יסעור מערבי

יסעור מערבי
יסעור מערבי מטובע, האיים הבלאריים
מצב שימור
סכנת הכחדה חמורה (CR)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	יסעוראים
משפחה:	יסעוריים
סוג:	יסעור
מין:	יסעור מערבי
שם מדעי
Puffinus mauretanicus ‏לואו, 1921
תחום תפוצה
מפת התפוצה של היסעור המערבי בכתום - התפוצה בעונת הקינון בכחול - התפוצה מחוץ לעונת הקינון

בישראל הוא מזדמן נדיר ביותר עם שתי תצפיות עד היום: הראשונה במרץ 1982 בחוף מעגן מיכאל והשניה בינואר 2002 בחוף יפו.

 

היסעור המערבי תואר ב-1921 על ידי חוקר הצפר האנגלי פרסי לואה. הוא התייחס אליו כאל תת-מין של היסעור האטלנטי ובשל כך העניק לו את השם Puffinus puffinus mauretanicus.

Puffinus היא מילת השאלה נאו-לטינית המבוססת על המילה האנגלית "puffin" וגרסאותיה, שהתייחסה לבשר המיושן של שומן האפרוח של היסעור אטלנטי, שנחשב מעדן בעבר. שם המין הספציפי mauretanicus מתייחס לפרובינקיה מאוריטניה, שם ישן לאזור בצפון אפריקה המקביל בערך למרוקו ולאלג'יריה.

היסעור המערבי נחשב זמן רב כתת-מין של היסעור האטלנטי. לאחר פיצול ראשוני, הוא נחשב זמן מה לתת-מין של "יסעור ים-תיכוני" (Mediterranean shearwater) במשך כמעט עשר שנים נוספות, עד שהוחלט על פיצולו למין עצמאי, הנבדל מהיסעור המצוי. זהו הטקסון האחרון מהסוג יסעור שהוכר כמין עצמאי.

מחקר פילוגנטי מולקולרי שפורסם בשנת 2021 מצא מעט מאוד הבדלים גנטיים בין היסעור המערבי ליסעור המצוי. מחברי המחקר הציעו שאיחוד המינים יהיה נכון יותר.

נראה שהוא שייך לקבוצה של מינים ים תיכוניים ואטלנטיים סמוכים, הכוללת את היסעור המצוי) ואחד עד שלושה טקסונים פרה-היסטוריים נכחדים, יסעור קנרי (P. holeae (אנ')) ואולי גם יסעור לבה (P. olsoni (אנ')) ויסעור נוסף בלתי מתואר בעל הבחנה לא ברורה מהאי מנורקה. היסעור הקנרי עשוי להיות קרוב המשפחה הקרוב ביותר של היסעור המערבי. שתי השושלות הים תיכוניות החיות כנראה נפרדו לפני סוף הפליוקן (בערך 2 למ"ש), כפי שמצוין על ידי הבדלים מולקולריים והמאובן האיביזי P. nestori (אנ') מהפליוקן המאוחר או הפליסטוקן הקדום, שאולי היה האב הקדמון הישיר של המין הנוכחי.

 

אורכו של היסעור המערבי הוא 34–39 ס"מ והוא בעל מוטת כנפיים של 78–90 ס"מ. יש לו את מעוף ה"גזירה" האופייני של הסוג, טבילה מצד לצד עם כנפיים נוקשות ומעט חבטות כנף, כשקצות הכנפיים כמעט ונוגעות במים. בתעופה נראה היסעורכצלב מעופף, כשהכנף שלו מוחזקת בזווית ישרה לגוף; צבעו משתנה מחום כהה ללבן מלוכלך כאשר החלקים העליונים הכהים והחלקים התחתונים החיוורים יותר נחשפים לסירוגין כשהוא חולף נמוך מעל הים.

מלבד הניצוי הפחות מנוגד שלו, מין זה דומה מאוד ליסעורים האטלנטיים והמצוי שמצויים באזורים אחרים בים התיכון. לפחות מושבת קינון מעורבת אחת של יסעור מערבי ומצוי קיימת במנורקה, ותפוצות החורף של המינים חופפות במרכז הים התיכון; למטרות מדעיות לפחות, מוצע שילוב של מאפיינים מורפולוגיים ונתוני ריצוף DNA כדי לזהות את המין.

 

היסעור המערבי מקנן על איים וצוקי חוף באיים הבלאריים. רוב הפרטים חורפים בים באזור זה, אך חלקם נודדים לאוקיינוס האטלנטי בסוף הקיץ, ומגיעים צפונה עד לבריטניה ואירלנד.

זהו מין חברתי, שניתן לראותו במספרים גדולים בים או מהיבשת, במיוחד בסתיו. הוא שקט בעת שוטטותו בים, אבל בלילה מושבות הקינון חיות בקריאות מקרקשות צרודות, בעלות גובה גבוה יותר מאלה של היסעור האטלנטי.

קינון

מין זה מקנן במחילות ובמערות בהן הוא מבקר רק בלילה כדי להימנע מטריפה בידי מיני שחפים גדולים.

תזונה

היסעור המערבי ניזונים מדגים ורכיכות. מין זה אינו עוקב אחר סירות.

היסעור המערבי נחשבים למין בסכנת הכחדה חמורה על ידי ה-IUCN. מודלים עדכניים מעריכים ירידה ממוצעת של 7.4% בשנה וזמן הכחדה ממוצע של 40.4 שנים. זה שווה לירידה מתמשכת של יותר מ-80% בשלושת הדורות הבאים (54 שנים). הוא נתון לאיום חמור מפיתוח אתרי נופש ליד אתרי הקינון שלו. אלה יכולים להרוס או לשנות את בית הגידול הטבעי שלו על ידי, למשל, ייצור זיהום אור סביב מושבות קינון. גם טריפה של בעלי חיים שהוכנסו בעקבות האדם כמו חתולים וחולדות גורמת לבעיות. הגילוי של יסעורים מצויים במושבה המנורקאית מצביע על כך שגם הכלאות עשויות להוות בעיה. היסעור המערבי הוא אחד המינים עליהם חל ההסכם לשימור אלבטרוסים ויסעורים.

  מדיה וקבצים בנושא יסעור מערבי בוויקישיתוף

• תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של יסעור מערבי, באתר eBird
• הקלטות אודיו של יסעור מערבי, באתר xeno-canto
• יסעור מערבי, באתר ITIS (באנגלית)
• יסעור מערבי, באתר NCBI (באנגלית)
• יסעור מערבי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• יסעור מערבי, באתר GBIF (באנגלית)