קיריגואה

האתר יושב משך כל תקופת תרבות המאיה הקלאסית, החל בסוף המאה ה-2 ועד שנת 850 לערך, ושימש כבירתה של מדינה אוטונומית שנשאה את שמו. במאה ה-8 ולאחר ניצחונה הצבאי על יריבתה קופאן ב-738, פקדה את קיריגואה תנופת בנייה משמעותית שלוותה בבנייה מונומנטלית.

קיריגואה

אסטלה D בקיריגואה
אתר מורשת עולמית
הפארק הארכאולוגי והריסות קיריגואה האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1981, לפי קריטריונים 1, 2, 4 שטח האתר 340 דונם
היסטוריה
תרבויות	מאיה
מיקום
מדינה	גואטמלה גואטמלה
קואורדינטות	15°16′10″N 89°02′25″W / 15.269444444444°N 89.040277777778°W / 15.269444444444; -89.040277777778
(למפת גואטמלה מוגדלת)   גואטמלה סיטי אנטיגואה פלורס קצאלטננגו קובאן טיקאל פקאיה מקסיקו בליז הונדורס אל סלבדור האוקיינוס השקט קיריגואה (למפת גואטמלה רגילה)   גואטמלה סיטי אנטיגואה פלורס קצאלטננגו קובאן טיקאל פקאיה מקסיקו בליז הונדורס אל סלבדור האוקיינוס השקט קיריגואה

באתר פסלים רבים ואסטלות (stela; רבים stelae) בממדים גדולים במיוחד שכל אחת מהן נחצבה מגוש אבן בודד. הגדולה שבאסטלות בקיריגואה, "אסטלה E", נישאת לגובה של 10 מטר ושוקלת כ-60 טון, ונחשבת לאסטלה הגדולה ביותר שהותירו אחריהם בני המאיה. בנוסף יש באתר מספר מזבחים ודמויות בעלי חיים מיתולוגיים שפוסלו מפיסות סלע (Zoomorph), שהידוע שבהם משנת 736 סומן באות "P" ומכונה "הצב הגדול".

מאמר ראשוני אודות האתר התפרסמו לראשונה ב-1840 וכלל רישומים של שתיים מהאסטלות. מחקר נוסף נערך באתר בשנת 1854 ושוב בשנות השמונים של המאה ה-19. מחקר אחרון זה הניב סקירה מעמיקה של כל המונומנטים הגלויים באתר באותה עת. ב-1910 הוגדר שטח של 120 דונם באתר ובסביבתו כאזור ארכאולוגי ומשלחות מחקר המשיכו ללמוד את הממצאים בו בתחילת המאה ה-20. עבודות המחקר בקיריגואה הגיעו לשיאן בין 1975 ל-1980, ובשנת 1981 היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית.

  מדיה וקבצים בנושא קיריגואה בוויקישיתוף

• אודות קיריגואה
• הפארק הלאומי קיריגואה