יישוב עתיק מעון: יישוב קדום בדרום הר חברון

היישוב נזכר במקרא, תחילה בתיאור נחלת שבט יהודה, ולאחר מכן במעשה נבל הכרמלי. יש להבחין בין מעון זו ובין בית מעון הסמוכה לטבריה בית בעל מעון שבמואב, וחורבת מעון שבנגב המערבי.

מעון

מיקום
מדינה	יהודה ושומרון
קואורדינטות	31°24′34″N 35°08′02″E / 31.4094477°N 35.1338388°E / 31.4094477; 35.1338388
(למפת הר חברון מוגדלת)   מעון (למפת הר חברון רגילה)   מעון (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מעון (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מעון

מעון שביהודה המשיכה להתקיים כיישוב יהודי לאורך תקופת בית שני, המשנה והתלמוד עד ראשית ימי הביניים. באתר המזוהה עם היישוב, ח'רבת מעין, אותרו שרידי בית כנסת קדום.

בעת חלוקת ארץ ישראל לשבטי ישראל מעון הייתה לנחלת שבט יהודה, ככתוב בספר יהושע: ”זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם מָעוֹן כַּרְמֶל וָזִיף וְיוּטָּה”.

מדבר מעון הוא גם האזור שבו שאול המלך רדף אחרי דוד על פי המסופר בספר שמואל. דוד, שנמלט משאול המלך, הגיע לכרמל הסמוכה למעון, והוא והאנשים אשר עמו שהו עם רועי הצאן של נבל הכרמלי. מעון המקראית נזכרת גם באחד האוסטרקונים שנמצאו בערד.

היישוב במעון נפגע עם דיכוי המרד הגדול, כפי שמעיד מדרש חז"ל: ”כבר היה רבן יוחנן בן זכאי עולה למעון יהודה, ראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת גללי הסוס”. חרף כך, ולמרות החורבן הגדול עוד יותר שאירע כתוצאה מדיכוי מרד בר כוכבא, המשיך היישוב היהודי במעון להתקיים משך מאות שנים, עד שאב הכנסייה אוסביוס העיד בראשית המאה הרביעית לספירה כי מעון, כמו שכנותיה, כרמל, זיף, אשתמוע, חורבת עָנִים ויוטה, הייתה בתקופתו "כפר גדול מאוד של יהודים". עדות נוספת לכך היא שרידיו המרשימים של בית הכנסת הקדום באתר ח'רבת מעין.

במעון נמצאו שרידי בית כנסת, שלפי המשוער נבנה במחצית השנייה של המאה ה-4 או תחילת המאה ה-5. ציר הבנייה הוא דרום-צפון, דהיינו כמקובל לכיוון ירושלים. הבנייה חייבה חציבה בסלע. הקירות היו עבים כ-90–100 ס"מ, הגג היה גמלוני, כמו בסוסיא ורצפת פסיפס.

הממצא החשוב ביותר מבית הכנסת הוא תריסר חלקים של מנורת שבעת הקנים עשויה משיש לבן. החוקרים אמדו את גובְהָה בכ-1.6-1.8 מטר. החוקר צבי אילן שהיה שותף לגילויה מתאר אותה: "קניה (קני המנורה), שהיו עשויים מקשה אחת, עוצבו בצורת חוליות מעוגלות ("תפוחים") שהלכו וקטנו כלפי מעלה. בבסיס כל חוליה גולף עלה ("פרח"). קוטר התפוח התחתון הוא 16,5 ס"מ וקוטר התפוח העליון 6.5 ס"מ. בין קני המנורה היו עיטורים מגולפים ששימשו לחיזוקה. זו הייתה מנורה כבדה ביותר, כ-120 ק"ג משקלה (משקל החלקים שנמצאו הוא 25 ק"ג). בסיס המנורה היה מרובע או מדורג. בתחתית התפוח התחתון של הקנה המרכזי חצוב חור מרובע לקיבוע מוט ברזל ("מסמר") שבעזרתו חובר גוף המנורה לבסיס".^{[דרוש מקור: לצטטה]}

הפסוק מספר שמואל מסביר את הקשר בין שני היישובים: "וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל", כלומר במעון בתי מגורים ובכרמל, מרכז כלכלי. עם הגילוי של בית כנסת קדום במעון, ומבני מגורים אחדים, במדרון הצפוני של תל מעון, דרומית לכרמל, העלה החוקר דוד עמית את ההשערה כי בתקופה הביזנטית בארץ ישראל יהודי כרמל למעשה גרו במעון. מעון הייתה כעין "שכונה" של כרמל. שהרי עקב היות כרמל בסיס מנהלי וצבאי יש להניח כי היהודים לא ירצו להתגורר בקרבתו. בכרמל נמצאו שרידים של שלוש כנסיות אבל לא שרידים יהודיים מעל פני הקרקע. נמצאו גם שרידי דרך רחבה, הסלולה בקו ישר, מכרמל למעון, כעין רחוב מקשר בין שני המקומות. מכאן מסקנתו של החוקר^{[דרושה הבהרה]} כי היישוב היהודי במעון היה חלק מו המערך היישובי של כרמל - חלק מכרמל רבתי והסבר להיעדרה של מעון מהאונומסטיקון, חיבורו של אוסביוס מקיסריה, שנכתב במאה ה-4.^{[דרוש מקור]}

• דרומא
• סלע המחלקות

• דוד עמית, רשות העתיקות, לשאלת זיהויה של כרמל היהודית, מתוך הכנס השנתי השלישי הספר והמדבר בארץ ישראל - תשס"ח - 2007, בעריכת יעקב אשל, סוסיא: מרכז סיור ולימוד סוסיא, תשס"ח-1998
• דוד עמית, "בתי הכנסת בחורבת מעון ובחורבת ענים והיישוב היהודי בדרום הר חברון,", עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2003.
• דוד עמית. מנורת שייש מבית כנסת במעון שביהודה. מחקרי יהודה ושומרון כרך שביעי, תשנ"ז.
• צבי אילן, בתי כנסת קדומים בארץ ישראל, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1991, ISBN 9650505229.