שלום רוזנברג (1935 – יב באדר
רוזנברג עסק בעיקר בפילוסופיה של הדת, יחסי דת ומוסר, יחסי דת ומדע, ופרשנות והרמנויטיקה בהגות היהודית והכללית.
דצמבר 2006 | |
לידה | 1935 בואנוס איירס, ארגנטינה |
---|---|
פטירה | 5 במרץ 2023 (בגיל 88 בערך) ירושלים, ישראל |
מקום קבורה | הר המנוחות |
השקפה דתית | יהדות |
מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
מנחה לדוקטורט | שלמה פינס |
מוסדות | האוניברסיטה העברית בירושלים |
תחומי עניין | מחשבת ישראל, תאולוגיה יהודית, פילוסופיה יהודית, פילוסופיה, דת ומדע |
עיסוק | מרצה באוניברסיטה |
הושפע מ | עמנואל לוינס, מר שושני, ז'אן-פול סארטר, מרטין היידגר |
מדינה | ישראל |
פרסים והוקרה | יקיר ירושלים |
בן או בת זוג | רינה |
http://www.shalomrosenberg.com | |
רוזנברג נולד בשנת 1935 בבואנוס איירס שבארגנטינה למהגרים ממזרח אירופה. בילדותו למד בבתי ספר יהודיים ואצל מלמדים פרטיים ששכר אביו בנציון. את הלימודים הכלליים השלים במסגרות אקסטרניות. בבואנוס איירס גם רכש השכלה אקדמית בהנדסה אזרחית (1950–1957) ובמקביל למד בישיבת "חפץ חיים". בהמשך למד בפקולטות למתמטיקה ומשפטים באופן חלקי.
בשנת 1963 עלה לישראל, ולמד בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, בזכות מלגה בחסות ארגון אונסק"ו, בה השלים את לימודי התואר הראשון בפילוסופיה ובמחשבת ישראל בשנת 1965.
בין מוריו: הרב יעקב פינק – רבו בתקופת בגרותו; הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס; מר שושני – שנחשב בעיניו כגדול מוריו, דמות מסתורית שרוזנברג ואחרים מזהים כהלל פרלמן, שעליו אמר "העולם מתחלק לשני חלקים. אלה שהכירו אותו ואלה שלא הכירו אותו". בין מוריו באקדמיה: אפרים אלימלך אורבך, שמשון רוזנטל ויוסף בן שלמה, שלדבריו גרם לו לאהבת הפילוסופיה.
בשנים 1966–1968 חזר לארגנטינה ולימד פילוסופיה יהודית ב"מדרשה העברית" בבואנוס איירס. חזר לישראל בשנת 1968 והשלים באוניברסיטה העברית את התואר השני בהצטיינות יתרה. עבודת המאסטר שלו עסקה במושג האינסוף בימי הביניים (1969). עבודת הדוקטורט שלו, בהצטיינות יתרה, עסקה בלוגיקה ואונטולוגיה בפילוסופיה היהודית במאה ה-14, בהדרכתו של שלמה פינס (1974).
החל משנת 1970 החל ללמד בחוגים לפילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. בשנת 1974 מונה למרצה, בשנת 1978 למרצה בכיר. הפך לפרופסור חבר בשנת 1982, ומונה ב-1992 כפרופסור מן המניין, כיהן כראש החוג למחשבת ישראל בין 1985 ל-1986, ומשנת 2004 היה פרופסור אמריטוס.
היה פרופסור אורח במרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת סאו פאולו, ועוד. שימש כחבר באקדמיה לפילוסופיה יהודית בארצות הברית. היה חבר בוועדה בינלאומית שעסקה בהוצאה לאור של תרגומי אבן רושד, ובמסגרתה היה ממונה על התרגומים העבריים. היה חבר במערכת 'מחקרי ירושלים במחשבת ישראל' ו'דעת', ובוועד המנהל של המכון לחשיבה וליהדות בת זמננו שעל יד אוניברסיטת בר-אילן. בשנים 2002–2003 היה חבר במזכירות הפדגוגית של משרד החינוך. היה חבר בוועדה למונחי הפילוסופיה של האקדמיה ללשון העברית, וראש החוג למחשבת ישראל במכללת הרצוג שבאלון שבות. השתתף בכתיבה באנציקלופדיה העברית (ערכים משיח, ור' חסדאי קרשקש). שימש כראש החוג למחשבת ישראל בבית מורשה ובמכון לנדר שבירושלים, ולימד במרכז האקדמי שלם קורס של מחשבה יהודית בעת החדשה.
רוזנברג יצר גשרים בין ההגות היהודית לפילוסופיה הכללית והשתמש בהישגיה של הלוגיקה החדשה והכלים הפילוסופים שפותחו במאה ה-20 כדי להגיע להבנה שלמה יותר של ההגות היהודית הקלאסית, באמצעות חקר קטגוריות לוגיות ואונטולוגיות. בין מאמריו הבולטים, מאמר על מושג האמונה והקטגוריות האפיסטמיות בימי הביניים, ומאמר על האונטולוגיה הניאואפלטונית. רוזנברג עסק במחקר המתודות ללימוד התלמוד, ובעיקר י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. והוא חשף כתב יד של הרלב"ג לבניית תחשיב מתמטי עבור לוגיקה מודלית.
בנימין איש-שלום מזהה שלשה צירים בפעילות המחקרית וההגותית של רוזנברג: ציר העוסק בלוגיקה, בחשיבה מדעית, ובסוגיות של 'דת ומדע'; ציר העוסק בסוגיות של 'דת ומוסר', דיון מקיף בסוגיית "והלכת בדרכיו", ודו-השיח בין האתיקה היהודית לאתיקה הכללית, בעיקר במשנתם של אריסטו, קאנט, וניטשה; וציר העוסק בסוגיות יסוד של האמונה היהודית, בעיקר תפיסת התורה וההתגלות ותפיסת הגאולה והמשיחיות. בעשור האחרון עסק בין היתר במחלוקת התאולוגית בין התניא לבין נפש החיים, יחסי דת ומוסר ובכלל זה חקר משנתו של עמנואל לוינס, ופילוסופיה של הדת, בייחוד ממשה מנדלסון ועד לפרנץ רוזנצווייג.
רוזנברג השתמש בין היתר בקולנוע, בספרות כללית, באגדות עם ובפסיכולוגיה כדי להסביר ולהמחיש תפיסות ורעיונות בהגות היהודית והכללית.
רוזנברג השתתף בייסוד מעלה - המרכז לציונות דתית ובהקמת בית מורשה. השתתף בחוגי הידברות, בהם חוג "הגות" וכחבר המועצה הציבורית של נאמני תורה ועבודה. לאחר רצח יצחק רבין, יזם התקרבות בין דתיים לחילוניים בחוג בשם "שחרית", שעם משתתפיו נמנו העיתונאים ירון לונדון ואמנון דנקנר. מאז שנת 2000 היה בעל טור שבועי בעיתון "מעריב" בנושא פרשת השבוע, והיה בעל טור חודשי בעלון "שבת בשבתו" במשך כשנתיים. בעיתון "מקור ראשון" היה מספר שנים בעל טור בענייני פרשת השבוע, בו כתב על פרשת השבוע מנקודת מבט פילוסופית, והוא המשיך לפרסם מאמרי הגות כמעט מדי שבוע בעמוד האחרון של מוסף שבת של עיתון זה. אנשי הכת היפנית מקויה יצרו איתו קשר.
נישא לד"ר רנה, פסיכולוגית קלינית, והיה אב לשבעה. התגורר בשכונת גבעת שאול בירושלים. ניהל אורח חיים טבעוני.
בשנת 2007 ראה אור על ידי בית מורשה בירושלים ספר יובל לכבודו בשם "בדרכי שלום – עיונים בהגות יהודית, מוגשים לשלום רוזנברג". עם כותבי המאמרים בספר נמנים הרב אהרן ליכטנשטיין, אביעזר רביצקי, מרדכי רוטנברג, רבקה הורביץ, בנימין לאו, יוסקה אחיטוב ואחרים.
ספריו תורגמו לאנגלית, לגרמנית, לספרדית וליפנית.
פרופ' רוזנברג פרסם כמאתיים מאמרים בבמות שונות, בהם:
מכּתביו:
This article uses material from the Wikipedia עברית article שלום רוזנברג, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.