תנועת מלקחיים: טקטיקה צבאית

מדובר בטקטיקה בסיסית שבה משתמשים הצבאות השונים במהלך כל מלחמה כמעט. לאחר שהאויב התקדם במרכז החזית, מותקפים בו זמנית אגפי האויב משני צדדיו כדי לכתרו. בו בזמן תנועת מלקחיים נוספת סוגרת את האגף המרוחק של האויב כדי למנוע תגבור הכוחות במרכז. הטקטיקה מסוכנת ליישום, היות שהתוקף חייב להפריש חלק ניכר מצבאו לאגפיו החזקים וכך המרכז נותר חלש וקל יותר להבקיע אותו.

טקטיקה זו היא טקטיקה בסיסית של חיל רגלים, כוחות שריון וחיל אוויר, וניתנת ליישום בכל קנה מידה, מהיחידה הבסיסית, ועד לצבאות שלמים.

קרבות ידועים שבהם בוצעה תנועת מלקחיים הם:

• קרב קאנאי בין הרומים והקרתגנים בראשות חניבעל במהלך המלחמה הפונית השנייה.
• קרב טננברג בין הרוסים והגרמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה.
• קרב הכיתור הגדול באוקראינה במהלך מבצע ברברוסה במלחמת העולם השנייה.
• "מבצע אורנוס", שבו כותרה הארמייה השישית הגרמנית במהלך הקרב על סטלינגרד במלחמת העולם השנייה.
• תנועת הכוחות הישראלים בחצי האי סיני במהלך מלחמת ששת הימים.
• תנועת כוחות צבא ארצות הברית בעיראק ובכווית במהלך מלחמת המפרץ.

ההוגה הצבאי סון דזה בספרו אמנות המלחמה תיאר במעומעם את תנועת המלקחיים, אך המליץ להשאיר לאויב דרך נסיגה, שכן כוחות מכותרים נלחמים במוטיבציה גבוהה יותר, מאשר כוחות להם דרך מילוט. ההיסטוריה הצבאית הראתה את ההפך - כוחות מכותרים נוהגים, בחלק ניכר מן המקרים, להיכנע כתוצאה מהאפקט הפסיכולוגי של הכיתור.