התרבות האָשֵלית (Acheulean, על שם הכפר הצרפתי סן-אשל, כיום פרבר של אמיין) הייתה אחת המסורות החשובות של ייצור כלי אבן על ידי בני אדם מהשלב הקדום של תקופת האבן הקדומה (התקופה הפלאוליתית התחתונה).
אתרים ארכאולוגים בהם התגלו מכלולי כלים מן התעשייה האשלית נפוצים ברחבי אפריקה, אירופה, מערב ודרום אסיה והמזרח התיכון, כולל ארץ ישראל, והם מתוארכים לתקופות של 1.75 מיליון שנה עד 200 אלף שנה לפני זמננו.
בשונה מתרבויות כלי-אבן פרימיטיביות יותר, כמו התרבות האולדובאית, כלי אבן אשלים הם הדוגמאות העתיקות ביותר הידועות מן האבולוציה של האדם לעיצוב מכוון ומוקפד של כלים מטיפוסים תקניים. התרבות האשלית הייתה המסורת השלטת של ייצור כלי אבן באזורים נרחבים למשך תקופה של יותר ממיליון שנה, והיא מקושרת בעיקר עם המינים הומו ארגסטר, הומו ארקטוס והומו היידלברגנסיס. עם זאת בני-אדם ממינים אלו השתמשו לעיתים גם בטכניקות אחרות, וכלים מטיפוס אשלי מופיעים לעיתים גם אצל מיני אדם מאוחרים יותר.
בדומה לתרבויות חומריות עתיקות אחרות, לתרבות האשלית מתייחסים לעיתים במונח "תעשייה אשלית" (אנגלית: Acheulean Industry), על מנת להדגיש את הגדרתה על-פי כלי אבן ששרדו באתרים ארכאולוגים. יש לזכור שמרבית התרבות החומרית של האוכלוסיות האנושיות הקדומות אינה ידועה, משום שחומרים מתכלים כמו עץ ועור לרוב אינם משתמרים באתרים מתקופת האבן.
אבן היד (handaxe) היא סוג כלי הנפוץ מאוד באתרים אשלים רבים, והיא נחשבת לעיתים כטיפוס המגדיר של תרבות זו. ברם, כיום הורחב המונח "אשלי", והוא משמש לתיאור מכלולים שבהם נפוצים כלי-אבן בעלי כל התכונות הבאות:
כלים אשלים מתאפיינים לעיתים קרובות בסיתות זהיר ומוקפד, צורה סימטרית נאה ותיקנון (סטנדרטיזציה) אחיד מאוד של טיפוסי כלים קבועים, בעיקר בהשוואה לכלי נתזים מתרבויות פרימיטיביות יותר כמו התרבות האולדובאית.
באפריקה, שם נמצאו הכלים האשלים העתיקים ביותר, אבני יד אכן נפוצות, ולרוב מסווגות יחד עם טיפוסי כלים אחרים בעלי שתי שפות, כמו הקופיץ (cleaver) והמכוש (pick), תחת המונח כלים דו-פניים. גם במרכז אסיה, במזרח התיכון ובאירופה מכלולים רבים מאתרים ארכאולוגים של התקופה הפלאוליתית התחתונה מפגינים תכונות קלסיות של התרבות האשלית.
לעומת זאת, מאותה תקופה נמצאו בכמה באתרים אחרים באירואסיה מכלולי כלי-אבן המסווגים כתרבויות כלי חיתוך וקיצוץ (chopper-chopping), שבהן אבני-יד הן נדירות ולעיתים אף חסרות לחלוטין. דוגמאות טיפוסיות הן תרבות ביצת רוחמה בישראל, התרבות הקלאקטונית מצפון-מערב אירופה, תרבות בודה מאתר ורטשסלש (Vértesszőlős) בהונגריה, ותרבות ג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן בסין. לא ברור עדיין אם מכלולים אלו מייצגים מרכיבים נוספים של התרבות האשלית, גרסאות מקומיות שלה, אולי כהתאמה לצרכים שונים, או מסורות נפרדות לחלוטין של ייצור כלים.
מספר האתרים האשלים בעולם הישן גדול בהרבה ממספר האתרים שבהם נמצאו מאובני אדם. תופעה זו מסתברת מכך שכל אדם קדום ייצר קרוב לוודאי כלי אבן רבים בימי חייו, שסיכויי השתמרותם מצוינים, אבל ככל הנראה טרם קברו את המתים באתרי המגורים. כתוצאה מכך באתרים אשלים מפורסמים רבים, שלעיתים הניבו מכלולים של אלפי כלים ממספר שכבות, לא נמצאו עדיין מאובני אדם מושלמים דיים לצורך סיווג, ולכן קשה לדעת לאילו מיני אדם יש לייחס את הכלים. כלי אבן אשלים גם מצטברים לעיתים בערוצי נחלים ועל גדות אגמים, מהם כאלו שהיו קיימים בעבר וכיום הם יבשים. הרשימה להלן כוללת רק כמה מן המפורסמים ביותר מתוך האתרים האשלים בעולם ובארץ.
במשך מרביתה של המאה ה-20, המכלולים האשלים המובהקים העתיקים ביותר היו ידועים מערוץ אולדובאי מתקופה של 1.4 עד 1.6 מיליון שנה לפני זמננו. בשנת 2011 התפרסם גילויים של כלים אשלים עתיקים אף יותר, המתוארכים לתקופה של 1.76 מיליון שנה לפני זמננו, לחופי אגם טורקאנה בקניה. תיארוכים אלו אמינים הודות לשכבות האפר הגעשי בטורקאנה ובאולדובאי, אשר מאפשרות שימוש נרחב בשיטות תיארוך רדיומטרי ארגון-ארגון ואשלגן-ארגון.
מאותה תקופה ומתקופות עתיקות יותר נמצאו באולדובאי גם כלים מן התרבות האולדובאית הפרימיטיבית. ממצאי המאובנים מראים שבאותה תקופה התקיימו במקביל באולדובאי, ובאתרים אחרים במזרח ודרום אפריקה, מיני האדם הומו ארקטוס (או במינוח אחר הומו ארגסטר), הומו הביליס והומו רודולפנסיס, וכן מספר מיני אוסטרלופיתקוס ופאראנתרופוס. ואולם בניגוד לשאר המינים האלו ארקטוס מופיע ברשומות המאובנים באותה תקופה שבה הופעת התרבות האשלית, ומכאן מקור הסברה המקובלת שהוא זה שפיתח אותה. על פי סברה זו, הגידול בנפח המוח אצל ארקטוס (כ-900 סמ"ק בממוצע בהשוואה ל-600 סמ"ק אצל הביליס ואף פחות מזה אצל האוסטרלופיתקנים) היה חיוני לייצור הכלים האשלים המתוחכמים יותר. למשל, ייתכן שההומינידים קטני המוח לא ניחנו ביכולת הקוגניטיבית לעבוד באופן שיטתי וזהיר על מנת להתקרב בהדרגה לעיצוב סטנדרטי אידיאלי שאותו ראו בעיני רוחם. על פי השערה מקובלת זו, הביליס ואולי גם האוסטרלופיתקנים הם אלו שהשתמשו באותה תקופה בתרבות האולדובאית. ברם, קשה לבדוק השערות מעין אלו משום שבאתרים בהם התקיימו יותר ממין אחד באותו זמן, רק לעיתים רחוקות מתגלים מאובנים הניתנים לזיהוי מוחלט של המין בצמידות מובהקת לכלים שלהם.
סיוע להשערה המקובלת ניתן למצוא במאובני אתר דמאניסי מגאורגיה, המסווגים כהומו ארקטוס מוקדם או כמין משלהם הומו גאורגיקוס. התיארוך שלהם הוא 1.75 מיליון שנה, ונפח המוח שלהם קטן משל ארקטוס. בהתאם לכך כלי האבן שנמצאו איתם הם אולדובאים ולא אשלים. לעומת זאת ליד תל עובדיה בישראל, אתר המתוארך לתקופה פחות עתיקה של 1.5 עד 1.2 מיליון שנה, נמצאו כבר כלים אשלים מובהקים בנוסף לכלים פרימיטיביים יותר.
מתקופת הפלייסטוקן התיכון מתגלים מכלולים אשלים באתרים רבים ברחבי העולם הישן, במקביל להתפשטותו של ארקטוס למקומות אלו. מכלול כלי האבן מאתר גשר בנות יעקב, למשל, המתוארך בשיטות פלאומגנטיות לתקופה של 780 אלף שנה לפני זמננו, הוא אשלי באופן מובהק. הצוות של הארכאולוגית נעמה גורן-ענבר מן האוניברסיטה העברית אף מצא באתר עדויות שהכלים חוממו באש על-מנת לשפר את תכונות הסיתות שלהם.
באתרי ארקטוס ממזרח-אסיה, לעומת זאת, כלי אבן בדרך-כלל אינם מראים תכונות מובהקות של התרבות האשלית, וקיים ויכוח בתחום הארכאולוגיה באיזו מידה הם מייצגים מסורות שהתפתחו מן המסורת האשלית או מסורות נפרדות לחלוטין. "קו מוביוס" (ששורטט לראשונה על ידי הארכאולוג האמריקני Hallam L. Movius) עובר בין צפון הודו למזרח אסיה ומתאר את הגבול שממערבו אבני יד הן נפוצות ממזרח לו הן נדירות מאוד. למרות זאת, אבני יד בטכניקה אשלית טיפוסית התגלו גם בכמה אתרים בסין ובקוריאה. לכן יש חוקרים המשערים שתרבויות כלי האבן של סין, כמו זו של אתר ג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן, התפתחו באופן מקומי מן התרבות האשלית.
באיי דרום-מזרח אסיה נמצאו רק כלי אבן מעטים, והם השונים ביותר מכלי האבן של התרבות האשלית, לכן יש המשערים שמאובני ארקטוס מג'אווה מייצגים ענף שהיגר לשם מאפריקה עוד לפני פיתוח התרבות האשלית. חוקרים אחרים העלו את ההשערה שבתגובה לבעיות וצרכים מקומיים, אוכלוסיות ארקטוס מדרום-מזרח אסיה פיתחו טכנולוגיות שהחליפו כלי-אבן בכלים מחומרים מתכלים יותר, כמו כלי חזרן וכלים מצדף.
לקראת סופה של התקופה הפלאוליתית התחתונה, כ-200 אלף שנה לפני זמננו, כלים אשלים באפריקה, המזרח התיכון ואירופה הגיעו לשיא ההתפתחות שלהם. אף שטיפוסי הכלים עצמם כמעט ולא השתנו מן הטיפוסים הסטנדרטים של התעשייה האשלית התחתונה, טכניקת הסיתות שלהם הגיעה לרמה גבוהה של עידון ושכלול, ועשתה שימוש רב בשיטות מתקדמות, כמו מקבת רכה ואף סיתות באמצעות לחץ. מרבית הדוגמאות המרשימות של אבני יד גדולות מאוד וסימטריות להפליא, כמו אלו מאתר סן-אשל, הן מתקופה זו.
באירופה אבני יד מרשימות מסוף התקופה הפלאוליתית התחתונה ואף מתחילת התקופה הפלאוליתית התיכונה סווגו לעיתים תחת המונח "תרבות מיקוקית" (Micoquian) על שם האתר לה-מיקוק במחוז דורדון, בצרפת. באירופה ובאפריקה חלק מאתרים אלו מקושרים עם מאובנים המסווגים כהומו היידלברגנסיס, הומו ספיינס "ארכאי" ו"קדם ניאנדרטלים". ואולם אפילו באתרים האשלים המובהקים ביותר מוצאים לעיתים גם כלים ברמת סיתות נמוכה, ואף כאלו האופייניים לתרבויות פרימיטיביות יותר.
התרבות האשלית נעלמה ברובה בתקופה הפלאוליתית התיכונה, עם התפשטות התרבות המוסטרית. מקובל לקשר שינוי זה עם הופעת האדם הניאנדרטלי באירופה ובמזרח התיכון, ועם הופעת המין האנושי המודרני הומו ספיינס באפריקה ובמזרח התיכון. במזרח התיכון שלב מעבר טיפוסי בין התרבות האשלית והמוסטרית היא התרבות האשלו-יברודית, על שם אתר יברוד בסוריה. במערת תנור בכרמל ניתן למצוא רצף של כלי אבן לאורך מאות אלפי שנים, העובר דרך התרבויות האשלית, היברודית והמוסטרית.
This article uses material from the Wikipedia עברית article התרבות האשלית, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.