קירסטן פלגסטד: זמרת אופרה נורווגית

הופעתה הבימתית הצטיינה בביטוי רגשי מאופק ויפי הצליל הצרוף של קולה, לצד לכידות הקו והגוון, זיכו אותה בהוקרה ובהתפעלות.

קירסטן פלגסטד

לידה	12 ביולי 1895 האמאר, נורווגיה
פטירה	7 בדצמבר 1962 (בגיל 67) אוסלו, נורווגיה
מקום קבורה	Vestre gravlund
מוקד פעילות	נורווגיה
תקופת הפעילות	מ-1913
סוגה	מוזיקה קלאסית
סוג קול	סופרן
שפה מועדפת	נורווגית
פרסים והוקרה	אביר מסדר אולב הקדוש כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
פרופיל ב-IMDb

פלגסטד נולדה בהאמאר למשפחה מוזיקלית; אביה היה המנצח מיכאל פלגסטד ואמה הפסנתרנית מארי פלגסטד יונסרוד. את לימודי המוזיקה שלה החלה באוסלו והופעתה הבימתית הראשונה נערכה בתיאטרון הלאומי באוסלו, בתפקיד "נורי" ב"ארץ השפלה" (Tiefland) של אז'ן ד'אלבר בשנת 1913.

אחרי הכשרה נוספת בסטוקהולם, החלה קריירה באופרה ואופרטה בנורווגיה. היא עבדה בתיאטרון גטבורג, שוודיה, משנת 1928 עד 1932.

אחרי ששרה באופרטה ובתפקידים ליריים כגון "מרגריט" ב"פאוסט" במשך יותר מעשור, שוכנעה פלגסטד לנסות את כוחה בתפקידים אופראיים כבדים יותר, כמו "טוסקה" ו"אאידה". בזמן זה הייתה כמעט בת 40 וכבר שקלה אפשרות של פרישה. בשנת 1932 קיבלה עליה את תפקיד "איזולדה" ומצאה, כמסתבר, את קולה האמיתי. אלן גולבראנסן (1863–1946), זמרת סופרן נורווגית בביירוית, שכנעה את ויניפרד וגנר להזמין את פלגסטד למבחן קול לפסטיבל ביירוית. בשנה הראשונה התקבלה פלגסטד לתפקידים קטנים, ואחר ניתן לה תפקיד "זיגלינדה" בהוולקירה.

הופעת הבכורה של פלגסטד במטרופוליטן אופרה בתפקיד זיגלינדה, ששודרה ברחבי אמריקה ב-2 בפברואר 1936, עוררה התלהבות רבה. כעבור ארבעה ימים שרה פלגסטד את איזולדה ועוד באותו חודש הופיעה בפעם הראשונה בתפקיד "ברונהילדה" בהוולקירה ובדמדומי האלים. בהמשך אותה עונה שרה את "אלזה" בלוהנגרין, "אליזבת" בטנהויזר וכן, בפעם הראשונה, את "קונדרי" בפרסיפאל. כמעט בן-לילה הציבה עצמה כזמרת הסופרן הווגנריאנית הראשונה במעלה בתקופתה. "פידליו" (בשנת 1936 ואחריה) היה תפקידה הלא-וגנריאני היחיד במטרופוליטן לפני מלחמת העולם השנייה. נאמר עליה, שהצילה את המטרופוליטן אופרה מפשיטת הרגל שאיימה על קיומה. בשנת 1936 ביצעה את כל שלושת תפקידי ברונהילדה של מחזור הטבעת באופרה של סן פרנסיסקו. ב-1937 הופיעה לראשונה באופרה הלירית של שיקגו.

בשנים 1936 ו-1937 ביצעה פלגסטד את תפקידי איזולדה, ברונהילדה ו"סנטה" בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בניצוח תומאס ביצ'ם, פריץ ריינר ווילהלם פורטוונגלר. ההתלהבות שעוררה השתוותה לזו שידעה בניו יורק.

קריאת הקרב שלה בתפקיד ברונהילדה מתוך הוולקירה של וגנר הונצחה על מסך הקולנוע בקטע מן האנתולוגיה המוזיקלית "השידור הגדול", בשנת 1938.

עם זאת, הקריירה שלה במטרופוליטן לא חסרה עליות ומורדות. פלגסטד הסתבכה בסכסוך מתמשך עם זמר אחר, לאוריץ מלכיור. מלכיור נעלב מהערה של קירסטן על "תצלומי פרסומת מטופשים", שמלכיור, כך הרגישה, כפה עליה שלא בטובתה. היא הסתכסכה גם עם אדוארד ג'ונסון אחרי מותו של ארתור בודנסקי, כשהעדיפה כמנצח את המלווה שלה, אדווין מקארתור, על פני אריך ליינסדורף. עד לעזיבתה את המטרופוליטן, בראשית שנות ה-40', כבר יישרה את ההדורים הן עם מלכיור והן עם ג'ונסון. מלכיור וג'ונסון, מצדם, לא נקפו אצבע לעזור לפלגסטד כאשר הותקפה אחרי מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1941, כשאמריקה נכנסה למלחמה, חזרה פלגסטד לנורווגיה להיות עם בעלה ונשארה שם כל תקופת המלחמה. היא לא שרה בנורווגיה ולא בשום מדינה אחרת שבכיבוש גרמניה בשנות המלחמה, אלא רק, ובהבלטה, בשוודיה ובשווייץ הנייטרליות. בעלה נעצר אחרי המלחמה על עשיית רווחי מלחמה, משום שמכר ציוד לגרמנים. הוא היה כבר חולה במחלה קשה ומת זמן קצר לאחר מכן, ונכסיו הוחרמו על ידי המדינה. אף כי פעולותיה של פלגסטד עצמה בתקופת המלחמה לא היו שנויות במחלוקת, הרי עצם שובה לנורווגיה ונאיביות פוליטית מסוימת מצדה יצרו רגשות שליליים כלפיה, בעיקר בארצות הברית, שם יצא שגריר נורווגיה במערכה אישית חסרת-רחם כנגדה. גם בעל הטור וולטר וינצ'ל יצא במערכה מכוערת נגד פלגסטד; מלכיור וג'ונסון סירבו שניהם לבוא לעזרתה. בקונצרט בפילדלפיה השליכו עליה אנשים מן הקהל פצצות סירחון.

 

במשך ארבע עונות רצופות בקובנט גארדן, משנת 1948 עד 1952, חזרה פלגסטד על כל תפקידי וגנר בקבועים שלה, כולל קונדרי וזיגלינדה. בתקופה זו גם הופיעה בביצוע בכורה עולמי של "ארבעה שירים אחרונים" מאת ריכרד שטראוס, תחת שרביטו של וילהלם פורטוונגלר באלברט הול. הופעה אגדית זו ב-22 במאי 1950 הוקלטה של גבי טייפ ומצויה לקניה גם היום, אם כי באיכות צליל ירודה. פלגסטד סיירה בדרום אמריקה בשנת 1948 וחזרה לסן פרנסיסקו בשנת 1949, אך לא הוזמנה שוב למטרופוליטן עד שרודולף בינג התמנה למנהל. בעונת 1950–1951, אף כי הייתה כבר בשנות ה-50 לחייה, הוכיחה פלגסטד את כוחה המרשים בתפקידי איזולדה, ברונהילדה ופידליו.

הופעת הפרידה שלה מן המטרופוליטן הייתה ב-1 באפריל 1952, בתפקיד הראשי ב"אלקסטה" של גלוק. הופעותיה האופראיות האחרונות היו בתפקיג "דידו" של פרסל בתיאטרון מרמייד בלונדון בשנת 1953, הופעה מייצגת, שהוקלטה והופקה על ידי חברתEMT

אחרי פרישתה מן הבימה, המשיכה פלגסטד להופיע בקונצרטים ולהקליט. משנת 1958 עד 1960 כיהנה כמנהלת כללית באופרה הלאומית של נורווגיה.

מבין הקלטותיה הרבות, "טריסטן ואיזולדה" השלם עם וילהלם פורטוונגלר נחשב למייצג הטוב ביותר של פרשנותה האמנותית הבוגרת. עם זאת, אומרים שתקליטיה מלפני המלחמה מציגים את קולה במיטבו, רענן, צלול ומבריק. במהלך הקריירה שלה הקליטה שירים לאין מספר, משל גריג ואחרים, ואלה מעידים על קול, ששימר את יופיו ללא שינוי במשך שנים רבות באורות הבמה.

פלגסטד מתה באוסלו בגיל 67. תמונת דיוקנה מופיעה על שטר הכסף הנורווגי בערך של 100 קרונות.

מוזיאון קירסטן פלגסטד בהאמאר, נורווגיה, מכיל אוסף פרטי של אביזרי אופרה, הנחשב לגדול בעולם. תלבושותיה מושכות תשומת לב מיוחדת ובהן כמה מוצגים בהשאלה מארכיון המטרופוליטן אופרה.

  מדיה וקבצים בנושא קירסטן פלגסטד בוויקישיתוף

•   קירסטן פלגסטד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
•   קירסטן פלגסטד, באתר ספוטיפיי
•   קירסטן פלגסטד, באתר AllMusic (באנגלית)
•   קירסטן פלגסטד, באתר MusicBrainz (באנגלית)
•   קירסטן פלגסטד, באתר Discogs (באנגלית)
•   קירסטן פלגסטד, באתר בילבורד (באנגלית)
• קירסטן פלגסטד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קירסטן פלגסטד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)