהרן קונגרס הצופים הארצי השני, והשתתפו בו כל מנהלי התרבות מכל הערים.

בשנת 1965 נערך ה-Rover Moot של המזרח התיכון באיראן והוכר עם בול דואר שהוצא ב-23 ביולי 1965.

בשנת 1965 זכה ד"ר בנאי באות זאב הארד, אות ההוקרה היחיד שניתן על ידי ארגון הצופים העולמי, על שירותים יוצאי דופן לצופיות העולמית.

בשנת 1966 הוכר מנזריה כמרכז הכשרות בינלאומי לצופים; ד"ר בנאי הפך לאחד מ-12 חברי ועד הצופים העולמי; ועלי השמי (Ali Hashemi) הקים את האגודה התומכת בצופים (Scout Supporting Association) במטרה לגייס כספים ומשאבים עבור תנועת הצופים באיראן.

יום השנה ה-15 להקמה מחדש של תנועת הצופים האיראנית צוין על ידי "שבוע שיתוף הפעולה" ובול דואר שהוצא ב-3 בדצמבר 1967. יום השנה העשרים הוכר גם הוא עם בול דואר ב-9 בדצמבר 1972.

משרדי מטה לאומי חדשים נבנו ב-1973. בשנות ה-70, הצופים האיראנים סייעו באיסוף תרומות דם ובהכשרות עזרה ראשונה, אירחו את הוועידה האזורית של צופי אסיה-פסיפיק ב-1976 (גם עבור אירוע זה יצא בול דואר ב-2 באוקטובר 1976) ואספו ספרים למטרות אוריינות. בתי צופים, ששימשו כמקומות מפגש, מרכזי הדרכה, אכסניות ומשרדים מקומיים, ניתן היה למצוא בכל עיר גדולה במהלך התקופה, ובשנת 1975 היו באיראן 262,702 צופים. בשנת 1977 אירחה איראן את הג'מבורי השני של צופי אסיה-פסיפיק, ואירוע זה הוכר עם בול דואר שהוצא ב-5 באוגוסט 1977.

באותה תקופה, ארגון הצופים האיראני היה אחד מארגוני הצופים החזקים בעולם. איראן שימשה מודל לארגוני צופים אחרים באזורים מדבריים, עם פרסום "תג האבן" מאת אברהים סדרי, שהסביר כיצד ניתן לעשות צופיות לצופים המתגוררים באזורים שבהם יש מעט עצים. מדי הצופים האיראניים של אותה תקופה כללו חולצת חאקי ומכנסיים: קצרים לקיץ, ארוכים לחורף. החזון של ארגון צופי איראן באותה תקופה הביא תקווה, שכן ארגון זה הביא כבוד לאיראן. באיראן הייתה תנועת צופים וצופות יחידה, מאוחדת, בין-דתית ומשותפת (אך ללא חינוך משותף לבנים ובנות יחד). ארגון הצופות אירח את הוועידה העולמית ה-23 של אגודת המדריכות והצופות העולמית (WAGGGS), וזו הוכרה עם בול דואר שהוצא ב-2 בספטמבר 1978. ארגונים אלו צמחו במשך שנים רבות וכללו 20 אתרי קמפינג השייכים לתנועת הצופים במחוזות שונים, עד להפלתו של מוחמד רזא שאה פהלווי ב-1979.

עד המהפכה האסלאמית, היו גם צופים אמריקאים בטהרן ובאיספהאן, בעיקר ילדים של אנשי צבא אמריקאים ששירתו במחוז דמאוונד.

ג'מבורי הצופים העולמי ה-15 היה אמור להתקיים בנישאפור, איראן, ביולי 1979, בפארק הצופים ע"ש עומר ח'יאם בשטח של 10 קמ"ר, סמוך לגבול אפגניסטן וטורקמניסטן. הג'מבורי השני של אסיה-פסיפיק נערך במקום כהכנה, בקיץ 1977. עם זאת, האירועים המערערים את היציבות של המהפכה האסלאמית הביאו לביטול הג'מבורי העולמי ה-15 לקראת סוף 1978. במקום זאת, הארגון העולמי הכריז על "שנת הג'מבורי העולמית" על ידי קיום מספר מחנות בינלאומיים של שנת הג'מבורי העולמית באוסטרליה, קנדה, שוודיה, שווייץ וארצות הברית.

מאז שנות ה-70, צופי איראן התמודדו עם קשיים, ואיבדו את חברותם בארגון הצופים העולמי. הממשלה הטילה ריסונים על הצופים במהלך שנות ה-80, והמלחמות שבהן הייתה מעורבת איראן משכו נערים רבים בגיל הצופים ומדריכים מבוגרים לשירות צבאי.

ב-15 במרץ 1979, שבועיים לפני הקמת הרפובליקה האסלאמית של איראן, נאספו אלפיים צופים ומנהיגים בבית הספר Feizieh בקום, לפגוש את המנהיג העליון אייתוללה חומייני, שם הצהיר כי "אתם יקרים, חייבים לשמור על ההתלהבות שלכם. אתם חייבים לשמור על התנועה שלכם."

עם זאת, פקודתו המפורשת והברורה זכתה להתעלמות, כאשר בשנת 1987 ביטל המג'לס את ארגון הצופים באיראן כמעט פה אחד.

ועידת הצופים העולמית ה-35, שהתכנסה בדרבן שבדרום אפריקה בין ה-26 ל-30 ביולי 1999, הצביעה בעד הסרת איראן מהחברות בארגון מכיוון שארגון הצופים שלהם חדל להתקיים.

לבסוף, מוחסן זנג'אני, צופה לשעבר שהתעניין בחידוש הצופים ונכח בנאומו של חומייני, החליט לבנות מחדש את הארגון באיראן. כעת הוא מנהיג הצופים באיראן. זנג'אני, שנולד בטהרן ב-1925, חי את ילדותו ואת התבגרותו עם הצופים המבוגרים, מהם למד הרבה על תנועת הצופים. בגלל המוטיבציה שלו, הוא שימש כמדריך וראש שבט, והפך למורה ומנהל צופי אוויר לפני המהפכה.

בשנת 2003, ארגון הצופים האיראני הושק מחדש עם מאמצים בתחומי קידום נוער, מיומנויות חברתיות והכשרת צעירים פיזית, נפשית, חברתית ורוחנית. כל הפעילויות הללו אינן ממשלתיות, ולזנג'אני יש אחריות לכל הפעילויות. חוקת ארגון הצופים האיראני קובעת כי "כל הפעילויות של ארגון הצופים האיראני הן התנדבותיות, חינוכיות, לא פוליטיות ולא למטרות רווח. הפעילות מיועדת לצעירים ללא אפליה לגבי גזעם או אמונתם. על החברים לעקוב אחרי המטרות והשיטות של צופי איראן וגם אחרי חוקי הרפובליקה האסלאמית של איראן".

מדי הצופים האיראניים הנוכחיים כוללים שרוולי חולצה ארוכים יותר ומכנסיים באורך מלא, בהתאם לצו האסלאם.

המוטו של הצופים הצעירים הוא קושש קון!, ניתן לתרגם זאת כ"נסה קשה!" בפרסית (שווה ערך ל'עשה כמיטב יכולתך'). הצופים הצעירים ידועים בשם שירבךצ'ה, מילולית "גורי אריות" בפרסית.

המוטו של תנועת הצופים הוא Aamaadeh Baash, (آماده باش) אשר ניתן לתרגם בתור "היה נכון" בפרסית. שם העצם הפרסי לצופים הוא Pishahangi Pesharan, והצופים הבכירים ידועים בשם Salaran.

קוד ההתנהגות הוא "כאיראני, אעשה כמיטב יכולתי להיות נקי בנימוסי החיצוני, להיות זהיר באש, להיות מתחשב בחוץ, ולהיות מודע לשימור".

סמל התנועה, בניגוד לרוב האחרים בעולם, משתנה מדי עשור כדי לשקף את האקלים הפוליטי והחברתי במדינה. הסמלים שבהם נעשה שימוש לאורך זמן משקפים מעבר מממשלה מלוכנית לממשלה אסלאמית.

•   אתר האינטרנט הרשמי של תנועת הצופים באיראן