אלקטרוניקה ביתית: ציוד אלקטרוניקה לשימוש ביתי יומיומי

מוצרי אלקטרוניקה ביתית כוללים מכשירים המשמשים לבידור (המכונים אלקטרוניקה בידורית), תקשורת ובילוי. הם מוכנים גם מוצרי חשמל "שחורים" (בעיקר בארצות הברית) מאחר שמוצרים רבים בקטגוריה זו נמצאים במארזים שחורים או כהים. מונח זה משמש כדי להבדיל אותם ממכשירי חשמל ביתיים "לבנים" המיועדים למשימות משק בית, כגון מכונות כביסה ומקררים (מאחר ובדרך כלל הם הצבועים בלבן או מצופי אמייל לבן). באנגלית בריטית, הם נקראים לרוב מוצרים "חומים" (משום שנהגו ליצרם בגימור עץ או בקליט).

שידורי הרדיו בתחילת המאה ה-20 הביאו לייצור מוצר הצריכה הראשון של אלקטרוניקה ביתית, מקלט הרדיו. מוצרים מאוחרים יותר כללו: טלפונים, פטיפונים, טלוויזיות ומחשבונים, ולאחר מכן רשמקולים, מכשיר וידאו טייפ, מחשבים אישיים, קונסולות משחקים, טלפונים ניידים ונגני MP3. החל משנות ה-2000 חנויות מוצרי אלקטרוניקה החלו למכור לעתים מכשיר GPS, מוצרי אודיו לרכב, כלי נגינה אלקטרוניים (למשל, מקלדות סינתיסייזר), מכונות קריוקי, מצלמות דיגיטליות, נגני וידאו (נגני DVD ונגני Blu-ray), טלפונים סלולריים, משקפיי מציאות מדומה, מכשירי בית חכם המחברים מוצרי חשמל לאינטרנט, מכשירי סטרימינג וטכנולוגיה לבישה.

בעשור השני של המאה ה-21, רוב מוצרי האלקטרוניקה הפכו מבוססים על טכנולוגיות דיגיטליות. הם בעצם התמזגו עם תעשיית המחשבים במה שמכונה יותר ויותר צרכנות של טכנולוגיית מידע. חלק מחנויות מוצרי האלקטרוניקה החלו למכור גם ריהוט משרדי ותינוקות. חנויות אלקטרוניקה ביתית עשויות להיות חנויות קמעונאיות פיזיות, חנויות מקוונות או שילובים של שניהם.

המכירות השנתיות של מוצרי אלקטרוניקה ברחבי העולם הגיעו לכטריליון דולר ב-2022. תעשיית האלקטרוניקה הביתית היא חלק מתעשיית האלקטרוניקה הרחבה יותר. שבתורה, הכוח המניע מאחוריה בעידן הדיגיטלי היא תעשיית המוליכים למחצה.

בחמישים שנותיו הראשונות, מכשיר הפונוגרף (שהומצא על ידי תומאס אלווה אדיסון ב־1877) לא השתמש באלקטרוניקה; המחט וקרן הצליל היו טכנולוגיות מכניות בלבד. עם זאת, בשנות ה-20, שידורי הרדיו הפכו לבסיס לייצור המוני של מקלטי רדיו. שפופרת הריק שהפכו את מכשירי הרדיו למעשיים החלו לשמש גם עם לנגני תקליטים, כדי להגביר את עוצמת הקול, כך שניתן יהיה להשמיע אותו דרך רמקול. הטלוויזיה הומצאה כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 אך לא הפכה למוצר בייצור המוני עד שנות ה-50 של המאה ה-20.

הטרנזיסטור הראשון, שפותח על ידי ג'ון ברדין ווולטר בראטיין במעבדות בל ב-1947, הוביל למחקר משמעותי בתחום המוליכים למחצה של מצב מוצק בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20. ההמצאה והפיתוח של הטרנזיסטורים המוקדמים ביותר בבל הובילו למכשירי רדיו טרנזיסטור. זה הוביל להופעתה של תעשיית מוצרי האלקטרוניקה הבידורית הביתית החל משנות ה-50, בעיקר בשל המאמצים של תאגיד סוני היפני במסחור מוצלח של טכנולוגיית טרנזיסטורים לשוק ההמוני, עם מכשירי רדיו טרנזיסטור במחירים סבירים ולאחר מכן מכשירי טלוויזיה עם טרנזיסטור.

פיתוח מעגלים משולבים על מצע יחיד תוך שימוש בחיבורים חשמליים בין מעגלים בתוך השבב עצמו. הובילה לפיתוח מוצרי אלקטרוניקה ביתית מתקדמים וזולים יותר, כמו טלוויזיות טרנזיסטוריות, מחשבוני כיס, ובשנות ה-80, קונסולות משחקי וידאו ומחשבים אישיים במחירים סבירים שמשפחות רגילות ממעמד הביניים יכלו לקנות.