המרד הרפובליקני בפריז של יוני 1832

המרד היה ניסיון של הרפובליקאים להפיל את המונרכיה של יולי. המרד היה גילוי האלימות האחרון שהיה קשור למהפכת יולי. ההתקוממות מתוארת לפרטים ברומן עלובי החיים של ויקטור הוגו.

המרד הרפובליקני בפריז של יוני 1832
L’insurrection républicaine à Paris en juin 1832

תאריכי המאבק	5 ביוני 1831 – 6 ביוני 1831 (יומיים)
מקום	פריז
תוצאה	ניצחון כוחות המלך
הצדדים במאבק
צרפת המונרכיה של יולי מהפכנים רפובליקנים
דמויות בולטות
צרפת ז'ורז' מוטון לכל מתרס (בריקדה) היה מפקד מקומי משלו
נפגעים
73 הרוגים ו-344 פצועים (מתוך כוח של כ-30,000) 93 הרוגים ו-291 פצועים (מתוך כוח של כ-3,000)

  ערך מורחב – המונרכיה של יולי

לאחר מהפכת יולי עלתה ממשלת שמאל שביקשה להישען על שכבות רחבות בציבור ולתמוך בתנועות מהפכניות באירופה. אולם, משגברה התסיסה המהפכנית והרפובליקנית, פיטר המלך לואי פיליפ ממשלה זו ומינה ממשלה בעלת אופי ימני. בנוסף לדיכוי התנועה הרפובליקנית, הקציר הגרוע בשנים 1827–1832 גרם לבעיות כלכליות, מחסור במזון ועלייה ביוקר המחיה. גם מגפת כולרה שפרצה בפריז בקיץ 1832, אשר גרמה למותם של 18,402 מתושבי העיר ופגעה בעיקר בשכונות העניות, הוסיפה לחוסר היציבות וגרמה להמונים לחשוד שהממשלה הרעילה את הבארות. מן המגפה נפטרו קזימיר פייר פרייה ראש ממשלת צרפת והגנרל ז'אן מקסמליאן למרק, מראשי הרפובליקנים וציר באספה הלאומית. בזמן שפרייה זכה להלוויה ממלכתית, ארגוני האופוזיציה התכוונו להפוך את הלוויה של גנרל למרק, אשר היה ידוע בתמיכתו בשכבות הנמוכות וברעיון הרפובליקני, למפגן כוח נגד המלך. הממשלה לא התכוונה לתת לאופוזיציה להפוך את מסע הלוויה של הגנרל בפריז למפגן כוח והזרימה לעיר כוחות רבים של המשמר הלאומי.

ב-5 ביוני יצא מסע הלוויה של הגנרל למרק בליווי ראשי המפלגה הרפובליקנית, סטודנטים ופועלים. בגשר אוסטרליץ הניפו סטודנטים דגלים אדומים ויחידות המשמר הלאומי, שהוצבו ברחובות פריז בשביל לשמור על הסדר, ניסו להוריד את הדגלים. התערבות זאת של אנשי המשמר הלאומי הידרדרה לקטטה אלימה עם ההמונים שליוו את ארונו של הגנרל למרק. הצעירים שבאנשי האופוזיציה, הרפובליקאים, אשר כוונו על ידי אגודות חשאיות רפובליקניות, ניצלו את התערבות חיילי המלך במסע הלוויה ומלווים בגולים פולנים, איטלקים וגרמנים התכנסו סביב ארונו של הגנרל והתכוונו להכריז על הקמת רפובליקה.

עם תחילת העימותים עם אנשי המשמר הלאומי הצליחו הסטודנטים ביחד עם המוני הפועלים שהצטרפו אליהם להשתלט על מזרח פריז. הם התחיל להקים בריקדות וביצורים ברחבי פריז לקראת ההתקפה הצפויה של כוחות המשמר הלאומי. המלך לואי פיליפ חזר במהירות לפריז כשהגיעו אליו הידיעות על ההתקוממות. המלך סקר מול ההמונים את יחידות המשמר הלאומי כדי לשדר שלווה ונחישות. בליל ה-6 ביוני פקד המלך על הגנרל ז'ורז' מוטון לשחרר את מזרח פריז מידי המתקוממים. בבוקר הגנרל נכנס לעיר עם כוחות המשמר הלאומי וכוחות צבא שהובאו לעיר בלילה והתחיל לצור על הבריקדות שניבנו ברחבי העיר. רוב הבריקדות נשברו במהירות אבל בקלוי סנט מרי התרחשו קרבות קשים שנמשכו לאורך כל היום, אשר עלו במחיר של שמונה מאות הרוגים ופצועים לשני הצדדים. בחמש בערב ראשי האופוזיציה פנו לגיבור הלאומי המרקיז דה לה פאייט בבקשה להתערב אצל המלך בשביל לעצור את שפיכות הדמים בבירה. לה פייט נענה לבקשה וביחד עם פרנסואה ז'אן דומיניק אראגו ואודילון בארו, ראש הממשלה נפגש עם המלך בשלוש וחצי בצהרים לאחר שהמלך חזר מסקירת הכוחות ברחבי העיר.^{[דרושה הבהרה]} המלך סירב לבקשת לה פייט ובארו ואמר שהמתקוממים הובסו ושלא יהיה משא ומתן.

ברומן עלובי החיים של ויקטור הוגו ישנו תיאור של השבועות שהובילו להתקוממות ותיאור של המתרחש באחת הבריקדות שהמשמר הלאומי צר עליהן. מריוס, אחת הדמויות הראשיות ברומן, הוא לוחם באחת מהבריקדות. הרומן אוהד במיוחד את המהפכנים והם מוצגים בו באור רומנטי. המקור לתיאורים של ויקטור הוגו לא נשען על ניסיונו האישי במרד, שכן בזמן המרד הוא שהה אמנם בפריז אך לא לקח בו חלק פעיל. הוגו טען בספרו שהסיבה לפרוץ ההתקוממות היא מסע הלוויה של הגנרל למרק, אך ניתן לטעון שהלוויה הייתה רק התירוץ בה השתמשו המתקוממים כדי לפתוח במרד. הרומן הוא בין התיאורים הספרותיים היחידים של ההתקוממות.