מונח שואה

במחצית השנייה של המאה העשרים נוצקה משמעות מיוחדת למילה המיודעת "השואה" – השמדתם השיטתית של כשישה מיליון יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה, הגם שהמלה המשיכה לשמש במובנה הנזכר (חורבן, כיליון, אסון) גם ברבע האחרון של המאה ה-20.

בתנ"ך מופיעה המילה "שואה", בהטיות שונות, 13 פעמים. בספר משלי, פרק ג', פסוק כ"ה, למשל, נאמר: ”אַל-תִּירָא, מִפַּחַד פִּתְאֹם; וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים, כִּי תָבֹא”. בספר צפניה ובספר איוב מופיע הצירוף "שואה ומשואה", לתיאור כיליון מוחלט.

במקרא מופיעה המילה כמה פעמים, ולפי פרשנותו של עמוס חכם בדעת מקרא, למילה שלושה מובנים:

1. סופה וענן, כמו בפסוק: ”בְּבֹא כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה:” (ספר משלי, פרק א', פסוק כ"ז)
2. צרה וחורבן, כמו בפסוק: ”תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה, לֹא-יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה, יִפָּל-בָּה:” (ספר תהלים, פרק ל"ה, פסוק ח')
3. מדבר, כמו בפסוק: ”לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה וּלְהַצְמִיחַ מֹצָא דֶשֶׁא:” (ספר איוב, פרק ל"ח, פסוק כ"ז)

ובדעת מקרא לספר משלי, פרק א', פסוק כ"ז כתב יהודה קיל: "נראה שהוראתה הראשונית של שואה היא ענן כבד, העולה בסערה ומקדיר את אור היום, והושאל לצרה ורעה הבאה פתאום" (שם הערה 40).

כן המילה מציינת משמעות של חושך, כמו בפסוק: "תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה יִפָּל בָּהּ:" (ספר תהלים, פרק ל"ה, פסוק ח')[1]

בשירת ימי הביניים כתב משה אבן עזרא: "כי תבל שואות וגיליה תלאות".

התייחסות לגורל יהודי אירופה תחת שלטון הנאצים כאל שואה הופיעה בשלב מוקדם מאוד. עוד ב-17 במרץ 1933, כחודש וחצי לאחר מינויו של היטלר לקנצלר גרמניה, התפרסם בעיתון "דבר" מאמר שכותרתו "בשעת השואה ליהדות הגרמנית". ב-17 בספטמבר 1939, שבועיים וחצי לאחר פרוץ המלחמה, נכתב במאמר המערכת של "דבר": "שואת פולין עוד לא נתגלתה לעינינו בכל מוראותיה", ובהמשך: "שואה מחרידה ירדה על מיליונים של יהודי פולין, שואה העולה בהיקפה ובמוראותיה על כל הניסיונות אשר נתנסינו בהם בשנים האחרונות".

במהדורה הראשונה של "המילון החדש", משנת ה'תש"ל, אין אזכור לצורה המיודעת, "השואה", והאזכור של השואה מופיע רק בדוגמה "שואת יהדות הגולה", במסגרת המשמעות "קטסטרופה, אסון קשה". במהדורות מאוחרות יותר נוספה המשמעות "השואה".

נראה כי הרצון לבטא את עוצמתה והיקפה החריג של תוכנית הגרמנים לחיסול העם היהודי היא הסיבה לטביעת המונח המיוחד. באתר יד ושם נאמר כך:

המונח המקראי העברי שואה, שמשמעו המקורי (מימי הביניים ואילך) חורבן, החל לשמש בשפה העברית כבר משנות הארבעים המוקדמות הגדרה המקובלת לרצח יהודי אירופה. המונח Holocaust שהחל לשמש בשנות החמישים מושג המקביל בלועזית, מתייחס במקורו לקרבן כליל (קרבן הנשרף כולו על המזבח). הבחירה בשני מונחים אלו שמקורם דתי, מבטאת את ההכרה באופי ובממדים חסרי התקדים של האירוע. יש הרואים בשואה שם כולל לפשעים ולזוועות שחוללו הנאצים בשנות משטרם, ואחרים אף מרחיקים לכת ומשתמשים במונח גם ביחס למעשי רצח המוני נוספים. בגלל עניין זה, אנו רואים חשיבות לשימוש במונח העברי שואה (Shoah) גם בשפות לועזיות שבהן נעשה כבר שימוש רב במונח Holocaust. פרשנויות שונות לאירועים ההיסטוריים הללו הולידו מגוון מונחים נוספים אשר מעניקים לו משמעויות שונות: Destruction - הרס (בו עשה נעשה שימוש בספרו של ראול הילברג), Catastrophe - קטסטרופה (מונח שהיה בשימוש בעיקר בספרות המחקר ברוסיה הסובייטית) ו"חורבן / גזרות ת"ש-תש"ה" (בעולם החרדי).

מאז נטבע הפך המונח לכינוי הבלעדי לחורבן יהדות אירופה, אולם היו שראו בכך טעות, כמו המשורר אורי צבי גרינברג, שלחם כנגד השימוש במילה. בנאום שנשא גרינברג לרגל קבלת פרס ביאליק בשנת 1955 אמר:

טעות איומה משתרשת והולכת בשימוש במלה שאינה הולמת, לא בכלל ולא בפרט, את משמעות האסון ותוצאותיו-לעתיד-קיומנו: אסון כיליוננו בארצות הגויים באירופה. הטעות בשימוש השגור במילה "שואה". איני יודע מי העלה את המלה הזאת. ודאי לא הייתה כוונה רעה בכך. אבל היא מסמלת היטב את מצב היסח-הדעת שבא והולך וגובר עלינו עם טביעת מלה זו... הרגשות ורצונות סקולריים של חלקי עם מנוונים מעין אלו, הניעו את האנשים להתרפק ולהידבק בביטוי אומלל וכוזב זה: שואה. ביטוי ההולם את מהותם של שאננים, של עריקי המציאות היהודית הכאובה.

לטענת גרינברג, מבטאת המילה אסון בלתי נמנע ובלתי צפוי, כמין אסון טבע לא נשלט, ובטביעת המונח מקופלת התייחסות לאירוע השואה ככזה. לטענתו, חילון האומה והרצון להתחמק מלראות בפעולות ההרג שהופנו כנגד יהודים לאורך ההיסטוריה מהלך אחד רציף, הן שהביאו לטביעת המונח המיוחד ולאי שימוש במילה המסורתית "חורבן". מלחמתו של גרינברג כנגד השימוש במונח לא צלחה והוא, כאמור, המונח הבלעדי לאירועי חורבן יהדות אירופה במלחמת העולם השנייה.

גם הרב פינחס מנחם אלתר, האדמו"ר מגור, סבר שהשם 'שואה' אינו הולם. לטענתו המילה 'שואה' מופיעה בתנ"ך תמיד כביטוי לפורענות הבאה על רשעים. הצעתו החלופית הייתה המילה "עקידה".

על השינוי במשמעות המילה עמד המשורר מאיר ויזלטיר בשירו "מילים":

מֶה הָיְתָה הַמִּלָה שׁוֹאָה
שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הַשׁוֹאָה?
הִיא הָיְתָה מִלָה לְרַעַשׁ גָּדוֹל,
מַשֶהוּ עִם הֲמֻלָּה.

המילה המקבילה במרבית השפות ההודו-אירופיות, Holocaust ("הולוקאוסט"; מיוונית: ὁλόκαυστος, שרוף כליל), עברה אף היא שינוי משמעות דומה. באחד מתרגומי התנ"ך ללטינית שימשה מילה זו לתיאור שריפת קורבן עולה, שבשונה מקורבנות אחרים, נשרף כליל. קודם למלחמת העולם השנייה שימשה מילה זו באנגלית לתיאור שרפה, אסון וכיליון, ובין השאר שימשה את וינסטון צ'רצ'יל, בשנת 1929, לתיאור שואת העם הארמני.

המילה Shoah, שהיא תעתיק לאנגלית של המילה העברית "שואה", החלה להופיע בפרסומים יהודיים באנגלית בשנות ה-60 של המאה העשרים. השימוש בה התרחב מאוד משנת 1985 ואילך בעקבות סרטו של קלוד לנצמן "שואה" (Shoah). יתרונה של Shoah על-פני Holocaust בחד משמעיותה: באנגלית Shoah מתייחסת אך ורק לשואת היהודים, בעוד ש-holocaust משמשת במשמעויות נוספות. גם בשפות נוספות הפכה המילה לתיאור שואת היהודים.

המילה "שואה" ממשיכה לשמש דוברי עברית לתיאור אסונות כבדים של עמים אחרים. נפוץ השימוש במושג שואת הארמנים (למשל: הכנסת דנה בשואת הארמנים, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2011). הביטוי בערבית "אל-נַכְּבָּה" לתיאור גורל ערביי ארץ ישראל במלחמת העצמאות (שכיום נהוג להציגו בעברית כ"הנכבה") תורגם בשנת 1965 על ידי יהושפט הרכבי כ"השואה".

בסוף המאה ה-20 החל להיות נפוץ השימוש בביטוי "שואה אקולוגית" לתיאור נזק כבד שגורם האדם לכדור הארץ (נזק שמסכן את קיום החיים בכדור הארץ), ואף לתיאור נזק אקולוגי כבד שאינו מסכן חיי אדם.

במאה ה-21 החלו בקרב ארגונים הדוגלים בזכויות בעלי חיים ברחבי העולם להשתמש במונח "שואת בעלי החיים" לתיאור של ההרג ההמוני של בעלי חיים בתעשיות לצורך מוצרים המופקים מהחי, כמו בשר, ביצים, חלב, עור ופרוות.

המונח "שואה שקטה" משמש כיום במספר משמעויות. בעיקר הוא משמש בקרב חלק מהיהודים לתיאור תפיסתם את האסון הדמוגרפי שבהתבוללות יהודי התפוצות; וכן בקרב אקטיביסטים למניעת הפלות בהקשר של תפיסתם את החורבן שמביאות ההפלות המלאכותיות על הדמוגרפיה של אוכלוסיית העולם (מכונה גם "שואת התינוקות").

• חיה ליפסקי, "המושג שואה - משמעותו וגלגולו בלשון העברית : מראשיתה ועד ימינו בחברה הישראלית", עבודת גמר (מ"א), אוניברסיטת תל אביב, 1998.

• שואה ועצמאות, באתר האקדמיה ללשון העברית, 1 במאי 2011
• דייוויד סזאראני, ‏הופעת המונח "שואה" כמושג תרבותי בישראל ובגולה אחרי מלחמת העולם השנייה', ישראל 9, תשס"ו, 65–86
• מיכאל הנדלזלץ, ניצוּלי שואה, באתר הארץ, 6 במרץ 2008
• חוה זיינפלד, ‏ראשיתו של המונח "שואה" כמתייחס לחורבן יהדות אירופה, משואה ט"ו, תשמ"ז, עמ' 101–113
•   אילון גלעד, גלגולה של מילה - "שואה" , באתר הארץ, 3 באפריל 2013
• אורי צבי גרינברג, לא הייתה שואה, היה חורבן עם!
• על ההיבט הלשוני של המילה שואה:   מיכאל הנדלזלץ, המלים קדמו לשואה, באתר הארץ, 26 בינואר 2015
• שואה, מקורו של הביטוי