אנריקה רוטנברג: במאי קולנוע ישראלי

אנריקה רוטנברג נולד בארגנטינה למשפחה שבבעלותה היה תיאטרון. אמו נפטרה כשהיה בן 3, ובגיל 13, אחרי שאמו החורגת התאבדה, הוא עלה לישראל לבד, לכפר הנוער אלוני יצחק. לאחר שירותו בצה"ל חזר לארגנטינה. בעקבות אחיו הגדול שהיה פעיל במפלגה הקומוניסטית, הצטרף למפלגה ושימש כמנהל עסקיה. לצורך מימון המפלגה היא עסקה במתן הלוואות בריבית. בעקבות השלטת המשטר הצבאי בארגנטינה ב-1976 חזר לישראל.

כשחזר לישראל, נכנס לשותפות עם ברוך חבס בחברה קבלנית חדשה, ויחד עם חבריו סרג'יו דיזנהויז ודני דוד הקימו את חברת "סאדאב" (ראשי תיבות של סרג'יו, אנריקה, דני וברוך). בשנות ה-80 של המאה ה-20 בנתה החברה אלפי דירות, בין השאר בקריית בן-גוריון בחולון בשותפות עם שמואל דנקנר, הקימה בניין משרדים באזור, והקימה את מרכז "קניותר" בנס ציונה, אחד הקניונים הראשונים שנבנו בישראל. ב-2005 מכרו את הקניון לפי שווי נכס של 24 מיליון דולר.

רוטנברג נכנס גם לעסקי הנעליים, שרכש ב-1979 את הזכויות לייצור מותג הנעלים הצרפתי "קיקרס" (Kickers) בישראל, בשותפות עם חברת "המגפר" הם יוצרו במפעל בירושלים. בעל חנות נעליים ברמת גן, שלו מכר את סחורתו, הציג בפניו את בנו, עמוס גוטמן, ורוטנברג החליט להשקיע בהפקת סרטו של הבן, "נגוע". הסרט לא הצליח מסחרית, אך רוטנברג השקיע בסרט נוסף של גוטמן, "בר 51". סרט שלישי שהפיק רוטנברג, ושכנע את גוטמן לביים אותו, הוא "חימו מלך ירושלים", על פי ספר מאת יורם קניוק. הסרט הבא שהפיק היה "המיועד", בבימוי דניאל וקסמן שזכה להקרנת בכורה בפסטיבל הקולנוע בקאן.

בשנת 1992 כתב את התסריט של סרט הקולנוע המצליח "נקמתו של איציק פינקלשטיין" יחד עם אסטבן גוטפריד וגם ביים את הסרט, שבו שיחקו אסטבן גוטפריד, משה איבגי, דבורה קידר ושמיל בן ארי. הסרט נחל הצלחה, ובטקס פרסי אופיר לאותה שנה גרף שבעה פרסים, בהם פרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבמאי הטוב ביותר ופרס התסריט הטוב ביותר.

בשנת 1993 רוטנברג עבר להתגורר בקובה שם עסק בעסקי נדל"ן בשותפות עם איש המוסד לשעבר רפי איתן. חברה של איתן בשם "GBM - GRUPO BM" בקובה עסקה בתחומים מגוונים, כולל: נדל"ן, חקלאות, תעשייה, מסחר והיי-טק. GBM רכשה שטחים לגידול קני סוכר בקובה, אחר כך גם שטחי פרדסים, והסתייע בחברת אגרקסקו הישראלית כדי לשווק את הפרי לאירופה ולשבור את האמברגו האמריקאי על האי. בסוף שנות ה-90 החלה להקים בשותפות עם הממשלה הקובנית ואיש העסקים הרצל חבס (בנו של ברוך חבס), את ה"מירמאר טרייד סנטר" - מרכז עסקי ומסחרי רחב היקף בהוואנה, הכולל 18 בניינים, בהשקעה של כ-200 מיליון דולר. במהלך השנים נפוצו שמועות רבות על קשריו של רפי איתן עם פידל קסטרו, אך הוא הכחיש אותם. אך במאי 2006, כשר בממשלת ישראל נפגש עמו בגלוי לראשונה. בפברואר 2019, חשף רוטנברג, כי הם נפגשו עם קסטרו פעמים רבות, ולמעשה כל משא ומתן על עסקים במדינה התנהל איתו ישירות. ולאחר שראול קסטרו מונה לנשיא, ממשלת קובה לא חידשה את החוזים עם חברת GBM והוא חזר לישראל.

בשנת 2013 פתח בתל אביב, לקראת חזרתו לישראל, סטודיו שבו מוצגים צילומי סטילס שלו.

• "נגוע", בבימוי עמוס גוטמן (1983)
• "בר 51", בבימוי עמוס גוטמן (1985)
• "חימו מלך ירושלים", בבימוי עמוס גוטמן (1987)
• "המיועד", בבימוי דניאל וקסמן (1989)

• "נקמתו של איציק פינקלשטיין" (1993)

•   אנריקה רוטנברג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אנריקה רוטנברג, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• אנריקה רוטנברג, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים