סרגיי דיאגילב

סרגיי דיאגילב נולד בשנת 1872 בנובגורוד שבאימפריה הרוסית. החל בלימוד משפטים, וכן שירה ומוזיקה בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג (היה תלמיד של רימסקי קורסקוב אשר זיהה את כישרונו). בתום לימודיו יסד כתב עת בשם "עולם האמנות" (מיר איסקוסטבה). בשנת 1899 הפך לעוזר המנהל החדש של התיאטראות הקיסריים ושימש יועץ אמנותי לתיאטרון מריאינסקי, שם פעל עד 1901. בשנת 1905 אצר תערוכה ענקית של ציורי דיוקן רוסיים, אותם צדו עיניו ברחבי רוסיה, רבים מהם בלתי ידועים קודם לכן. לאחר מכן ארגן בפריז תערוכה של ציורי דיוקן רוסיים.

איזדורה דאנקן ביקרה בסנקט פטרבורג והתקבלה בחום רב על ידי דיאגילב והסובבים אותו.

בשנת 1907 הפיק דיאגילב חמישה קונצרטים של מוזיקה רוסית בפריז (בין המנצחים: סרגיי רחמנינוב, אלכסנדר גלאזונוב, רימסקי קורסקוב ואלכסנדר סקריאבין שניצחו על יצירותיהם) ובשנת 1908 הפיק באופרה של פריז בבניין האופרה גרנייה את "בוריס גודונוב" בכיכובו של פיודור שאליאפין. בעקבות זאת הוא הוזמן לחזור שנה אחר-כך עם בלט ואופרה, וכך נולדה להקת הבלטים הרוסיים. דיאגילב גייס את מיטב הרקדנים הצעירים, בהם אנה פבלובה וואצלב ניז'ינסקי. בין הנוכחים במופע הפתיחה היו הפסל אוגוסט רודן והמלחין קאמי סן-סנס. להקת הבלטים הרוסיים יצאה לסיור מקיף באירופה ובארצות הברית.

בין המנצחים על תזמורת הבלטים הרוסיים היה פייר מונטה.

סרגיי דיאגילב הוא גדול מגלי ומטפחי הכישרונות בתחום האמנות. הוא ידע להביא לבמה את גדולי מעצבי התפאורה והתלבושות, גדולי המלחינים, וגדולי הכוריאוגרפים להם העניק את הבמה להצגת גדולתה של האמנות. דיאגילב הראה כיצד אמנויות שונות משתלבות באופן אינטגרטיבי זו בזו, מעשירות זו את זו, יוצרות שפה אוניברסלית בלתי-אמצעית ומחדדות את המסר האמנותי.

בין האמנים שעברו תחת ידיו ולידו ואשר עבדו זה עם זה בהשראתו ביצירת הבלטים:

• אמנות פלאסטית (עיצוב תלבושות ותפאורה): ליאון באקסט (המורה של מארק שאגאל), פבלו פיקאסו, אנרי מאטיס, ג'ורג'יו דה קיריקו, ז'ואן מירו, מקס ארנסט, קוקו שאנל, אלכסנדר בנואה.
• מוזיקה: איגור סטרווינסקי (ציפור האש, פטרושקה, פולחן האביב, פולצ'ינלה, כלולות (בלט), הזמיר (סטרווינסקי), אפולו מוליך המוזות), סרגיי פרוקופייב, קלוד דביסי, מוריס ראוול, מנואל דה פאיה, אריק סאטי.
• כוריאוגרפיה: מיכאל פוקין, ואצלב ניז'ינסקי, ברוניסלבה ניז'ינסקה, ליאוניד מאסין, סרז' ליפר, ז'ורז' בלנשין.
• הוראה: אנריקו צ'יקטי.
• ריקוד: תמרה קרסבינה, מארי ראמבר, אלכסנדרה דנילובה, אדולף בולם, נינט דה ולואה, אנטון דולין, וצלב ניז'ינסקי.
• ספרות: ז'אן קוקטו.

תחת ידיו של דיאגילב נוצרו הגרסאות המקוריות של הבלטים "אחר הצהריים של פאון", "משחקים", "שחרזאדה", "הבן האובד", "אפולו מוליך המוזות", "ציפור האש", "פטרושקה", "פולחן האביב", "פולצ'ינלה", "כלולות (בלט)", "הרכבת הכחולה", "דפניס וכלואה", "מצעד", "הכובע משולש הפינות", "הזמיר (סטרווינסקי)". כמו כן העלתה להקת הבלט רוס את "הסילפידות" ואת רוח הורד.

• לין גראפולה, בלט רוס של דיאגילב, מאנגלית: ניב סבריאגו, הוצאת אסיה, תשע"ב 2012

  מדיה וקבצים בנושא סרגיי דיאגילב בוויקישיתוף

• הניה רוטנברג, "מאה שנה לבלט רוס של דיאגילב." באתר קולות המחול, 9 במאי 2009
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-145 של דיאגילב, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
• סרגיי דיאגילב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יוטיוב, סרטון על סרגיי דיאגילב ובלט רוס
• סרגיי דיאגילב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
•   סרגיי דיאגילב (1872-1929), דף שער בספרייה הלאומית