רשות הציבור

ערך זה עוסק בידע ובהמצאות מורשים לשימוש חופשי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו רשות הציבור (פירושונים).

תקופת ההגנה המשפטית על יצירות מוגבלת בזמן (בדרך כלל למשך חיי היוצר ועוד שבעים שנה לאחר מכן), וכך גם תקופת ההגנה על פטנטים (בדרך כלל למשך עשרים שנה מיום הגשת הבקשה לפטנט). בתום התקופה הזו, היצירות וההמצאות אינן עוד בבעלות כלשהי, וכל אחד רשאי להשתמש בהן ללא בקשת רשות ממי שהיו הבעלים, וללא תשלום כלשהו. יצירותיו של חיים נחמן ביאליק למשל, נמצאות בעשור השני של המאה ה-21 בנחלת הכלל, משום שחלפו למעלה משבעים שנה מאז מותו, בשנת 1934. לאזכור המעבר של יצירות לרשות הציבור חוגגים ברחבי העולם ב-1 בינואר את יום נחלת הכלל.

בתחום הפטנטים, כאשר ההגנה המשפטית פוקעת, כל גורם רשאי ליצור את ההמצאה, בכפוף למגבלות בדינים אחרים. כך, כאשר פטנט על תרופה פוקע, יכולות חברות תרופות אחרות לייצרו, וזו נקראת תרופה גנרית. אך עדיין דרוש אישור של משרד הבריאות לשיווק התרופה.

גארט הרדין במאמרו האקדמי הטרגדיה של המאגר המשותף (או "הטרגדיה של נחלת הכלל" על פי תרגום אחר) הראה כיצד שיתוף במשאבים מוגבלים ללא שיתוף בהוצאות, מביא לשימוש יתר של המאגר המשותף, עד שהמאגר מתכלה לחלוטין. דוגמה קלאסית היא של מרעה שנמצא בבעלות משותפת, שהפרות שרועות בו הן בבעלות פרטית. כדי לפתור את הכשל הזה, שאותו כינה "הטרגדיה של המאגר המשותף", הפתרון שהציע הוא קניין פרטי, שבו המאגר המשותף יפוצל, וכל אחד יהיה בעלים של חלק, ובאותו חלק יישא בעלויות וייהנה מהרווחים. יש טוענים כי מסקנות אלו תקפות גם לקניין רוחני למרות היותו בלתי מוגבל.

בתרבות הדיגיטלית, נחלת הכלל נתפסת כאינטרס ציבורי חשוב.

כל יצירות הממשל הפדרלי בארצות הברית הן נחלת כלל ואין שום מניעה להשתמש בהן מבחינה זו. סעיף 105 של פרק 17 לקוד האמריקאי קובע כי "שמירת זכויות יוצרים תחת הוראות פרק זה אינה קיימת על כל יצירה של ממשלת ארצות הברית, אולם ממשלת ארצות הברית אינה מנועה מלקבל ולשמור על זכויות יוצרים המועברות אליה על ידי רישום, עזבון, או בדרך אחרת.". מטרת חקיקה זו היא להעביר לרשות הציבור את כל היצירות של ממשלת ארצות הברית, אשר מוגדרות בסעיף 101 של פרק 17 לקוד האמריקאי, כיצירות אשר נוצרו בידי פקיד או עובד של ממשלת ארצות הברית כחלק מתפקידיו הרשמיים של אותו אדם. חוק דומה קיים גם בישראל.