נושאי ציפורניים: מערכה של בעלי חיים

נושאי הציפורניים היא מערכת בעלי החיים היחידה שלא כוללת בתוכה אף יצור ימי חי. כיום ידועים כ-200 מינים השייכים למערכה זו, אשר נחלקים לשתי משפחות:

• Peripatidae - משפחה הנפוצה באזורים טרופיים וסובטרופיים במקסיקו, אמריקה התיכונה, דרום אמריקה ואפריקה
• Peripatopsidae - תחום תפוצתם של המינים במשפחה זו כולל את צ'ילה, דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד.

נושאי ציפורניים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	נושאי ציפורניים
שם מדעי
Onychophora ‏גרובה, 1853
תחום תפוצה

המינים המודרניים של מערכה זו קטנים למדי; לפחות אחד מהם מגיע לאורך של 20 ס"מ בלבד. הסוג המוכר ביותר ממערכה זו הוא פריפאטוס (Peripatus) אשר תואר לראשונה ב-1825 על ידי גילדינג.

נראה שנושאי הציפורניים התפתחו מיצור בעל מקטעים, אולם במהלך התפתחותם איבדו את חלוקתם למקטעים למעט בראש, שמורכב משלושה מקטעים. במקטע הראשון של ראשם יש שני מחושים ובדרך כלל יש בו גם זוג עיניים. במקטע השני נמצא הפה. בניגוד לפרוקי-רגליים, אין להם שלד חיצוני (exoskeleton) קשה. עורם מכוסה בשיער דקיק (papillae). הם משירים את עורם באופן תקופתי כדי לגדול. אף על פי שבגופם עשרות של זוגות רגליים, אין הם מקוטעים בניגוד לתולעים טבעתיות. בקצוות רגליהם יש להם ציפורני כיטין ורפידות המשמשים אותם לתנועה על משטחים חלקים. הם נושמים באמצעות מעברים בעורם הנקראים "טריכאות". הטריכאות פתוחות תמיד, ומסיבה זו נושאי הציפורניים זקוקים לסביבה לחה, שאם לא כן הם מצויים בסכנת התייבשות.

נושאי ציפורניים מודרניים הם טורפים המסוגלים לשתק בעלי חיים הגדולים מהם הודות לחומר דביק שהם מפרישים מבלוטות בראשם. הם מסוגלים לשתק מטרה עד מרחק של 30 ס"מ ולשאת כמות נוזל המגיעה ל-10% ממשקל גופם.

לנושאי ציפורניים דרך ייחודית להעברת הזרע. הזכר מדביק אל הנקבה חבילת זרע, ללא הבחנה היכן בדיוק בגופה תחובר החבילה. הרקמה בתחתית חבילת הזרע מתמוססת והחבילה מתמוססת אל תוך גוף הנקבה. הזרע נע במערכת הדם עד הגיעו אל השחלות.

  מדיה וקבצים בנושא נושאי ציפורניים בוויקישיתוף

• נושאי ציפורניים, באתר ITIS (באנגלית)
• נושאי ציפורניים, באתר NCBI (באנגלית)
• נושאי ציפורניים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• נושאי ציפורניים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• נושאי ציפורניים, באתר GBIF (באנגלית)