המופע של מרי טיילר מור (באנגלית: The Mary Tyler Moore Show) הייתה קומדיית מצבים אמריקנית שנוצרה על ידי ג'יימס ל.
ברוקס">ג'יימס ל. ברוקס בכיכובה של השחקנית מרי טיילר מור.
פתיח הסדרה | |
סוגה | קומדיית מצבים |
---|---|
יוצרים | ג'יימס ל. ברוקס אלן ברנס |
שחקנים | מרי טיילר מור ואלרי הרפר אדוארד אסנר גווין מקלאוד טד נייט קלוריס ליצ'מן בטי וייט ג'ורג'יה אנגל |
פרסים | 29 פרסי אמי 3 פרסי גלובוס הזהב פרס פיבודי |
ארץ מקור | ארצות הברית |
שפות | אנגלית |
מספר עונות | 7 |
מספר פרקים | 168 |
תוכנית המשך | רודה פיליס לו גרנט |
הפקה | |
מפיק | ג'יימס ל. ברוקס |
חברת הפקה | MTM Enterprises |
הפצה | פוקס המאה ה-20 בטלוויזיה, הולו |
מוזיקה | פטריק ויליאמס |
אורך פרק | 25 דק' |
שידור | |
רשת שידור | CBS |
פורמט (תמונה) | צבע |
תקופת שידור מקורית | 19 בספטמבר 1970 – 19 במרץ 1977 |
קישורים חיצוניים | |
דף התוכנית ב-IMDb | |
הסדרה שודרה למשך 7 עונות מצליחות ברשת CBS בין השנים 1970 ו-1977 והיוותה פריצת דרך כאשר הציגה לראשונה בטלוויזיה האמריקנית אישה רווקה ועצמאית בעלת קריירה כדמות ראשית, בניגוד למקובל עד אז להציג לרוב נשים כעקרות בית העומדות בצל בעליהן.
הסדרה נחשבת לאחת הסדרות המוערכות ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקנית והיא זכתה לשבחים מהמבקרים ולפרס אמי לסדרת הקומדיה הטובה ביותר למשך 3 שנים רצופות. בשנת 2013 דירג איגוד התסריטאים האמריקני את הסדרה במקום ה-6 ברשימת "101 הסדרות הטובות בכל הזמנים" ובשנת 2002 מגזין הטלוויזיה TV Guide דירג את הסדרה במקום ה-11 ברשימת "50 תוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר".
הצלחת הסדרה הולידה מספר סדרות המשך מצליחות לא פחות לכוכבי הסדרה הראשיים.
מרי ריצ'רדס (מרי טיילר מור) היא בחורה צעירה שעוברת להתגורר בעיר מיניאפוליס שבמדינת מינסוטה לאחר שנתיים של קשר זוגי לא מוצלח. היא מנסה להתקבל למשרת מזכירה בתחנת טלוויזיה מקומית בעלת רייטינג נמוך בשם "WJM" אך לאכזבתה היא מגלה שהמשרה כבר אוישה. במקום זאת מציע לה הבוס לו גרנט (אדוארד אסנר) להשתבץ לתפקיד פנוי של "מפיקה שותפה" עבור מהדורת חדשות בהגשתו של טד בקסטר (טד נייט), הצעה אליה היא נעתרת. במהלך עבודתה היא נקשרת לבוס הקשוח שמתגלה כאדם שדואג לה, לסופר הראשי מארי סלוטר (גווין מקלאוד) שמתפקד ככותב כל הטקסטים של המהדורה וכידיד לעת צרה, ולדמויות נוספות ממקום העבודה המגיעות בהמשך הסדרה.
מרי גם שוכרת דירת סטודיו בקומה שלישית של בית ויקטוריאני ומתחילה לבלות תדיר עם שכנתה מלמעלה רודה מורגנשטרן (ואלרי הרפר) ועם שכנתה ובעלת הבניין פיליס לינדסטרום (קלוריס ליצ'מן). היא ורודה נהפכות לחברות קרובות ביותר וכמוה היא מנהלת חיי רווקות ומתחילה לצאת עם מספר רב של גברים אך לעולם לא נישאת. עלילת הסדרה מתמקדת בעבודתה של מרי ובחייה המקצועיים כמו גם במצבה האישי ובחייה הפרטיים.
לאורך הסדרה מתמודדת מרי עם מספר רב של סוגיות הקשורות למעמד האישה, בהיותה אשת קריירה בשנת 1970, והסדרה ככלל נוהגת לעסוק רבות בנושאים חברתיים דוגמת מין לפני נישואים, בגידה וגירושים, גידול ילדים והקמת משפחה, הומוסקסואליות ובעיות פוריות.
נושאים נוספים כמו דילמות עיתונאיות וחשיפת מקורות עיתונאיים גם כן זוכים להתייחסות לאורך העונות.
עם עלייתה לשידור בשנת 1970, תקופה קצרה לאחר הגל השני של הפמיניזם בשנות ה-60, הפכה הסדרה לפורצת דרך בנוף הטלוויזיוני האמריקני כאשר דמותה של מרי הייתה לאשת הקריירה הראשונה בתפקיד ראשי שניהלה חיי רווקות ולא הייתה עקרת בית נשואה. טרם עליית הסדרה התכוונו יוצרי הסדרה להציג אותה דווקא כאישה גרושה שמתחילה חיים חדשים, אך דמותה שונתה לרווקה בהוראת רשת CBS מתוך חשש לתגובות הקהל כלפי דמות גרושה וגם מתוך החשד שקהל הצופים יסיק מכך שדמותה של מור למעשה התגרשה מבעלה בסדרה הקודמת בה השתתפה, "המופע של דיק ואן דייק".
מרי טיילר מור כבר הייתה כוכבת פופולרית טרם היא לוהקה לגילום דמותה של מרי ריצ'רדס כאשר בין 1960 ל-1966 היא כיכבה בקומדיה פורצת דרך אחרת, "המופע של דיק ואן דייק", שם היא גילמה את דמותה של לורה פטרי, רעייתו של רוב פטרי בגילומו של דיק ואן דייק. באותה הסדרה גילמה מור דמות של עקרת בית אך עם אופי מודרני וחוש אופנתי. הכימיה ביניהם הפכה את הסדרה לפופולרית ביותר באותו העשור ואת השניים לכוכבים. הסדרה ההיא סללה את דרכה של מור אל הסדרה החדשה שנתפרה למידותיה, וכדי להפריד בין שני העולמות דיק ואן דייק במכוון לא התארח מעולם בסדרה החדשה של מור.
יתר כוכבי "המופע של מרי טיילר מור" כוואלרי הרפר ואדוארד אסנר הגיעו אל הסדרה לאחר ניסיון בימתי או ניסיון טלוויזיוני קצר ולרובם היה זה התפקיד המרכזי הראשון על המסך הקטן. חלק ניכר מהם הפכו מזוהים לאורך השנים עם הדמות אותה הם ביצעו בסדרה המקורית ובסדרות המשך שעלו לשידור לאחר מכן והופקו בידי אותה חברת הפקה.
הסדרה הופקה על ידי חברת הפקות עצמאית בשם "MTM Enterprises" שהייתה בבעלותה של מרי טיילר מור ובעלה גרנט טינקר. עובדה זו הקנתה לסדרה חופש יצירתי משמעותי לאורך שידורה. מיקומה של העלילה דווקא במיניאפוליס ודווקא בתחנת טלוויזיה לא היה מכוון. עם זאת, באותה התקופה מקצוע העיתונות הטלוויזיונית וההפקה העיתונאית נשלטו בעיקר בידי גברים.
פתיח הסדרה היה לאחד מהפתיחים המפורסמים בטלוויזיה האמריקנית בזמן שידורו ובשנים שלאחר מכן. בפתיח הוצגה דמותה של מרי נוהגת ברכב לעבר העיר מיניאפוליס לצד צילומים נוספים של מרי מסתובבת ומבלה במקומות שונים בעיר. בשיא הפתיח, בעת סיומו, חגה מרי סביב עצמה בצומת מרכזי וזורקת באושר את הכובע שלראשה אל האוויר, אז קופא הצילום כאשר הכובע מתעופף מידיה. אקט זה של זריקת הכובע הפך לאחד הזכורים בתולדות הטלוויזיה האמריקנית ובסופו של דבר גם לסמל של שחרור.
פסל בדמותה של מרי ריצ'רדס זורקת את כובעה לאוויר נחנך במיניאפוליס בשנת 2002 בהשתתפות מרי טיילר מור וניצב עד יום זה במרכז העיר.
הפתיח כולו שודר לצלילי השיר "Love Is All Around" שבוצע בקולו של הזמר סאני קרטיס והכיל משפטים בסגנון "את מסוגלת לעשות זאת ככלות הכול" ו"את יכולה לשנות את העולם עם חיוכך". מילות השיר ואקט זריקת הכובע באוויר הופיעו בפרודיות רבות בטלוויזיה האמריקנית. בסדרת ההמשך "רודה" נשמט הכובע מידיה של רודה מורגנשטרן טרם היא מצליחה לזרוק אותו לאוויר כיאות, באחד מהפרקים של "משפחת סימפסון" הומר רוקד ומזמר "אני יכול לעשות זאת ככלות הכול" תוך כדי שהוא זורק כדור באולינג שמיד נופל לרצפה, פיטר גריפין מ"איש משפחה" מנצח בתחרות נגינה עם השיר ובשלב מחיאות הכפיים אחת הדמויות בקהל זורקת את כובעה לאוויר וקופאת, גם בסדרה "סקראבס" מבצעת שרה צ'וק פרודיה לאקט זריקת הכובע לשמע שיר הפתיח. פארודיות לסדרה כולה שודרו במהלך השנים גם בתוכניות המערכונים "סאטרדיי נייט לייב" ו"מד טי.וי".
בתקופת שידורה זכתה הסדרה לאהדת הקהל ולהצלחה מרובה ובחלק מהזמן היא ניצבה בין עשר הסדרות הנצפות ביותר על המסך. לכך תרמה העבודה שלכל אורכה שודרה הסדרה בשעות צפיית השיא של לילות שבת בתקופה בה היה זה ליל השידור הנצפה ביותר של רשת CBS והמצליח ביותר בארצות הברית במהלך שנות ה-70.
באותה הרצועה, ובסמיכות ל"המופע של מרי טיילר מור", שודרו סדרות הקומדיה המצליחות והפופולריות "הכל נשאר במשפחה" (שברוב שנותיה דורגה במקום הראשון ונהנתה מכ-20 מיליון צופים), "מ.א.ש" (מבין הסדרות הפופולריות ביותר באותו העשור), "המופע של בוב ניוהארט" ותוכנית הבידור המוצלחת של קרול ברנט שחתמה את ליל השידורים.
בכל עונה שודרו 24 פרקים שברבות הימים הופצו גם במארזי DVD. הסדרה מעולם לא שודרה או הופצה בישראל.
עונה | פרקים | משבצת שידור | תאריך פרק בכורה | תאריך פרק סיום | עונת שידור | דירוג | רייטינג (משקי בית) | צופים (מיליונים) |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
1 | 24 | ימי שבת, 21:30 | 19 בספטמבר 1970 | 6 במרץ 1971 | 1970-1971 | #22 | 20.3% | 11.20 |
2 | 24 | ימי שבת, 20:30 | 18 בספטמבר 1971 | 4 במרץ 1972 | 1971-1972 | #10 | 23.7% | 14.72 |
3 | 24 | ימי שבת, 21:00 | 16 בספטמבר 1972 | 3 במרץ 1973 | 1972-1973 | #7 | 23.6% | 15.29 |
4 | 24 | 15 בספטמבר 1973 | 2 במרץ 1974 | 1973-1974 | #9 | 23.1% | 15.29 | |
5 | 24 | 14 בספטמבר 1974 | 8 במרץ 1975 | 1974-1975 | #11 | 24.0% | 16.44 | |
6 | 24 | 13 בספטמבר 1975 | 6 במרץ 1976 | 1975-1976 | #19 | 21.9% | 15.24 | |
7 | 24 | ימי שבת, 20:00/21:00 | 25 בספטמבר 1976 | 19 במרץ 1977 | 1976-1977 | #39 | - | - |
גם לאהדת המבקרים זכתה הסדרה ושנים רבות לאחר שידורה היא עדיין נחשבת לאחת הסדרות הקומיות האיכותיות ביותר ששודרו על מרקע הטלוויזיה בארצות הברית. איגוד התסריטאים האמריקני דירג את הסדרה במקום השישי ברשימת הסדרות הטובות בכל הזמנים לצד קומדיות נוספות כ"סיינפלד", "הכל נשאר במשפחה" ו"מ.א.ש".
הסדרה גם החזיקה למשך תקופה ארוכה בכמות שיא של 29 פסלוני אמי - שיא שנשבר רק בשנת 2002 על ידי הסדרה "פרייז'ר" שכיום מחזיקה ב-37 פסלונים. בין השנים 1975–1977 זכתה הסדרה בפרס אמי 3 פעמים ברציפות בתור "הסדרה הקומית הטובה ביותר". מרי טיילר מור זכתה אף היא בפרס עבור תפקידה כ"שחקנית ראשית בסדרה קומית" בשנים 1973, 1974 ו-1976 ויתר השחקנים בסדרה זכו גם הם בפסלונים כמו אדוארד אסנר (3 פעמים), ואלרי הרפר (3 פעמים), קלוריס ליצ'מן (פעמיים), טד נייט (פעמיים) ובטי וייט (פעמיים).
בנוסף לעיטורי האמי, מור זכתה בפרס גלובוס הזהב בתור השחקנית הטובה ביותר לשנת 1971 בסדרת קומדיה. בשנת 1977 זכתה הסדרה עם סיום שידורה בפרס פיבודי.
רודה
הפופולריות לה זכתה דמותה של רודה מורגנשטרן בגילומה של ואלרי הרפר הביאה את רשת CBS להציע לה לככב בסדרה משלה, ספין אוף, שלבסוף עלתה על המסך בשנת 1974 ונמשכה 5 עונות תחת השם "רודה". במסגרת הסדרה עזבה רודה את מיניאפוליס ושבה לעיר הולדתה, ניו יורק סיטי, להתגורר בצמידות למשפחתה. הסדרה שודרה מדי יום שני וזכתה לפופולריות רבה יותר מסדרת האם.
הפרק השמיני בעונה הראשונה יוחד לחתונתה של רודה עם בן זוגה בסדרה ג'ו ג'רארד (בגילום דייוויד גרו) בפרק מיוחד בן שעה ששבר שיאי צפייה וזכה לכמות צופים של 52 מיליון איש, כמחצית מסך צופי הטלוויזיה בארצות הברית באותה העת. באותו פרק, שהפך לאחד הזכורים בתולדות הטלוויזיה האמריקנית, התאחד כל צוות השחקנים של "המופע של מרי טיילר מור" עם צוות השחקנים של "רודה".
הזוגיות והכימיה שהפגינו דמויותיהם של רודה וג'ו הפכו את הסדרה לאהודה במיוחד ולנצפית ביותר. בשתי עונותיה הראשונות הסדרה דורגה במקום ה-6 וה-7 בטבלת הרייטינג השנתית. עם תחילת העונה השלישית, ולאחר שהתסריטאים החלו להאמין שהסדרה נקלעת למבוי סתום, הוחלט להפריד בין רודה וג'ו כדי לקדם את העלילה ודמויותיהם של השניים התגרשו. צופים רבים זעמו על ההחלטה והקהל ההמום התחיל לנטוש את הסדרה בהמוניו החל מהעונה הרביעית. באמצע העונה החמישית הסדרה הורדה מהאוויר מבלי שיתר הפרקים שודרו.
הצלחתה הראשונית של הסדרה הביאה לשידורה גם בישראל בתחילת שנות ה-80 במסגרת הטלוויזיה הכללית.
פיליס
דמות נוספת שעזבה את הסדרה באמצע שידורה הייתה דמותה של פיליס לינדסטרום בגילומה של קלוריס ליצ'מן שהחל משנת 1975 התחילה לככב בסדרה הנושאת את השם "פיליס". הסדרה התמקדה בחייה של פיליס שעברה להתגורר יחד עם בתה בס בסן פרנסיסקו לאחר מותו של בעלה (דמותו של בעלה מעולם לא נראתה בסדרת האם, גם כאשר התייחסו לקיומו). במהלך הסדרה נאלצה פיליס, הסנובית המפונקת שהתרגלה לחיות על עושרו של בעלה הרופא, להסתדר בחייה החדשים ולהשתלב בשוק העבודה ולהתמודד עם חיי היום-יום.
הסדרה הצליחה בעונתה הראשונה להשתבץ במקום ה-6 בטבלת הרייטינג השנתית, תוך כדי שהיא עוקפת את סדרת האם שלה ואת הסדרה "רודה", אך במהלך שידורה היא לא ידעה יציבות בצוות השחקנים ובקווי העלילה. את העונה השנייה סיימה התוכנית במקום ה-40, אף על פי שבאחד הפרקים התארחה מרי טיילר מור, ולבסוף הסדרה בוטלה על ידי רשת CBS.
לו גרנט
עם סיום שידורה של "המופע של מרי טיילר מור" קיבל אדוארד אסנר תפקיד ראשי בסדרה חדשה שנשאה את שם דמותו "לו גרנט", אף היא ברשת CBS. בסדרה זו המשיך לגלם את דמותו של גרנט שכעת עבר מתפקיד מפיק חדשות בטלוויזיה לתפקיד עורך עיתון בדיוני בשם "לוס אנג'לס טריביון". הסדרה שודרה למשך 5 עונות החל משנת 1977 ובניגוד גמור לסדרה הקודמת הסדרה החדשה בכיכובו הייתה דרמה רצינית בת 60 דקות על עיתונאות. על הופעותיו עוטר אסנר בשני פסלוני אמי ובכך הפך לשחקן היחיד עד כה שזכה בפרסי אמי על גילום אותה דמות בדרמה ובקומדיה.
איחודים
ברבות השנים התאחד צוות השחקנים של הסדרה מספר פעמים.
בהיותה סדרה פורצת דרך הצליחה "המופע של מרי טיילר מור" להשפיע על סדרות רבות נוספות לאורך השנים:
This article uses material from the Wikipedia עברית article המופע של מרי טיילר מור, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.