אות מלחמת סיני: אות מערכה ישראלי

את האות קיבלו האנשים הבאים:

• חיילים ששירתו בצה"ל בסדיר או במילואים לתקופה רצופה של 72 שעות לפחות, בתוך פרק הזמן בין 29 באוקטובר 1956 ל-6 בנובמבר 1956.
• חיילים שנהרגו במהלך המלחמה.
• מי שנמנה עם הסגל הפיקודי של הג"א.
• אזרחים עובדי צה"ל.
• אזרחים שהתנדבו לשרת כנהגים של רכב אזרחי מגויס.

בני משפחה של זכאים שנפטרו יכלו להגיש בקשה ולקבל את העיטור בשמם.

ב-1958 הוחלט להעניק את האות גם לשוטרים, עובדי שב"כ ועובדי התעשייה הצבאית.

במרכז האות פס רחב בצבע תכלת כצבע דגל המדינה, המוקף פסים דקים בצבע אדום כדם הנופלים והפצועים ובפסים כחולים. בצדדים מופעים פסים רחבים של חום בהיר כצבע החול בסיני.

ככל אותות המערכה בישראל, האות מעוצב בצורת סרט בגודל 40×10 מ"מ המחובר באמצעות סיכות לבגד. לאחר מלחמת לבנון השנייה החל ייצור האות ממתכת מצופה אמייל.

באות המקורי מבד היו חוטים לבנים שזורים לסירוגין מעל ומתחת לפסים החומים ובאופן לא אחיד. כאשר האות הוחלף למתכת מצופה אמייל הם נקבעו באופן קבוע ואחיד באותות כמלבנים לבנים אופקיים.

חייל שקיבל צל"ש במהלך המלחמה עונד אותו על גבי האות.

• אותות מערכה, באתר משרד הביטחון