מטמון נחל משמר התגלה בשנת 1961, במסגרת מבצע חיפושים אחר מגילות גנוזות נוספות.
בעקבות גילוי מגילות מדבר יהודה, יצאו למדבר יהודה משלחות ארכאולוגיות רבות. אחת המשלחות בראשות פסח בר אדון, מצאה ממצאים מהתקופה הכלקוליתית במערה סמוך לראש המפל הגבוה במצוק הצפוני של נחל משמר; המערה מכונה כיום מערת המטמון. המטמון, שהיה טמון בכוך בפינה מרוחקת של מערת מגורים כלקוליתית, עטוף במחצלת, כלל 442 חפצים, מהם 429 מנחושת, ובהם שרביטים וכלי שנהב, שישה חפצים מהמטיט, אחד מאבן, חמישה מניב של היפופוטם ואחד מחט של פיל.
תיארוך הממצאים נעשה בשיטת תיארוך פחמן-14, כאשר המחצלת בה היו עטופים הממצאים משמשת כמצע האורגני לבדיקה. התארוך הצביע על שנת 4300 לפנה"ס בערך.
הארכאולוגים חלוקים על טיבם של הכלים שנמצאו. יש הטוענים שאלו כלי הקודש של מקדש עין גדי מאותה התקופה, המרוחק כ-12 ק"מ מהמקום, ואשר היו בו סימנים של עזיבה מהירה אך ללא סימני הרס מכוון; אחרים טוענים שלא נמצאה הוכחה לקשר כלשהו למקדש, ומכאן השערתם שאלו ממצאים של חפצי פולחן של תושבי המדבר, כמו אלו שנמצאו בנחל חמר והוטמנו במערה כגניזה כדי שלא יחוללו.
תאוריות אחרות טוענות שהממצאים אינם פולחניים, וריבוים מעיד על כך שהם שייכים לסוחרים – כך שבעצם המערה היא מחסן המכיל כמויות רבות של כלים למכירה וכן חומרים משומשים להתכה והכנת כלים חדשים.
בעשור השני של המאה ה-21 חקר את המטמון ניסים אמזלג מן המחלקה למקרא, ארכאולוגיה ומזרח קדום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לדבריו, פענח את משמעות המטמון המסתורי והראה שהוא מהווה קוד ויזואלי (צורה קדומה של כתב), שבו סמלים ויזואליים מסמנים מילים בעלות מצלול דומה. כך, הסמל הנפוץ במטמון, של צמד עופרים, מסמל שתי עפרות (סוג סלע המכיל מחצבים) הדרושות להתכת סגסוגת. זאת לפי השימוש בשורש הפרוטו-שמי ע.פ.ר שהוראתו כפולה - עופר ועפרה. כדור מנוקב לארכו יכול להצביע על כבשן כתוצאה מהשימוש בשורש ח.ר.ר (המשתמש הן לדבר מה נקוב - חור והן לציון חום). לפיכך, טוען אמזלג, חפצי המטמון מייצגים שפה המדברת על תהליכים במטלורגיה (עיבוד מתכות), ידע הקשור בבריאה. אמזלג מוסיף עוד ש"הנפחים ידועים במיתולוגיות של העולם העתיק כממציאי הכתב, המביאים אותו לעמים. עד עצם היום הזה ידועים הנפחים בחברות המסורתיות מעמק הניז'ר שבאפריקה בהמצאת כתבי סתרים, והשימוש בהם נעשה כדי להתבונן ולהעביר מידע אזוטרי למפענח חלומות ולנביא".
המטמון מכיל מספר רב של כלי נחושת. רובם אינם כלי עבודה אלא כלים מיוחדים, שחלקם מעוטרים בתבליטים וחריטות.
כלים מיוחדים אלו נוצרו בשיטת השעווה האבודה (lost-wax) – שיטה שבה יוצרים ראשית כול את צורת המוצר בדונג או שרף עצים, ועוטפים את הצורה בטין; כששורפים את הטין, הדונג נעלם ונשארת תבנית, שאליה יוצקים את המתכת. כאשר המתכת מתקררת, שוברים את הטין ומלטשים את המוצר הסופי לידי גימור. כמו כן נראה שהשתמשו בשני סוגי נחושת להכנת הכלים: את כלי העבודה, כגון אזמלים ופטישים, יצרו מנחושת כמעט נקייה, ואילו לייצור הכלים המיוחדים השתמשו בסגסוגת של נחושת, המכילה הרבה ארסן. השימוש בארסן שיפר את קשיותהּ של הנחושת ואת טיב היציקה. (על אף שהנחושת הנקייה חלשה יותר, בכל זאת היא שימשה לייצור כלי העבודה). כמו כן, בחלק מהכלים ישנה רמה גבוהה של ארסן: בין 2 ל-12 אחוז – יסוד שככל הידוע לא היה קיים בסביבת ארץ ישראל, והמקור הכי קרוב לו הוא בקווקז. מכאן מסיק המחקר כי כבר בתקופה הכלקוליתית התקיימה רשת מסחר ענפה בלבנט ובאנטוליה, בין אם ישירה או בין אם באמצעות מתווכים בדרך.
בנוסף לכלים שנמנו לעיל, נמצאו 5 חפצים עשויים מניבים של היפופוטם, חתוכים לאורכם בצורת חרמש. החפצים חוררו בשלוש שורות של חורים עגולים, ובמרכזם חור מוקף שולים מוגבהות. כלים אלה נמצאו בצרור של כלי הנחושת. המטרה שלשמהּ שימשו הכלים אינה ידועה.
|
This article uses material from the Wikipedia עברית article מטמון נחל משמר, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.