יום הזיכרון לשואה ולגבורה: יום זיכרון לאומי במדינת ישראל

ערך זה עוסק ביום הזיכרון לשואה המונהג בישראל. אם התכוונתם ליום הזיכרון הבינלאומי, ראו יום הזיכרון הבינלאומי לשואה.

מועד זה הוא יום זיכרון לאומי במדינת ישראל, ונהוגים בו מנהגי אבלות אחדים.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

דגלי ישראל מונפים בחצי התורן ביום השואה, 2006
מדינה	ישראל ישראל
סוג	יום זיכרון לאומי
סיבה	השואה
מועד
תאריך	כ"ז בניסן ה'תשפ"ד יום ראשון 5 במאי 2024

בולים משנת 1962 לציון יום השואה והגבורה

קביעת התאריך

כ"ז בניסן שימש יום זיכרון ביישוב היהודי בארץ ישראל עוד לפני מלחמת העולם השנייה. לפחות מאז 1940 התקיים ביישוב "יום זיכרון גבורה" להנצחת חללי אירועי האיבה בארץ מאז תחילת המרד הערבי, שמועדו נקבע לתאריך העברי של יום תחילת המרד ב-1936 (אם כי המאורעות הראשונים במרד הערבי החלו ארבעה ימים קודם לכן).

סביב קביעת התאריך להנצחת השואה התנהל ביישוב היהודי ויכוח על מהות השואה בהיסטוריה של עם ישראל. בהתאם לגישה השלטת בציונות, שהדגישה את אתוס "היהודי הלוחם" והדחיקה ככל האפשר את זיכרון "היהדות הגלותית", הוצע לייחד את יום השנה לפרוץ מרד גטו ורשה (המרד היהודי הגדול ביותר במלחמה) כיום לציון זיכרון השואה והגבורה. המרד בגטו ורשה פרץ ב-19 באפריל 1943, י"ד בניסן, ערב חג הפסח ה'תש"ג. מכיוון שערב פסח איננו תאריך מתאים ליום זיכרון לאומי, אומצה לבסוף בשנת 1951 הצעתו של חבר הכנסת מרדכי נורוק לקבוע כיום הזיכרון לשואה את כ"ז בניסן, שישה ימים לאחר תום חג הפסח ושבוע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל.

קביעת הרבנות הראשית לישראל כי עשרה בטבת יהיה "יום הקדיש הכללי" לזכר קורבנות השואה קדמה לבחירת התאריך הממלכתי ולמעשה אף קדמה לקום מדינת ישראל. הרבנות הראשית התקשתה לקבל את הצעת כ"ז בניסן מפני שעל פי הלכה אסור לומר תחנון, לקבוע תענית ציבור ולערוך הספד בחודש ניסן, המכונה "חודש הגאולה", למרות מנהגי האבלות החלים בו בזמן ספירת העומר. במרוצת השנים צומצם אופיו של עשרה בטבת ליום אמירת קדיש עבור נפטרים שיום מותם לא נודע, ובתוכם הנספים בשואה.

רק בעשורים מאוחרים יותר התגבשה גישה לאומית שהכירה גם בגבורתה של מרבית האוכלוסייה היהודית, שלא אחזה בנשק, אך עמדה בזוועות המלחמה, קידשה את החיים, שמרה על צלם אנוש ופעלה להצלת עצמה וזולתה. בחוגי הציונות הדתית ממשיכים לציין בעשרה בטבת את זיכרון השואה, לצד יום הזיכרון בכ"ז בניסן, כחלק מתפיסת השואה כחורבן של העת החדשה.

 

 

חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה

בתחילה הנהיגה הכנסת בשנת 1951 יום זיכרון בתאריך כ"ז בניסן שנקרא "יום השואה ומרד הגטאות". בשנת 1953 נזכר בשמו הנוכחי בחוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם. לבסוף חוקק חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959 בעקבות מאבק ציבורי של ניצולי השואה.

סעיף 2 לחוק קובע את אופיו של יום הזיכרון:

ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקוימו אזכרות, עצרות עם, וטקסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו יביעו את יחודו של היום, ובבתי השעשועים יעלו אך נושאים ההולמים את רוחו.

תחילתו של יום הזיכרון היא עם שקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת. כללי הלוח העברי מונעים מיום כ"ז בניסן לחול בשבת, אולם כדי למנוע חפיפה בין יום הזיכרון לבין כניסת השבת או מוצאי שבת, נקבעו בחוק הכללים הבאים:

• אם חל כ"ז בניסן ביום שישי, מוקדם יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום חמישי, כ"ו בניסן.
• אם חל כ"ז בניסן ביום ראשון בשבוע, נדחה יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום שני, כ"ח בניסן (כלל זה הוחל משנת תשנ"ז-1997).

באוגוסט 1977, מספר חודשים לאחר שנבחר לראשות ממשלת ישראל, הציע מנחם בגין לבטל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הוא הציע לציין את זכר השואה בתשעה באב, המציין כמה וכמה אסונות לאומיים בתולדות העם היהודי, ואילו את מרד הגטאות וגבורת הפרטיזנים הציע לציין ביום העצמאות. אולם הצעתו של בגין עוררה סערת רוחות והוא ויתר עליה.

חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי

סעיף 9 לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי קובע כי "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה הם ימי זיכרון רשמיים של המדינה." דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים זאת: "מוצע לעגן ימים אלה בחקיקת יסוד נוכח מעמדם כמרכיב יסודי בזהותה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי."

טקסי הזיכרון של יום השואה דומים מאוד לטקסים של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, משום שיום השואה עוצב כהעתקו.

צפירת זיכרון

בשנת 1959 נקבעה צפירת זיכרון אחת, המושמעת בבוקרו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה. במשך שנים רבות הושמעה הצפירה ב-08:00 בבוקר. בשנת 1988 פנה שר החינוך יצחק נבון ליד ושם בבקשה לדחות את הצפירה לשעה 10:00 כדי לתת למוסדות החינוך זמן התארגנות לקראת הצפירה, ומאז התקבע הנוהג ולפיו ביום השואה מושמעת הצפירה בשעה 10:00 בבוקר ולאחריה מתקיימים אירועי זיכרון ברחבי ישראל.

חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים".

טקסי זיכרון

מדי שנה קובעת ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים, נושא מרכזי אחר, אשר אירועי יום הזיכרון באותה שנה יסובו סביבו. טקסים לציון יום השואה נערכים גם ברחבי העולם.

• אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתחים בערבו, בעצרת הממלכתית שנערכת ב"רחבת גטו ורשה" ביד ושם בירושלים בשעה 20:00. העצרת נערכת במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, ניצולי שואה, ובני הדור השני. העצרת כוללת נשיאת נאומים, ביניהם של הנשיא וראש הממשלה, הדלקת שש משואות בידי ניצולי שואה לזכר ששת מיליוני הנספים, קריאת קטעי קריאה, שירים, אמירת קדיש ואל מלא רחמים וקריאת פרק תהלים.

 

 

• טקס פתיחת מפעל ההנצחה "לכל איש יש שם" נערך במשכן הכנסת. במהלכו מקריאים חברי הכנסת וראשי המדינה את שמות קרוביהם שנספו בשואה. מעמד דומה מתקיים ב"יד ושם" באוהל יזכור, וברחבי המדינה. מפעל הנצחה זה נועד להשיב לנספים את שמם, להנציחם כיחידים, כבני אנוש בעלי זהות, שכן מספר הנספים העצום, שישה מיליון, בלתי נתפס ועלול לטשטש את העובדה כי אובדן של כל יחיד, כמוהו כאובדן של עולם מלא.
• עצרת הזיכרון המרכזית נערכת בצהריים באוהל יזכור שב"יד ושם".
• בשנת 1988 החל להיערך מדי שנה מצעד החיים (בניגוד לצעדות המוות מימי השואה) באושוויץ שיזם אברהם הירשזון בסבסוד משרד החינוך. במצעד משתתפים אלפי תלמידי תיכון ישראלים ואלפי יהודים מרחבי העולם ובראשו צועד לעיתים רמטכ"ל צבא הגנה לישראל, כאשר בסיומו מתקיים טקס זיכרון.
• את האירועים נועלות עצרת תנועות הנוער שנערכת באנדרטה לזכרו של מרדכי אנילביץ' שבקיבוץ יד מרדכי, ועצרת הזיכרון בקיבוץ לוחמי הגטאות.
• בשנת 2020, בעקבות מגפת הקורונה בישראל וביטול כל הטקסים ההמוניים הקשורים ליום זה, עמדו בזמן הצפירה שוטרים מול בתי אבות ברחבי הארץ, כאקט של כבוד לניצולי השואה.

מאז 1998 נערך בתיאטרון תמונע בתל אביב, במקביל לטקס הממלכתי, "טקס יום השואה האלטרנטיבי". טקס זה נושא אופי שונה ולא ממלכתי, ושם לו למטרה לקרב את זיכרון השואה לדור הצעיר. סביב טקס זה נתעוררו מחלוקות ופולמוס ציבורי רב. אירועים דומים נערכים בערב יום השואה ברחבי הארץ והעולם במסגרת מיזם זיכרון בסלון ודומיו. מאז תחילת העשור השני של המאה ה-21 מנהיג יד ושם תחרות שנתית של עיצוב כרזה ליום השואה.

מנהגי אבלות

• מיד לאחר השמעת צפירת הזיכרון בכל רחבי ישראל, מתקיימים אירועי זיכרון נוספים ליד אנדרטאות, בבתי ספר, במחנות צה"ל, ברשויות המקומיות ובמוסדות ציבור. ב"יד ושם" מתקיים לאחר הצפירה טקס הנחת זרים באנדרטה לזכר מרד גטו ורשה.
• דגלי ישראל מורדים לחצי התורן כאות אבל.
• מקומות בילוי, מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע סגורים בערב יום השואה. חנויות ומוסדות ציבור שבשגרה פתוחים בשעות הערב נסגרים בשעות אחר הצהריים המאוחרות בערב יום הזיכרון.
• ערוצי הטלוויזיה והרדיו מייחדים שידוריהם ליום זה, וערוצים אשר יעודם לא מאפשר זאת, כמו ערוצי ספורט ובידור לא משדרים לאורך כל יום הזיכרון.

הרבנות הראשית לא קבעה יום זיכרון או אבלות הלכתי לשואה. היה ניסיון לקבוע את צום עשרה בטבת כיום הזיכרון לשואה אך ניסיון זה לא יצא אל הפועל, והוחלט לקבוע את הצום כיום הקדיש הכללי, שרלוונטי רק למשפחות הנספים בשואה. החברה הדתית-ציונית מאמצת את יום הזיכרון הממלכתי, ונוטלת חלק בצורות הזיכרון הממלכתיות. רבנים בתנועה ליהדות מתקדמת ובתנועה הקונסרבטיבית קראו לציין את יום השואה כיום תענית ציבור כללי.

ציון היום בקרב היהדות החרדית

החברה החרדית מושפעת מפסיקתו של החזון איש שהתנגד להקדשת ימי זיכרון מיוחדים להרוגי השואה, וכן אין בימינו סמכות לקבוע ימי תענית לדורות. הרב לא ראה בשואה כאירוע חריג ביחס לשאר הצרות בהיסטוריה היהודית, ואף דאג להעביר זאת לאדמו"ר מגור בזמנו אברהם מרדכי אלטר כדי שיצטרף להתנגדותו. בעקבות שיטתו, הרב יוסף שלום אלישיב התנגד להצעתו של האדמו"ר מקאליב מנחם מנדל טאוב, שהוא ניצול שואה בעצמו, משנת 1985 לקבוע בכל יום קריאת פסוקי קריאת שמע אחרי תפלת 'עלינו לשבח' ולהתכוון 'לייחד עם הקודשים' שנספו בשואה. הרב אלישיב ענה על כך שאיננו רואה מקור לכך בפסיקת חז"ל, אך הציע ללמוד בכל יום משניות לעילוי הנשמות הקדושים אשר לא השאירו אחריהם קרובי משפחה, כפי שנהגו במקומות אחדים. הרב משה פיינשטיין, פוסק רב השפעה בחברה החרדית בארצות הברית, היה גם בין המתנגדים לכך. הרב יוסף צבי דושינסקי, רב העדה החרדית בירושלים, הסתייג מחיבורן של קינות חדשות על החורבן. העולם החרדי מפגין אדישות כלפי יום הזיכרון לשואה ולגבורה הממלכתי, ואף לא מורגשת כוונה רצינית ליצור 'יום שואה חלופי'.

מדי שנה, בוחרת רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, "יד ושם", את הנושא המרכזי שעליו ימוקד יום הזיכרון לשואה. מכיוון שלשואה פנים אין קץ, נקודות מבט ואירועים רבים, הוחלט שבכל שנה ייבחר נושא אחד, שיציג באופן מסוים את השואה ותוצאותיה מנקודת מבט אחת בתחום מסוים.

 

• תש"ס–2000: "גורל המשפחה היהודית בשואה" – הניסיון לשמור על שלימות המשפחה ואחדותה בתוך התופת.
• תשס"א–2001: "מרדיפות להשמדה המונית" – ציון שישים שנה לנקודת המפנה של המלחמה עם הפלישה לברית המועצות.
• תשס"ב–2002: "קולם האחרון" – דברים אחרונים ומכתבים של היהודים בשואה.
• תשס"ג–2003: "ההתנגדות היהודית בשואה" – בסימן שישים למרד גטו ורשה.
• תשס"ד–2004: "עד היהודי האחרון" – "יד ושם", בשנתו ה־50, עושה מאמץ עילאי לאתר את כל שמות היהודים שנספו ובכך להנציחם ב"דפי עד".
• תשס"ה–2005: "כאב השחרור והחזרה לחיים" – לאחר שמחת הניצחון, מתגלה לעם היהודי ממדי האסון. הניצולים אוזרים עוז ומחליטים להמשיך לשקם את חייהם בארץ ישראל.
• תשס"ו–2006: "צלם האדם בצל המוות" – חרף כל הקשיים העצומים, גילו אנשים רבים תעצומות נפש ולא דאגו רק לעצמם אלא גם לאנשים רבים.
• תשס"ז–2007: "למען ידעו דור אחרון" – עדות ועדויות. רישום ותיעוד התרחשויות במהלך השואה, תוך כדי חרוף נפש, ביומנים ובספרים. בנוסף, הניצולים המוסרים את עדותם האישית. כך, שלשלת הזיכרון לא תמוש.
• תשס"ח–2008: "ובחרת בחיים" – ניצולי השואה ומדינת ישראל. עליית הניצולים ארצה, גיוסם לצבא בהתנדבות, פועלם החשוב בבניית הארץ ובניית חייהם ומשפחותיהם בארץ.
• תשס"ט–2009: "ילדים ובני נוער בשואה" – דרך התמודדותם של הילדים עם תלאות השואה.
• תש"ע–2010: "קולם של הניצולים" – סיפורם וקורותיהם של ניצולי השואה בתחומי הזיכרון וההנצחה והשתתפותם כאנשי עדות למשלחות לפולין.
• תשע"א–2011: "שברי זיכרון" – הפנים מאחורי המסמכים, החפצים והתצלומים. צירוף שברי העולם היהודי המנופץ ושחזור האירועים אשר הולידו הרס ואת החיים בצל האסון הנורא.
• תשע"ב–2012: "היחיד והיחד" – סולידריות יהודית בתקופת השואה. קשיי היחיד במאבק להישרדות מול האחריות ההדדית והעזרה לזולת.
• תשע"ג–2013: "התקוממות ומרי בשואה" – בסימן 70 שנה למרד גטו ורשה. מאבק הגבורה של העם בכל מקום בו היה ציבור יהודי והתקיימו בו חיים יהודיים, בגטאות ובמחנות ההשמדה נגד כל הסיכויים, לזכות ולראות את יום הניצחון.
• תשע"ד–2014: "יהודים על קו הקץ" – 1944: בין חיסול לשחרור.
• תשע"ה–2015: "כאב השחרור והחזרה לחיים" – 70 שנה לסיום המלחמה.
• תשע"ו–2016: "הכל אסור לנו והכל אנו עושים" – המאבק לשמירה על רוח האדם בתקופת השואה.
• תשע"ז–2017: "לחלץ תווי פניהם" – סיפורו של היחיד בשואה.
• תשע"ח–2018: "ניצולי השואה מעצבים זיכרון ובונים מדינה" – בסימן 70 שנה למדינת ישראל.
• תשע"ט–2019: "המלחמה שבתוך המלחמה" – מאבק ההישרדות של היהודים בשואה.
• תש"ף–2020: "הצלה בידי יהודים בשואה – סולידריות בעולם מתפרק". בעקבות התפרצות נגיף הקורונה בישראל בוטלו בשנה זו אירועי הזיכרון ההמוניים, ואף הטקס המרכזי הממלכתי ביד ושם הוקלט מראש, בחלקים ללא קהל, וללא משיאי 6 המשואות.
• תשפ"א - 2021: "עד היהודי האחרון – שמונים שנה לראשית ההשמדה ההמונית".
• תשפ"ב - 2022: "מסילות אל האבדון – שילוחם של היהודים בתקופת השואה".
• תשפ"ג - 2023: "התנגדות יהודית בתקופת השואה בסימן שמונים שנה למרד גטו ורשה".

 

 

 

  ערך מורחב – ימי זיכרון לשואה

נוסף על ישראל, עוד עשרות מדינות מקדישות יום זיכרון לשואה.

• בקנדה נקבע היום גם כן לתאריך העברי כ"ז בניסן^{[דרושה הבהרה]}.
• ארצות הברית מקיימת "שבוע זיכרון", מראשון שלפני כ"ז בניסן ועד ראשון שאחרי^{[דרושה הבהרה]}.
• בגרמניה, צרפת, בריטניה, איטליה ובעוד שמונה מדינות באירופה נקבע היום ל-27 בינואר, יום השנה לשחרור מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו. בעקבותיהן קבע האו"ם יום זה כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה. ישראל מציינת בתאריך זה את יום המאבק באנטישמיות.
• ברומניה יום הזיכרון לשואה נקבע ליום 9 באוקטובר.
• בפולין יום הזיכרון לשואה חל ב-19 באפריל, יום השנה למרד גטו ורשה.
• 9 מדינות נוספות באירופה קבעו ימי זיכרון לשואה בתאריכים אחרים.

בקרב קבוצות יהודיות

• עשרה בטבת מצוין עד היום בקרב חלק מהציבור החרדי ומהציבור הדתי-לאומי כיום זיכרון לשואה. הרבנות הראשית לישראל קבעה יום זה כיום הקדיש הכללי לנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע.
• כ' בסיוון מצוין כיום הזיכרון בקרב כמה קבוצות חרדיות ובהם חסידי סאטמר. זהו יום צום היסטורי שהיה מקובל בקהילות אירופה לזכר נרצחי מסעות הצלב ולזכר גזירות ת"ח-ת"ט.
• ו' בחשוון נקבע כיום זיכרון בחסידות סלונים. זהו יום חיסול מחנה קולדיצ'בו בו נרצחו חסידים רבים ובהם הרבי מסלונים, שלמה דוד יהושע ויינברג.

  ערך מורחב – חוק איסור הכחשת השואה

חוק נוסף העוסק בזיכרון השואה הוא חוק איסור הכחשת השואה, שבו נקבע עונש מאסר של חמש שנים לאיש "המפרסם, בכתב או בעל פה, דברים המכחישים את המעשים שבוצעו בתקופת השלטון הנאצי ושהם פשעים כלפי העם היהודי או פשעים כלפי האנושות, או ממעיטים את ממדיהם, בכוונה להגן על מבצעי הפשעים הללו או להביע להם אהדה או הזדהות" (סעיף 2 לחוק).

• השואה
• השואה – מונחים
• יום הזיכרון הבינלאומי לשואה

• א' בן-עמוס וא' בית-אל, "טקסים, חינוך והיסטוריה: יום השואה ויום הזיכרון בבתי ספר בישראל", בספר: ר' פלדחי וע' אטקס (עורכים), חינוך והיסטוריה - הקשרים תרבותיים ופוליטיים, תשנ"ט, עמ' 457 - 479.
• בת-שבע דגן, "יום השואה והגבורה בגן הילדים", הד הגן נ"ג (1989), עמ' 229–232

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: יום הזיכרון לשואה ולגבורה
ציטוטים בוויקיציטוט: יום הזיכרון לשואה ולגבורה
טקסט בוויקיטקסט: חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יום השואה

  חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959, באתר ויקיטקסט

•   יום הזיכרון לשואה ולגבורה, דף שער בספרייה הלאומית
• קובץ פיוטים ליום השואה: מילים, לחן, ביצועים מגוונים, באורים ומאמרי רקע, באתר הזמנה לפיוט.
• יום השואה והגבורה באתר משרד החינוך
• יום הזיכרון לשואה ולגבורה באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• יום הזיכרון לשואה ולגבורה באתר מנהלת תקשוב ומערכות מידע משרד החינוך
• יום השואה, באתר "ישיבה"
• יום השואה - שאלות ותשובות, באתר "ישיבה"
• רוני שטאובר, הוויכוח בשנות החמישים בין הציונות הדתית לבין השמאל הציוני על מועד יום הזיכרון לשואה
• סקירת אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, באתר יד ושם
• יום השואה באתר הספרייה הלאומית
• עמית המאירי, ‏יוזמה בשבילי הנספים: סיור וירטואלי במסלול הגבורה בגטו וורשה, באתר מעריב אונליין, 21 באפריל 2020
• כתבות ומאמרים בנושא יום השואה בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית
• יום השואה והבושה: "כי מוסר כלימתי תישא"