585-7 המגפה היפנית

התחלואה פרצה פרק זמן קצר לאחר הגעת הנזירים הבודהיסטים מחצי האי הקוריאני בעקבות כינון יחסים דיפלומטיים עם ממלכת בֶּקְגֶּ'ה (Baekje). המגפה, שהובילה למספר רב של נספים, תרמה בסופו של הדבר להשתרשות הבודהיזם ולהפיכתו לדת רשמית ביפן.

 

אבעבועות שחורות היא מחלה קשה ומדבקת שנגרמת על ידי שני נגיפים בסוג Orthopoxvirus; ‏Variola major ו-Variola minor. הנגיפים מועברים באופן טיפתי על ידי רסס באוויר ומדביקים בני אדם בלבד. המחלה, שקטלה, ככל הנראה, יותר בני אדם מכל מחלה זיהומית אחרת בהיסטוריה האנושית, מתאפיינת בהופעת חבורות מסוג פטכיה (Petechiae) שהופכות לאחר תקופת דגירה שנעה בין שבוע ל-17 ימים לנגעים בצורת שלפוחיות מפושטות על פני העור. התמותה מן המחלה גבוהה בהדבקה בנגיף Variola major ועלולה להגיע לכדי 40%, בעיקר בשל סיבוכים מדלקת ריאות ומדלקת סימפונות משניות על רקע נגיפי וחיידקי, מדימומים מהריריות, מאי-ספיקת לב, מאלח דם ומדלקת המוח.

בעקבות מבצע שהוביל ארגון הבריאות העולמי, שהתבסס על מתן חיסונים כנגד הנגיפים, הוכרזה המחלה כממוגרת בשנת 1980.

 

באופן מסורתי מייחסים את הופעת הבודהיזם ביפן לסיאונג (Seong) מלך בקג'ה, אחת משלוש הממלכות של קוריאה, אשר בשנת 552 מימן משלחת אל הקיסר קִינְמֵאי (Kinmei) אשר הביאה ליפן את דמותו של בודהה, אולם הדת החדשה לא השתרשה ביפן. בעקבות כינון היחסים הדיפלומטיים בין ממלכת בקג'ה לבין יפן, ובעידוד הקיסר בִּידַצוּ (Bidatsu), בנו של קינמאי, החלו להגיע נזירים בודהיסטים נוספים מחצי האי הקוריאני על מנת להפיץ את הדת הבודהיסטית בקרב תושבי האיים. יחד עימם הביאו מגוון תשמישי קדושה דוגמת, מגילות, ספרים, תמונות ופסלונים של בודהה. הקיסר היפני ניסה לעודד את עמו לקבל את הדת החדשה ואף הקים לשם כך מקדשים.

באביב 585, בשנה ה-14 לשלטונו של בידצו, פרצה מגפה ביפן. מתיאור שעולה מתוך הניהון שוקי, ספר המתאר את הכרוניקות של יפן העתיקה, סביר להניח כי אכן מדובר באבעבועות שחורות חרף העובדה כי המונח הרשמי למחלה בשפה היפנית (mogasa) נטבע רק בין השנים 735–737:

השנה הארבע עשרה, אביב, החודש השני... היום העשרים וארבעה... בזמן הזה פרצה מגפה קשה ברחבי הארץ, ורבים מהתושבים נספו. החודש השלישי... פעם נוספת הארץ התמלאה באלה אשר סבלו מפצעים ומתו זמן קצר אחר כך. האנשים שסבלו אמרו: "הגוף שלנו כאילו בוער, כאילו הוכה וכאילו נשבר". וכך בצער רב הם נספו.

מחלת האבעבועות השחורות הייתה אנדמית ברחבי סין וסביר מאוד להניח שהתפשטה גם לחצי האי הקוריאני בשנת 583, שם גרמה לתחלואה רבה ומשם, עם כינון היחסים עם ממלכת בקג'ה ליפן. תושבי יפן שלא נחשפו לנגיפים מחוללי המחלה היו פגיעים במיוחד, דבר שהוביל לאלפי מקרי תחלואה ומוות. הופעת המחלה והתפשטותה לממדים גבוהים התפרשו בקרב העם היפני כעונש מאלוהות השינטו על כפירה בדת. כתוצאה מכך הגיב מרבית העם במעשי אלימות שכללו שריפת מקדשים, הכאת נזירים בודהיסטים, ניתוץ פסלי בודהה והשלחת תמונותיו לנהרות. במקביל לגל האלימות ששטף את יפן גורמים פרו-בודהיסטיים החלו להפיץ את השמועה כי דווקא ניתוץ הפסלים ושריפת המקדשים הם שהובילו לפרוץ המגפה. עם הזמן עוד ועוד יפנים החלו להאמין כי אכן כך הוא הדבר וכפועל יוצא חלה ירידה הדרגתית במעשי האלימות המוזכרים לעיל.

המגפה לא פסחה על חצר הקיסר ובסתיו 585 נדבק בידצו במחלה. בעודו חולה ציווה לשקם את המקדשים שנהרסו, אולם נפטר פרק זמן קצר אחר כך, בהופכו לבן האצולה הראשון בתולדות יפן שנספה מאבעבועות שחורות. את בידצו ירש אחיו יוֹמֵאי (Yomei) בן ה-67, אשר המיר את דתו לבודהיזם ותרם בכך להפיכתה לדת הרשמית ביפן. אולם בשנת 587, בדומה לאחיו, נדבק במחלה ונפטר זמן קצר לאחר מכן.

• אבעבועות שחורות
• תקופת אסוקה
• בודהיזם יפני