סוציאליזם בארץ אחת

במאמר של לנין מ-1915, נטען כי אפשר להתחיל את פיתוח הסוציאליזם בקבוצה של מדינות ואפילו במדינה אחת בלבד ואין מחויבות לחכות למהפכה הכלל עולמית. זו לא הייתה המדיניות הקומוניסטית, אלא רק משפט במאמר שהתייחס למצב אפשרי, אך לא סביר מבחינת האידאולוגיה הקומוניסטית. בעקבות מלחמת העולם הראשונה פרצו מהפכות קומוניסטיות במדינות שונות כגון גרמניה, הונגריה ועוד, אך הן דוכאו ורק המשטר הקומוניסטי של ברית המועצות שרד וגם הוא היה שרוי בקשיים גדולים מאוד.

על פי המרקסיזם הקלאסי, המהפכה הקומוניסטית אמורה הייתה לפרוץ במערב אירופה, שם היה פרולטריון (מעמד פועלים) מפותח, בעוד מדינות דוגמת רוסיה, שכלכלתה הייתה מבוססת על חקלאות, נחזו כלא מסוגלות למהפכה ללא עזרת הפרולטריון המערב אירופאי. המציאות בה המהפכות הקומוניסטיות במערב אירופה נכשלו ורק ברוסיה הצליחה המהפכה, הצריכה התאמה של האידאולוגיה למצב בשטח.

את התאוריה, על פיה אפשר לבנות את הסוציאליזם במדינה אחת, הגה יוסיף סטלין בשנת 1924, לאחר מותו של לנין, כשנראה שהמהפכה העולמית הולכת ומתרחקת. האידאולוגיה החדשה לא התנערה לחלוטין מהתמיכה במהפכה המתמדת, אך איפשרה העברת הדגש של מדיניות החוץ הסובייטית מתמיכה בקומינטרן להתדיינות עם המדינות הקפיטליסטיות השונות.

סטלין טען בספרו "יסודות הלניניזם", שיצא לאור ב-1924, שסוציאליזם במדינה אחת בלבד לא מספיק, אך במהדורה השנייה של הספר, באותה שנה, שינה את עמדתו מקצה לקצה וטען ש"הפרולטריון יכול וצריך לבנות את הסוציאליזם במדינה אחת".

ניקולאי בוכארין פיתח את התאוריה באפריל 1925, בעבודה הקרויה "היכולים אנו לבנות את הסוציאליזם במדינה אחת בלבד בהיעדר ניצחון הפרולטריון המערב אירופאי?" והיא אומצה כמדיניות רשמית של ברית המועצות ב-1926, לאחר צאת חיבורו של סטלין "על בעיות הלניניזם" (К вопросам ленинизма).

לאון טרוצקי תחילה ובהמשך גריגורי זינובייב התנגדו לקו זה ולזניחת המהפכה המתמדת וסיפקו בכך לסטלין את הרקע האידאולוגי להדחתם מההנהגה. סטלין, ששינה למעשה את הקו הקלאסי של מפלגתו, האשים את האחרים ברוויזיוניזם ואפילו בהיותם מרגלים.

• Marxist.com בנושא 'סוציאליזם במדינה אחת' (באנגלית)