חופש ההתאספות, המשמש לעיתים עם חופש ההתאגדות, הוא הזכות או היכולת של אנשים להתכנס ולהביע באופן קולקטיבי, לקדם, לרדוף ולהגן על רעיונותיהם המשותפים.
הזכות לחופש ההתקהלות או ההתאספות מוכרת כזכות אדם, זכות פוליטית וחירות אזרחית. זכות בסיסית זו קרויה גם "החופש לאספה שלווה" או "חופש ההתכנסות".
ניתן להשתמש במונחים חופש האספה וחופש ההתאגדות כדי להבחין בין חופש ההתכנסות במקומות ציבוריים לבין החופש להצטרף לקבוצה, ארגון, ארגון עובדים, מפלגה, או עמותה. חופש האספה משמש לעיתים קרובות, יחד עם חופש הביטוי בהקשר של הזכות למחות, בעוד שחופש ההתאגדות משמש בהקשר של זכויות עובדים ובחוקת ארצות הברית מתפרש כמשמעות הן החופש להתאסף והן החופש להצטרף לארגון.
הגבלת התקהלות או התאספות בצורה גורפת מקובלת במשטרים דיקטטורים ודכאניים וזאת כדי למנוע מהציבור להפגין נגד השלטון, לדרוש זכויות אדם או לשנות את שיטת המשטר לדמוקרטיה.
צעדים להגבלת התקהלות מצד השלטונות יכולים לכלול:
במשטרים דכאניים צייתנות היא ערך חשוב, ולכן יש סקנציות חזקות נגד מפגינים. הפגנה נגד השלטון נתפסת כמעשה חתרני, והמפגינים מתוייגים כטרוריסט, בגידה או כאויבי העם. עונשים נגדם יכולים לכלול כמו מעצר בית, פיטורים, מעצרים, מאסרים, איומים על בני משפחה, הפעלת אלימות מול מפגינים, ירי על מפגינים בזמן ההפגנה, מעצר והוצאה להורג.
בניגוד להגדרת התקהלות כעבירה, בדמוקרטיות רבות חוקקו מסגרת החוקה שלהן את חרות האספה, ובצורה משתמעת גם את חופש התהלוכה וההפגנה.
הגנות נוספות על חופש ההתאספות וההפגנה נובעות מזכויות אזרח יסודיות כמו חופש הביטוי, חופש התנועה והזכות להגנה על הגוף (מפני אלימות המשטרה). הוראות ההלכה למעשה במדינות שבהן מוכרות חירויות אלו נגזרות מאיזון בין זכויות הפרט והרצון להימנע מהפרת הסדר הציבורי (דבר שעלול לפגוע בחופש התנועה ברכוש או בחיים של אנשים אחרים). במדינות רבות מסויגת הזכות להתאספות בכך שתהיה 'בדרכי שלום' וכך יכולות רשויות החוק לתייג כבלתי חוקיות התקהלויות שאינן עומדות בתנאים אלו - במדינות דמוקרטיות יכולת זו מוגבלת באמצעות דעת הקהל ונורמות ומדובר על הגבלות על הפגנות אלימות.
בנוסף לכך זכויות אדם ואזרח נוספות חשובות כדי להגן על מתאספים או מפגינים מפני אלימות של משטרה או פיזור הפגנה בצורה שרירותית. חופש העיתונות וחופש הביטוי מאפשרים למפגינים עצמם, לקרובים ולחברים לתעד את קיום ההפנגות ולתעד אלימות מצד המשטרה. תעוד ההפגנות חשוב כדי להוכיח שהמתאספים או המפגינים לא הפעילו אלימות, וכן כדי לקיים לחץ של דעת הקהל במדינה עצמה ובמדינות אחרות, דבר שמגביל לעיתים קרובות דיכוי אלים של הפגנות. חופש הקניין והעיסוק חשובים כדי להפחית את היכולת של השלטונות לאיים על מפגינים בעונשים נוספים כמו איום בפיטורין או החרמת רכוש אם ישתתפו בהפגנות.
במדינות דמוקרטיות מוטלות מגבלות נוספות על המשטרה כדי למנוע אלימות משטרתית ובכך להבטיח חופש הפגנה של הפגנות שלוות. לדוגמה חובה לענוד תגי משטרה, נהלים איך ובאילו נסיבות ניתן להפעיל אמצעים לפיזור הפגנות, יחידה עצמאית לחקירות שוטרים, שימוש במצלמות גוף על ידי השוטרים.
חוקות לאומיות ואזוריות המכירות בחופש האספה כוללות:
ישראל מכבדת בדרך כלל את חופש ההתאספות, אם כי לעיתים המשטרה מבקשת לפזר או להגביל את ההפגנות. בהפגנות של פלסטינים נעשה לעיתים קרובות שימוש בכוח מופרז לפיזור ההפגנות.
This article uses material from the Wikipedia עברית article חופש ההתאספות, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.