יוסף יובל טוֹבִּי (נולד ב-28 במאי 1942) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: 1. ניסוח לא נייטרלי, 2. ויקיזציה ועיצוב. | |
יוסף טובי נולד בשכונת נחלת צבי שבירושלים כחמישי למשפחה בת שישה ילדים. הוריו, חיים ויונה טובי, עלו מצנעא שבתימן לארץ ישראל בשנת 1935. אחרי שהייה של חצי שנה בגבול יפו-תל אביב, התיישבו בשכונה התימנית הוותיקה נחלת צבי בירושלים. יוסף טובי למד בבית הספר העממי נווה יעקב ובתיכון 'מזרחי', שניהם בירושלים. בעיצומה של מלחמת העצמאות עבר עם משפחתו לשכונת קטמון; בצבא שירת במודיעין, היה בקבע והגיע לדרגת סרן. בשנת ה'תשי"ט (1959), בהיותו בן 17, היה סגן חתן התנ"ך בחידון התנ"ך השני, לצד מלומדים מבוגרים ממנו בהרבה. עשה את חוק לימודיו הגבוהים באוניברסיטה העברית בירושלים. החל ללמוד פיזיקה ומתמטיקה, אך זנח מסלול זה כעבור שנה ולמד לתואר ראשון היסטוריה של ארצות האסלאם, ערבית וגאוגרפיה. לאחר סיום שרותו הצבאי חזר ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג לספרות עברית. בתקופת לימודיו הראשונה (1962-1959) היה פעיל בקבוצה אידאולוגית שנקראה "תא הסטודנטים למיזוג גלויות", שבו היו חברים כמה עשרות סטודנטים, רובם יוצאי עדות המזרח ומטרתם הייתה לשלב בתוכניות הלימודים במערכת החינוך הממלכתית ובאוניברסיטאות את לימודי התרבות, הספרות וההיסטוריה של יהדות המזרח.
כתב את עבודת הדוקטור שלו בספרות עברית בנושא "היצירה הפייטנית של רב סעדיה גאון" בהנחיית פרופסור עזרא פליישר. הדוקטורט הוגש ב־1980. טובי השתלם בבתר-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד בשנת 1980/1. בשנים 1967–1980 עבד כאוצר כתבי היד במכון בן-צבי. מאז שנת 1970 הרצה באוניברסיטת בן-גוריון בחוג לספרות עברית (עד 1980) ובמקביל עבד כמורה מן החוץ בחוג לתולדות עם ישראל ובתוכנית ללשונות היהודים באוניברסיטה העברית. מאז 1981 מרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה ומאז 2003 מרצה גם במכללה האקדמית הערבית לחינוך בחיפה. עמד בראש החוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה בשנים 1996–1999 ובשנת 2000 מונה לפרופסור מן המניין, ב-1 באוקטובר 2010 פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס. טובי שהה בשבתונים בבית המדרש לרבנים באמריקה, בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטת נורפוק בווירג'יניה. נבחר כמה פעמים כמרצה המצטיין.
משנת 2009 עומד בראש המרכז לחקר יהדות תימן ותרבותה ע"ש עובדיה בן-שלום במסגרת מכון בן-צבי.
טובי יזם את הקמתם של שני כתבי עת מדעיים והוא משמש כעורכם עד היום: "תימא", לחקר תולדות יהדות תימן ותרבותה (בין השנים תש"ן לתשע"ב יצאו ממנו עשרים כרכים) ו"בין עבר לערב" לחקר המגעים בין הספרות העברית והערבית-היהודית (בין השנים תשנ"ח לתשס"ח יצאו ממנו 4 כרכים).
טובי הוא זוכה פרס ירושלים לשנת 1999 וחתן פרס שבזי לשנת 2008.
עבודת הדוקטור של יוסף טובי , התמקדה במחקר מקיף על יצירתו הפייטנית של סעדיה גאון, וכללה פרסום מהדורה מדעית המבוססת על כתבי יד מן הגניזה הקהירית. מחקרו העמיד את סעדיה גאון במרכזו של שלב מקדים לפריחת השירה העברית בספרד בימי הביניים, בהשפעת השירה הערבית. עד למחקריו סברו ששירת ספרד מתחילה באמצע המאה ה-10, סברה שעליה מבוססים למשל, ספריהם המקיפים של חיים שירמן, דן פגיס, יהודה רצהבי וישראל לוין. לטענת טובי תחילתה של שירת ספרד היא בבגדאד באמצע המאה ה-9 ובמחצית הראשונה של המאה ה-10.
טובי עמד על יחס של קירוב ודחייה בין השירה העברית והשירה הערבית בספרד בימי הביניים וחשף כי גדולי המשוררים העבריים – שמואל הנגיד, שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא ויהודה הלוי – דחו את העקרונות הרעיוניים של השירה הערבית, במידה שלא עמדו בקנה אחד עם עקרונות האמונה והמוסר היהודים, כגון הנאות מופלגות מן החיים, אהבת זכרים (דבר האסור איסור מוחלט גם באסלאם), תפישה פסימיסטית ושליטת הגורל על בני האדם.
ב-1976 ראה אור ספרו הראשון של טובי "יהודי תימן במאה הי"ט", הספר הראשון שלא עסק ביהדות תימן רק מבחינת האתנוגרפיה, הלשון, הספרות, אלא כספר היסטוריה כוללני. בניגוד להיסטוריונים אחרים, טובי טוען כי העליות הגדולות מתימן החל משנת 1881 לא נבעו מתנועה משיחית כלשהי או "חישובי קץ", אלא מאמונה במימוש חזון הנביאים לקיבוץ גלויות בארץ ישראל בגלל המציאות הגאופוליטית החדשה לאחר הכללת תימן בתחומי האימפריה העו̇ת'מאנית ב-1872. פתיחת תעלת סואץ ב-1869 הקלה אף היא על אפשרות מסע קל יותר מתימן לארץ ישראל העות'מאנית. בעקבות פרסום הספר הזמין פרופסור שמואל אטינגר את טובי ושניים מתלמידיו (שלום בר-אשר ויעקב ברנאי), לכתוב את "תולדות היהודים בארצות האסלאם", כדי להפסיק את ההתעלמות מהקהילות היהודיות בארצות האסלאם בספרי ההיסטוריה שהיו קיימים עד אז.
בשנת 2002 הוציא טובי את הספר "יהודי בשירות האימאם: איש העסקים וסוחר הנשק ישראל צובירי", המבוסס על ארכיון משנות ה-30 ושנות ה-40 של המאה העשרים, של סוחר יהודי מצנעא שחי כמה שנים בגרמניה הנאצית. בשנת 2008 יצא הספר לאור במהדורה גרמנית במכון מחקר במינכן.
טובי הוציא לאור את שירי המשורר התימני אברהם בן חלפון שחי במאה ה-13, וחקר רבות את שירתו של שלום שבזי, בן המאה ה-17, גדול משוררי תימן. באחד ממאמריו חשף דיואן תימני שממנו ניתן להסיק בוודאות ששבזי נמנה עם מאמיני שבתי צבי, סוגיה שהעסיקה חוקרים רבים.בשנת תשל"ו פרסם טובי ביחד עם שלום סרי מהדורה מצולמת של שני דיוואנים בכתב ידו של שלום שבזי; המהדורה כללה גם כ-150 שירים, שרובם לא היו ידועים לפני כן.
טובי עוסק גם במחקר השוואתי של שירת תימן, ובעיקר שירתו של שלום שבזי, עם שירת תימן המוסלמית, ובעיקר האסכולה השירית המכונה "חומייני", המאופיינת בסטייתה מכללי הפרוזודיה הנוקשים של השירה הערבית הקלאסית ובנטייה לשימוש במילים הלקוחות מן הלהג הערבי המדובר בתימן. תוצאות מחקריו הוצגו בכנסים בינלאומיים ובקבצים שראו אור ברוסיה ובלונדון:
בשנת תשס"ו ראה אור ספרו של טובי 'השירה, הספרות הערבית-היהודית והגניזה', שבו יש סיכום ביניים למחקריו בטבעה ובייחודה של הספרות הערבית-היהודית בימי-הביניים. יהושע בלאו, החוקר הגדול של הספרות הערבית-יהודית בימי הביניים, התחיל את הספרות הערבית-היהודית והלשון היהודית בימי הביניים עם סעדיה גאון שנחשב עד אז אבי הספרות הערבית-היהודית חידושו של טובי הוא בכך שהצביע על קיומה של ספרות ערבית-יהודית, בעיקר תרגומי המקרא, דורות רבים לפני סעדיה גאון, עוד לפני האסלאם; כבר אז, לפי מחקריו של טובי, הייתה ליהודים בצפון־מערב חצי האי ערב ספרות ערבית-יהודית, כי הם דיברו ערבית וידעו קרוא וכתוב. זאת הסיק טובי על סמך שרידים של תרגומי המקרא שגילה בכתבי הגניזה. הוא גם קבע את שיטת הכתיבה (האורתוגרפיה) שלה, שהייתה פונטית, מכיוון שקדמה להתגבשותה של האורתוגרפיה הערבית הקלאסית. מחקריו של טובי בעניין זה ביססו בקרב החוקרים את הדעה בדבר קיומה של ספרות ערבית־יהודית, ובייחוד תרגומים למקרא, שקדמו הרבה לרב סעדיה גאון.
טובי הוזמן לכתוב את הערכים על הערבית-היהודית ועל הספרות הערבית היהודית באנציקלופדיה החדשה על היהודים בארצות האסלאם שראתה אור בשנת 2010 בהוצאת בריל בעריכתו של פרופסור נורמן סטילמן מאוניברסיטת אוקלהומה.
בשנת 2000 פרסם טובי את הספר 'הספרות הערבית-היהודית בתוניסיה 1950-1850', יחד עם רעייתו צביה טובי, הכותבת עבודת דוקטור באוניברסיטה העברית בירושלים על עולמן של הנשים היהודיות בדרום תוניסיה על פי הפתגם העממי הרווח בפיהן. בספר זה הם דנו בהיסטוריה ובסוגות הספרותיות של הספרות הערבית-היהודית בתוניסיה, בשירה ובפרוזה. זהו הספר הראשון המעמיד מחקר מקיף על ספרות זו. הספר נכתב בעיקרו על סמך האוסף הפרטי העשיר של המחברים של פרסומים מכל הסוגים של הספרות הערבית־היהודית, ובעיקר זו של יהודי תוניסיה.
טובי נשוי לצביה לבית כהן, להם ארבעה ילדים ושנים עשר נכדים.
דודו הוא הרב שלום קלזאן (אחי אמו), מרבני יהדות תימן בירושלים.
נכדו, סג"ם יובל היימן, נפל במבצע צוק איתן. על חלקו בקרב הוענק לו צל"ש מפקד חטיבה. בעקבות נפילתו, הוסיף יוסף טובי את שם נכדו לשמו - יוסף יובל טובי.
מכּתביו:
This article uses material from the Wikipedia עברית article יוסף טובי, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.